"אחותנו את היי לאלפי רבבה" – הסוד שמאחורי ברכת הכלה – פרשת חיי שרה
הברכה במעמד כיסוי פני הכלה
נתבונן לרגע במנהג כיסוי פני הכלה, המכונה "באדעקן". מביאים את החתן אל הכלה, מלווים אותו בשירה, ומכסים את פניה בהינומה. באותו מעמד אומרים גם ברכה מיוחדת.
מה משמעותו של המנהג הזה, ומדוע אומרים דווקא את הברכה הזאת?
לפני שמכסים את פני הכלה, החתן צריך לראות אותה ולוודא שזו אכן כלתו, כדי שלא יקרה לו מה שקרה ליעקב אבינו. לאחר שהוא רואה אותה, מכסים את פניה.
ואז מברכים את הכלה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה" (בראשית כד, ס).
זוהי ברכה עצומה, בלי עין הרע, שהכלה תזכה לבנים ולנכדים רבים, לאלפים ולרבבות.
אבל כשמתבוננים במקור הברכה, מתעוררת שאלה מעניינת.
אלו המילים שנאמרו לרבקה אמנו כאשר יצאה מבית משפחתה כדי להינשא ליצחק אבינו. מי אמר לה אותן? לבן הארמי, אחיה של רבקה.
כלומר, אנחנו פותחים חתונה יהודית דווקא בברכתו של לבן הרשע!
וכאן עלינו לשאול שתי שאלות.
ראשית, מדוע בחרו דווקא בברכה הזאת לברך את הכלה? מדוע פותחים את החתונה בדבריו של לבן?
ושנית, מה היתה כוונתו של לבן עצמו כאשר בירך את רבקה?
הרי בהגדה של פסח אנחנו אומרים: "ולבן ביקש לעקור את הכל". לבן רצה להשמיד את יעקב אבינו ולעקור את עם ישראל מן העולם, חס ושלום.
והנה, כאשר רבקה יוצאת מביתו עם אליעזר כדי להינשא ליצחק ולהיות אחת מאמהות האומה, לבן מברך אותה שתזכה לאלפים ולרבבות של צאצאים.
אותו אדם שרצה להשמיד את עם ישראל מברך את אחותו שיצאו ממנה יהודים רבים כל כך!
מה ההיגיון בזה? מה היתה כוונתו?
לבן היה למדן. הוא ידע ללמוד, וכדי להבין את כוונתו עלינו להקדים קצת מדברי הגמרא.
אחות נחשון: מדוע חשוב לבדוק באחי הכלה?
אהרן הכהן נשא לאשה את אלישבע בת עמינדב, שהיתה צדקת גדולה.
התורה מספרת: "ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה" (שמות ו, כג).
מדוע התורה מדגישה שאלישבע היתה אחותו של נחשון?
הרי ברגע שנאמר לנו שהיא בת עמינדב, אנחנו כבר יודעים לאיזו משפחה היא שייכת. מדוע היה צורך להוסיף שהיא אחות נחשון?
הגמרא מסבירה: "הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה", ומבארת את הסיבה: "רוב בנים דומין לאחי האם" (בבא בתרא קי ע"א).
כלומר, אדם שעומד להינשא צריך להתבונן באחיה של הכלה, מפני שהבנים דומים בדרך כלל לאחי אמם.
אהרן הכהן התבונן באחיה של אלישבע. ומי היה אחיה? נחשון בן עמינדב, מי שעתיד היה לקפוץ ראשון אל תוך מי ים סוף.
זה היה אחיה של אלישבע, וזוהי הסיבה שהתורה מדגישה את המילים "אחות נחשון" (סוטה לז ע"א; בבא בתרא קי ע"א).
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת חיי שרה: כיסופים לקדושה, חזרה לשורשים ואמונה בגאולה השלמה
- השער לגן עדן – פרשת השבוע חיי שרה
- מעשה משבעה קבצנים לפרשת חיי שרה
מה באמת רצה לבן הארמי?
עכשיו נוכל להבין את כוונתו של לבן הארמי.
לבן הכיר את דברי חז"ל הללו, והוא רצה שיצאו מרבקה יהודים שיהיו דומים לו!
