לכולנו יש תקופות שנראה לנו שנפלנו עמוק ומסך שחור מסתיר אותנו מעיניו האוהבות של בורא עולם. הנה הדרך לצאת משם כמו גדולים ומלאי תקווה!
היום נפלתי נמוך. לתוך מקום רע. מקום שיש בו הרבה חושך.
שקעתי במקום הזה כל כך חזק וכל כך עמוק. לא הצלחתי לראות איך אני יוצא מכאן. לא עכשיו, לא בקרוב, לא לעולם.
השליליות הסתחררה שם כמו מערבולת, מתעתעת בגווני אדום ושחור. חוסר האונים והכאב הכו בי כמו ברק בצבע כסוף מפחיד. הרגשתי נואש, מבודד, מיואש, מבולבל, קר, ואין שום רמז שם בחושך. זה עמוק ואפל יותר כמו ענן סמיך שלבש את הצבע האפור הסוער ותעתע בי עם לבן מסנוור.
שום דבר. כבר אין כלום. אני כאן ונראה שהקב”ה לא יכול להיות כאן. זה הסוף. הסוף שלי הגיע…
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם יש לכם את צרור המפתחות הזה אתם מסודרים!
נשמה יקרה שלי, רבי נחמן קורא לך, כן לך:
‘גם מי שנפל עמוק ונמצא בתחתית השפל, גם אז יש לו תיקון גדול מהצדיק כי דרכו כל אחד יכול לקבל חיות מהקדושה, גם במעמקים הכי עמוקים, גם במקום הכי נמוך.
‘לכן, באמת, אין שום ייאוש בעולם כלל!’
שחררתי מתוכי צעקה גדולה בלי קול. שוב. ושוב. ועוד פעם. לא, לא אפסיק עד שהקב”ה ישמע אותי.
והעיקר הוא לצעוק!
‘והעיקר הוא לצעוק’ אומר רבי נחמן, ‘כי אפילו צעקה מהמקום הנמוך הזה אף פעם לא הולכת לאיבוד!’
תופס את החבל בציפורניים כי הוא נמתח ממש. וזה יימתח איתך למטה עד המקום הנמוך שבו אתה נמצא, במעמקים.
אבל נשמה יקרה לעולם אל תוותרי! אל תרפי! לעולם אל תפסיקי לצעוק!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
