איך אפשר לזכור דבר שכל כולו מונח בעתיד? רבי נחמן מגלה לנו את הדרך הטובה ביותר לעשות את זה!
איזהו חכם? הרואה את הנולד! (תמיד לב, א).
רבי משה סופר (החת”ם סופר) מציין כי המילה ‘נולד’ רומזת על קשר עמוק בין מה שכבר ‘נולד’ בעבר לבין העתיד ‘להיוולד’. היא מלמדת אותנו שאת העתיד אפשר לראות ולהבין רק על סמך לימוד העבר (רבי אליהו חיים רוזין).
כידוע, הספירות חכמה ובינה מייצגות את “זכירת” העבר ואת “החדירה” אל תוך העתיד. הדמיון אף הוא מסוגל לגשר על פני התהום הקיימת בין הרוחני ובין החומרי. אפשר להבין בצורה דומה את הזיכרון כמגש בין העבר לעתיד.
עליך לשמור תמיד בזיכרון שלך את תמונת יעדיך ומטרותיך, כך מלמד אותנו רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר”ן יח, א).
רבי נחמן מסביר, שאם בכוונתך לבנות בית, עליך קודם כל לתאר לעצמך כיצד הוא ייראה. כשתמונה זו קבועה במוחך, תוכל לתכנן כל פרט ופרט בבית, להכין את התכניות הדרושות, לרכוש את החומרים הנחוצים, ולעבוד להשלמת המבנה. התמונה שלנגד עיניך היא לא רק מדריכה את הצעדים שלך לאורך כל הדרך, היא פועלת גם כתמריץ חזק כדי שתביא את התכנית לידי סיומה המוצלח. עיקר התמריץ בא מהימצאות המבנה הסופי שבראש מאווייך, במחשבתך, בכל שלב ושלב.
גישה זו חיונית מאוד להצלחה בחיים באופן כללי. הרי תכלית החיים המוחלטת, שעלינו לשאת תמיד במחשבה שלנו, היא העולם הבא. רבי נחמן מדבר על “זכירת העולם הבא תמיד, ושמירתו בראש מאוויינו” (שם).
איך אפשר לזכור דבר המונח כל כולו בעתיד?
תשובה אחת ישנה! שהעולם הבא מייצג ממד המונח כולו מחוץ לממד הנוכחי שלנו, ממד שבו הזמן טרם הובחן, ועבר הווה ועתיד אחד הם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רגע בלי מחשבה – להתמודד עם מחשבות שליליות
מנקודת הראות של המודעות הנוכחית שלנו, העולם הבא מונח כולו בעתיד, אך מנקודת הראות של נשמתנו, ממד זה נוכח כבר עכשיו (מכיוון שהנשמה נעלה אף מממד הזמן). יתירה מזו, מכיוון שמקורה של הנשמה שלנו היא באותו ממד, ואליו היא שבה בכל לילה בעת השינה, זיכרונו מעוגן עמוק בתוך נפשנו. לכן, אנחנו מסוגלים ‘לזכור’ את העתיד.
בסיפור המעשה “בן מלך ובן השפחה שהתחלפו” מסיפורי המעשיות של רבי נחמן, נמשך הנסיך האמיתי, אף על פי שגדל כעבד, אל נימוסי המלכות. מה שנחקק בצורה טבעית בנפשו מולם לא נמחק לחלוטין. בסוף הסיפור נהיה במן הלך האמיתי לאדוניו של המלך הקדוש (שהוא באמת רק עבדו), ובסופו של דבר מלך על “הארץ הטיפשה” בתוך “המלך החכם”. על פי הסברו של רבי נתן, המאבק שבין נסיך האמת ובין העבד מסמל את המאבק הנמשך שבין הגוף (העבד) והנשמה (הנסיך). למרות שהיא מוצאת את עצמה בעולם החומרי הזה, הנשמה אינה שוכחת לחלוטין את מקורה, ובסופו של דבר, תשאף אליו. בעולם הבא, תתעלה נשמת האדם מעל חיי החומר האלה, ותיכנס לממד בו שולטת הנשמה בכיפה.
וכך לימד רבי נחמן: התורה רחבה מיני ים. איך אדם יכול לצפות ללמוד את כולה ולשמור אותה במוחו? חשבו על חבית מלאה במים: אם רוצים להוסיף מים, אפילו כמות מלאה, חלק מתוכן החבית יישפך בהכרח החוצה כדי לפנות מקום למים החדשים. אולם, שלא כמו החבית ותוכנה, אופייה הרוחני של התורה יכול תמיד להגדיל את ידיעת התורה שלו בלי לדחוק את רגליה של חכמה כלשהי שרכש קודם לכן (ליקוטי מוהר”ן קי).
מכיוון שמקורה של הנשמה שלנו היא באותו ממד, ואליו היא שבה בכל לילה בעת השינה, זיכרונו מעוגן עמוק בתוך נפשנו, לכן אנחנו מסוגלים ‘לזכור’ את העתיד.