לכן אמר לה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה".
את אחותנו, ולכן ילדייך עתידים להיות דומים לי. אם כך, התרבי לאלפים ולרבבות! ככל שיהיו לך יותר צאצאים, כך יהיו יותר אנשים הדומים ללבן.
מבחינתו, זה היה דבר מצוין.
איזו ברכה נתן לבן לאחותו! כלפי חוץ הדברים נשמעים כברכה נפלאה, אבל זאת היתה הכוונה שהסתתרה מאחוריהם.
אנחנו מאמצים אותך לאחות
כעת נחזור למעמד כיסוי פני הכלה.
כאשר הדבר מתאפשר, גדולי תורה והרבנים מלווים את החתן אל הכלה. לאחר שמכסים את פניה, הם אומרים את הברכה: "אחותנו את היי לאלפי רבבה".
מדוע דווקא הרבנים מברכים אותה? ומדוע הם מכנים אותה "אחותנו"?
לא לכל כלה יש אחים שהיא היתה רוצה שילדיה יהיו דומים להם.
לכן באים גדולי התורה ואומרים לה: אנחנו מאמצים אותך עכשיו לאחות. מעתה את אחותנו, ואנחנו אחייך. יהי רצון שתזכי לאלפים ולרבבות של צאצאים שיהיו דומים לנו.
זוהי משמעות הברכה שלהם. הם תלמידי חכמים וגדולי תורה, והם מברכים את הכלה שילדיה יהיו כמותם.
אותה מילה, "אחותנו", שלבן השתמש בה מתוך כוונה רעה משלו, נאמרת כעת על ידי הרבנים מתוך כוונה קדושה.
ומהי המטרה של כל הברכה הזאת?
לזכות לבנים טובים.
זה העיקר: להעמיד דור ישרים מבורך.
אנחנו רוצים לחיות על פי העקרונות והדרך של רבנו ז"ל, כדי שגם ילדינו יזכו להיות קדושים וטהורים וללכת בדרכו הקדושה.
רבי נחמן: הקשר הנצחי שבין הרב לתלמיד
אפשר להבין את הקשר הרוחני הזה בצורה עמוקה יותר באמצעות הקשר שבין רב לתלמיד.
הגמרא מלמדת שאדם המלמד תורה את חברו, ומעניק לו מזון רוחני, נחשב כאילו הוליד אותו ממש (סנהדרין יט ע"ב).
באותו אופן, כל תלמיד נחשב לחלק מרבו. כאשר אדם מאמין בצדיק אמת, הוא נעשה כבנו, כבשר מבשרו.
האריז"ל מלמד שבעולם הבא האדם מגיע בתור נשמה.
אבל איזה קשר משפחתי קיים בין נשמות? כיצד אפשר להבחין שם בין סבא לנכד, בין הורה לילד? איך יודעים מי מבוגר ממי?
הרי לנשמות אין גיל.
האריז"ל מסביר שהקשרים בין בני משפחה מדורות שונים עשויים להשתנות. אדם עלול לאבד את הקשר שלו עם קרוביו ועם אבותיו.
הסיבה לכך היא שהנשמות עשויות להתגלגל פעמים רבות. ייתכן שאותה נשמה תחזור ותיוולד באותה משפחה, עד שכבר לא יהיה ברור מי הסבא ומי הנכד.
אבל כאשר מדובר בקשר שבין רב לתלמיד, הדבר שונה לחלוטין.
האמונה של האדם בצדיק האמת יוצרת קשר שנמשך לאורך כל הדורות, עד משה רבנו.
זהו קשר שאינו נפסק לעולם. קשר נצחי, שאינו תלוי בגיל או בזמן (שער הגלגולים, הקדמה י').
אלו דבריו של רבנו ז"ל.
העיקר הוא האמונה. להאמין בפשיטות ובתמימות בקב"ה ובצדיקים האמיתיים.
באמצעות האמונה הטהורה הזאת האדם נקשר בצדיק האמת ובשכינה הקדושה. זהו הכוח של האמונה הפשוטה והטהורה, המחברת את האדם אל הצדיק בקשר שאינו נפסק לעולם.
