פרשת וירא – לעשות חסד גם כלפי מי שפגע בך
לידת יצחק
במרכז פרשת וירא עומד ענין החסד. בפרשת לך לך ראינו כיצד אברהם אבינו הופיע בעולם והניח את היסודות לעם המאמין בה'. בסוף הפרשה הוא מל את עצמו בגיל תשעים ותשע, ופרשת וירא נפתחת כאשר הוא מתאושש מברית המילה.
אברהם רואה שלושה עוברי אורח, שנראים בעיניו כערבים. הוא אינו יודע שהם מלאכים, ומזמין אותם לביתו כדי לדאוג לצורכיהם. אברהם אבינו ידע שצריך לעשות חסד עם כל אדם, ולכן לא היסס להכניסם לביתו.
המלאכים שואלים אותו: "איה שרה אשתך?" וכאשר הוא משיב שהיא באוהל, הם מבשרים לו שבעוד שנה ייוולד להם בן. אברהם בן תשעים ותשע ושרה בת שמונים ותשע, ובכל זאת הם מקבלים הבטחה לילד.
ואכן, יצחק אבינו נולד. הוא הילד היהודי הראשון שנימול לשמונה ימים.
ההכחשת העוונות מביאה לידי פחד
כאשר שרה שומעת את בשורת המלאכים, היא צוחקת. באותה שעה חזרה אליה היכולת להרות, והיא נעשתה ראויה להתעברות, אך היא מתקשה להאמין שייוולד לה בן כאשר אברהם כבר בן תשעים ותשע.
הקב"ה שואל את אברהם: "למה זה צחקה שרה", ובהמשך נאמר: "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה".
רבי נחמן מלמד בספר המידות "מי שאינו מתוודה על עוונותיו, מורא בא עליו" (פחד לד‘), והראיה משרה אמנו. התורה קושרת את הכחשתה לפחד שאחז בה.
זהו יסוד חשוב מאוד בחיים. כאשר אדם מסרב להודות במה שעשה, הוא עלול להכניס את עצמו לפחדים, לכעסים ולסיבוכים נוספים. הכחשה אינה מתקנת את המציאות, אלא מקשה על האדם להתמודד איתה.
לכן עלינו ללמוד להכיר במעשינו. אם עשינו דבר טוב, נודה לקב"ה על כך. ואם טעינו או נכשלנו, לא נכחיש את המעשה. נודה באמת ונמשיך הלאה, אל הצעד הבא בחיים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- פרשת וירא – ניצוצות של אור בתוך החושך
- איך אפשר לגלות את ה' בעולם? – פרשת וירא
- פרשת השבוע וירא – עמידה בניסיון כמנוף לצמיחה אישית וכללית
גם הרשע הכי גדול יכול לחזור בתשובה
בהמשך הפרשה מסופר על סדום ועמורה, שתושביהן הגיעו למדרגות נוראות של רשע ואכזריות.
הגמרא מספרת על נערה שעשתה חסד עם אדם אחר וסייעה לו, בניגוד לחוקי סדום שאסרו הכנסת אורחים ועזרה לזולת. אנשי העיר מרחו את גופה בדבש והפקירו אותה לעקיצות הדבורים, עד שמתה. המעשה הזה היה הקש ששבר את גב הגמל, ונגזרה כליה על סדום.
הקב"ה הבטיח שלא יביא עוד מבול על העולם, אבל הבטחה זו אינה מונעת את חורבנו של מקום מסוים כאשר אנשיו משחיתים את דרכיהם.
והנה, אף שאברהם אבינו ידע היטב עד כמה אנשי סדום רשעים, הוא התפלל עליהם.
מדוע?
מפני שגם לאדם רשע יש אפשרות לעשות תשובה ולהפוך לאדם טוב. לכל אדם יש כוח פנימי להתגבר על הרע ולבחור בטוב.
אבל אין פירוש הדבר שצריך להתכחש לקיומו של הרוע. גם בימינו, כאשר חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן הורגים ופוגעים באנשים, יש בעולם מי שמסרב להכיר ברוע שבמעשיהם וממשיך להצדיק אותם.
אברהם אבינו לא התפלל שהרשעים יוכלו להמשיך ברשעותם. הוא התפלל שישובו בתשובה ויעשו טוב.
למרבה הצער, אנשי סדום לא שינו את דרכיהם. רשעותם הגיעה עד כדי כך שביקשו להרוג גם את לוט. בסופו של דבר ניצלו לוט ושתי בנותיו בזכות אברהם אבינו, ומהם יצאו בהמשך שני העמים, מואב ועמון.
זהו דבר מפליא. אבימלך לקח את אשתו של אברהם, ובכל זאת אברהם התפלל לרפואתו. הוא ידע שצריך לעשות חסד גם עם מי שפגע בך.
לעשות חסד גם כלפי מי שפגע בך
לאחר מהפכת סדום, פחת מספר עוברי האורח באזור שבו התגורר אברהם. מאחר שלא היו אנשים שיוכל להכניס לביתו, הוא עבר לארץ פלשתים.
שם נלקחה שרה לבית אבימלך מלך גרר.
אבימלך טען שלא נגע בשרה, אבל כפי שמובא ברש"י בפרק כ', הוא לא היה נקי מאשמה. גם כאן אנחנו פוגשים את עניין ההכחשה. בעקבות המעשה נענשו אבימלך ואנשי ביתו בעצירות ובמחלות נוספות, עד שאברהם התפלל עליהם והם נרפאו.
זהו דבר מפליא. אבימלך לקח את אשתו של אברהם, ובכל זאת אברהם התפלל לרפואתו. הוא ידע שצריך לעשות חסד גם עם מי שפגע בך.
בהקשר זה רבי נחמן מלמד בליקוטי מוהר"ן, תורה י', על הקשר שבין האשה לתפילה.
המילה "אשת" מורכבת מהאותיות א', ש', ת', שהן ראשי התיבות של "אדני שפתי תפתח", המילים שבהן פותחים את תפילת שמונה עשרה. על כך נאמר גם: "אשה יראת ה' היא תתהלל".
רבי נחמן מלמד שצריך להשיב את התפילה למי שראוי לה, להכיר בכוחו של הצדיק ולפנות אל הקב"ה. אברהם אבינו פעל בכוח התפילה, ובזכות תפילתו נרפאו אבימלך ואנשי ביתו.