ככל שאדם מטפח רוחניות יתר בתוך השכל שלו, כך גדלה היכולת שלו לאחסן מידע נוסף מאותו סוג בזיכרונו. ובכל זאת, קל ביותר לשכוח את היעד האמיתי. בהתחשב בצרכים החומריים הרבים של החיים, המאמץ הכרוך במציאת פרנסה ובטיפול במשפחה עלולים בקלות להביא את הפרט האדם לשכוח הן את טבעו הרוחני והן את הרוחניות הטמונה בו. כדברי רבי נחמן (שם סז, ח): “השכחה היא כעננים המכסים את העיניים”. ראייתו של האדם עלולה להיפגע, והעתיד – והעולם הבא – יישכח בקלות. לכן, מלמד רבי נחמן (שם נד, א): “על האדם לשמור על זיכרונו, שלא ייקלע לשכחה. השכחה מקבילה ל’לב גוסס’ (הלב הוא היבט של ספירת בינה, המתייחסת לעתיד) וגוברת אצל מי שעבורם העולם הגשמי הזה הוא העולם היחיד שבנמצא. מאמץ הזכירה העיקרי צריך להיות לזכור את העתיד”.
רבי נחמן מלמד, שתפלה, שירה ושמחה מסייעות לזיכרון ונלחמות בשכחה. על ידי תפילה אפשר לשמור על הזיכרון ולהיות מעוגנים אל מודעות תמידית לעולם הבא (ליקוטי מוהר”ן ז, ז).
…ולשכוח את העבר
רבי נחמן מלמד שנטיית האדם לשכוח היא, מבחינות מסוימות, מועילה מאוד: אילו לא שכחת, זה היה בלתי אפשרי לעבוד את השם. היית נזכר בכל עברך והזיכרונות (הלא נעימים) היו מושכים אותך מטה ולא מאפשרים לך להתרומם אל האלוקים. כל מה שהיית מנסה היה מצוי תמיד בצל זיכרונות העבר שלך.
אבל האלוקים נתן לך את הכוח לשכוח ולהתעלם מן העבר. הרי העבר חלף הלך לו, ואין צורך עוד להעלות אותו בזיכרון שלך. מכיוון שאתה יכול לשכוח, אינך חייב לחיות את חייך תחת שלטון העבר.
שמרו בזיכרון שלכם את תמונת היעדים והמטרות שלכם!
חשוב מאוד להבין זאת כאשר אדם רוצה רוחניות וקרבת השם (עובד השם). רוב בני האדם מתמלאים צער כשעולים בזיכרונם אירועי העבר, בייחוד בעת תפילותיהם. כאשר האדם מתפלל, דעתו מוסחת לעתים קרובות על ידי זיכרונות. הוא עלול להרהר בעסקיו או בענייני ביתו, לדאוג האם פעל כדין או שמא הזניח דבר חשוב. בעודו שואף לעבוד את האלוקים בתפילה ובתלמוד תורה, עלולים הזיכרונות שלו להפר את שלוותו, זיכרונות של חטאים או של מחדלים. זוהי בעיה נפוצה, וכל אדם מכיר את קשייו הפרטיים.
העצה הטובה ביותר – פשוט, לשכוח.
ברגע שהאירוע הכואב מאחוריך, שכח אותו לחלוטין ואל תחשוב עליו עוד. הבן זאת היטב מפני שזהו עיקרון יסודי מאוד (שיחות הר”ן כו).
ממשיך רבי נחמן ואומר: במקורות שלנו מצאנו, שהאלוקים שלנו נתן לנו את הכוח לשכוח, כדי שנעריך תמיד מחדש את התורה כאילו זו הפעם הראשונה שאנחנו לומדים אותה. מכיוון שאנחנו שוכחים, אפשר ללמוד כל עניין מחדש, ולהרגיש כאילו למדנו אותו ממש מההתחלה. לכן אפשר להעריך אותו כמו שהערכנו אותו בפעם הראשונה.
המדרש מדמה זאת לפועלים שכירי יום הממלאים חביות דולפות. ככל שמרבים לשפוך מים לחביות, כך מתרבים המים הדולפים מהן. הטיפשים מתלוננים: מדוע אנחנו טורחים לשווא? איזו תועלת צומחת מזה שאנחנו ממלאים את החביות, אם סופם של המים לדלוף החוצה? אך החכמים משיבים: מה זה משנה? הרי משלמים לנו על זה כל יום שאנחנו עובדים. גם אם החביות דולפות, שכרנו בעינו עומד! (על י ויקרא רבה יט, ב).
גישה כזו יש ליישם גם בלימודי הקודש. יכול להיות שנשכח, אך שכרנו אינו מתמעט בשל כך. בעתיד, יגרום בורא עולם שהכל יזכרו את כל מה שלמדנו אי פעם, אפילו אם שכחו אותו במהלך החיים שלהם.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
