במלחמה כמו במלחמה שדה הקרב תובעני ומסוכן! האם יש לנו תכנית מגירה למקרה הצורך?
אחת ההתבטאויות הנפוצות שאדם שומע בכל מקום שהולך, היא המילה “בסדר”…
” תרצה להיפגש היום לכוס קפה”? “בסדר”.
“איך אתה מרגיש היום?” “בסדר”.
“הלו, עקפת אותי בתור! זה לא בסדר!”
לפעמים גם ידגישו בתוספת: “בסדר גמור” שפירושו “מצוין”…
אכן, מעבר לשימוש היומיומי במלה נחמדה זו, הפירוש המילולי שלה הוא שהדברים מתנהלים בצורה מסודרת ועל פי התכנית המצופה. וזה מביא אותנו לפרשת השבוע שמתחילה במילים: “כי תצא למלחמה על אויבך…” (דברים כ”א, כ).
כל אחד מאתנו יוצא למלחמה כל יום. קרבות קטנים נטושים בכל פעם שישנם שני צדדים, כאשר לכל אחד מהם יש גישה או רצון משלו בנוגע לדבר הדורש פעולה או פתרון. כך אנו מתמודדים בכל יום עם כל מיני עימותים, עם אנשים שסביבנו ואף עם עצמנו…
לדוגמה, אנחנו מתכננים את סדר היום בהתאם לתכניות שלנו, אם בעניינים רוחניים ואם בעניינים גשמיים, ומתכננים מהלכים מסוימים על מנת להגיע בעזרתם למטרה כלשהי או לפתרון בעיה מסוימת, ופתאום, בניגוד מוחלט לרצוננו ובחוסר התחשבות גמור לתכנית, מגיעים דברים לא צפויים. “אבא, ההסעה לא הגיעה, תסיע אותי”. אוי ווי! התוצאה היא שמרגישים בפנים סערה, סוג של מלחמה קטנה…
מה הפתרון? כיצד נשלים עם המצב? הפסוק ממשיך: “…ונתנו ה’ אלוקיך בידך…” -. מתי זה קורה? באשר “…ושבית שביו”. (שם)
דבר ידוע הוא, שכאשר יש חסרון באיבר אחד קטן זה משפיע על כל הגוף, וכן כאב קטנטן באיבר יכול להשבית את פעולתו כליל, ולמרות שהאיבר מחובר לגוף האדם ירגיש מחוסר אותו איבר, משום שהאיבר אינו מקבל חיות כראוי משאר הגוף. כך הוא האדם – כאשר הוא מרגיש שדברים לא מתנהלים באופן הרצוי זה לוקח לו את כוח החיים לגמרי, אפילו כשמדובר רק בדבר אחד מסוים שלא הולך, וכל השאר כן הולך.
כוח החיים נובע מהדעת. וממש כמו שגוף האדם לא נחשב לחי כאשר המוח מפסיק לתפקד, כך האדם בלא החכמה מאבד חיותו, כמו שנאמר “החכמה תחיה”. המילה חכמה יכולה להתחלק לשתי מלים: כח” “מה”, כמו שמרומז במה שאנחנו מתפללים בכל בוקר בתפילת השחר כאשר אנחנו מקטינים עצמנו בפני בוראנו ואומרים: מה אנו, מה חיינו, מה כוחנו – המלים “מה חיינו, מה כוחנו” יכולות להתבטאות כשאלה או כקביעה: מה (זה) החיים שלנו! מה (הוא) הכוח שלנו! ה”מה” כלומר הביטול, הוא החיות והכוח שלנו.
כוח החיים נובע מהדעת, ובדיוק כמו שהגוף לא נחשב לחי כשמוח מפסיק לתפקד, כך אדם בלי חכמה – מאבד את חיותו…
אנחנו מסתבכים בצרות רק כאשר אנחנו בטוחים שאנחנו אלו ששולטים כאן במצב, שאז אנחנו נעשים כמו אותו איבר שלמרות שבמבחינה פיזית הוא שלם הוא מחוסר חיות. למה? מכיוון שהמקור היחידי של החכמה והחיים הוא הקב”ה לבדו, לכן רק כאשר אנו מקטינים עצמנו כלפיו ומבטלים את דעתנו אליו באמרנו “מה כוחנו”? אנחנו מקבלים את החכמה והחיות ממקורם העליון והיחידי, דבר שמביא לכל תחומי החיים שלנו שלמות ומשמעות.
שלמה המלך אמר: “מלך אסור ברהטים” (שיר השירים ז, ו). הזוהר הקדוש מבאר “רהטים” – אלו “רהיטי המוחין” (תיקוני זוהר תיקון ו’). על ידי שאנחנו “קושרים” כביכול את האלוקות למחשבות שלנו, אנחנו כביכול שובים את המלך ומתאחדים עמו בשלמות.
כאשר אנו עסוקים בתשובה בחודש אלול, כל יום הוא מלחמה המורכבת מכמה וכמה קרבות. אנחנו מתכננים לעשות שינוי בחיים אבל דברים לכאורה הולכים ההיפך ממה שאנחנו רוצים – אסור להתייאש אז, אלא להיכנע! נכון, יש לנו תכנית ברורה איך לחזור בתשובה, אבל לבורא עולם יש תכנית אחרת. וכאשר אנו נכנעים לתכנית של הקב”ה ומתאימים עצמנו אליה, אנחנו יכולים לנצח את המלחמה ולהיות ראויים לחיים מלאים של דבקות בבורא.
(מבוסס על דברי רבי נחמן מברסלב מתוך ספרו ליקוטי מוהר”ן, תורה פ”ב)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
