אחרי שבורא עולם עשה ‘ריסטרט’ לעולם עם המבול, רבי נחמן נותן לנו את העצה הכי חשובה להמשיך את הקיום של העולם בצורה מיוחדת אבל מאוד נגישה!
נדמה שהאנושות שכחה את המטרה שלשמה היא נבראה. כשהעולם הקטן והישן שלנו נברא הקב”ה רצה שכולם יהיו מענפיו של אברהם אבינו, וכך אומר הרמח”ל (רבי משה חיים לוצאטו בספר “דרך השם” ב, ד-ה):
“ומרוב טובו וחסדו יתברך, גזר ונתן מקום אפילו לענפי שאר האומות, שבבחירתם ומעשיהם יעקרו עצמם משורשם ויוכללו בענפיו של אברהם אבינו ע”ה אם ירצו… חסד גדול עשה הקב”ה עם כל האומות, שתלה דינם עוד עד זמן מתן התורה, והחזיר התורה על כולם שיקבלוה. ואם היו מקבלים אותה, עדיין היה אפשר להם שיתעלו ממדרגתם השפלה. וכיון שלא רצו, אז נגמר דינם לגמרי, ונסתם השער בפניהם סיתום שאין לו פתיחה…”
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה
כלומר, שכל אחד מבני המין האנושי, באמצעות מעשים טובים ותפילה והיכללותו בענפיו של אברהם אבינו, יכול היה להעניק לבורא עולם התפארות (גאווה)!
אבל זה לא קרה.
מהרגע שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת טוב והרע, העולם התגלגל במדרון במהירות מפחידה. בטווח של עשרה דורות בלבד האנושות לא רק שלא הצליחה להעניק לבורא עולם את התפארות, אלא אפילו גרמה לו להצטער על כך שברא את בני האדם: “וַיִּנָּחֶם ה’ כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִיבּוֹ” (בראשית ו, ו). וזו אנטי-התפארות לכל הדעות. הקב”ה ויתר על היצירה שלו באופן ברור וחד כשאמר: “וַיֹּאמֶר ה’ אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם” (שם, ז).
מה עשתה האנושות שהיה כל כך מנוגד לתקווה של הבורא לבריאה שלו? רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שהיסוד המרכזי להבאת אנשים, כולל אתה קורא יקר, לאמונה אמיתית הוא – שלום וחברות אמיתית. כאשר אנחנו חולקים זה עם זה משהו, ובמיוחד כשאנו נותנים צדקה כהלכה, אנו יוצרים נווה מדבר של שלווה עם בן אדם אחר. וככל שאנו נותנים ליותר אנשים כך נווה המדבר שאנו יוצרים גדול יותר (וככל שאנו נותנים טוב יותר, כך אוויר נווה המדבר שליו ונקי יותר).
כל אחד מבני המין האנושי, באמצעות מעשים טובים ותפילה והיכללותו בענפיו של אברהם אבינו, יכול היה להעניק לבורא עולם התפארות ושמחה!
בדור המבול כולם כל הזמן גנבו מכולם. אחת משיטות הגניבה המזיקות ביותר שהם השתמשו בה נקראת – חמס, לקיחת סחורה בשווי של פחות מפרוטה מסוחרים. ‘זה דבר של מה בכך, פחות מגרוש, אין בזה זה שום נזק’. כמובן שגם לסוחר לא היה שום מפלט משפטי, כך שאנשים יכלו להתחמק מההתנהגות המרושעת שלהם בלי עונש ולעשות ככל העולה על רוחם.
במקום לטפח גישה של שיתוף פעולה חברתית וידידותית, אנשים לא אהבו זה את זה וגרמו לבורא עולם לא לאהוב אותם (בראשית רבה לא, א). הסלידה שלהם לא הייתה פסיבית ולא שקטה, היא הייתה פרואקטיבית וקולנית. בגניבת כספו של אדם אחד ושלוות נפשו של ההוא, הם הביאו על עצמם את ההרס והחורבן של עצמם – המבול.
מהרגע שאדם וחווה אכלו מעץ הדעת טוב והרע העולם התגלגל במדרון בצורה מפחידה…
גישת החמס הייתה גם בתחומי חיים אחרים, לא רק במסחר. כפי שמלמד רבי נחמן בספר המידות (גניבה וגזלה א, א) – ברגע שאדם מרשה לעצמו לגנוב מאחרים, הוא פותח את הדלת לכל סוגי החטאים. חמס של גזל וגניבות הפך לחמס של רצח, עבודת אלילים ואי מוסריות מינית (בראשית רבה לא, ו).
וזה לא מפתיע. המשותף לכל הרעות הנ”ל הוא הפילוג שלהם. ההתחלה שלהם – המחשבה לעשות את המעשים האיומים האלה – מגיעה רק אם אדם מרגיש מנותק, “אחר”, מהקורבן שלו. והביצוע של מעשים אלה – הלכה למעשה – לא רק מממש את המרחק והאחרות בין התוקף לקורבן, אלא גם מניעה אותם לפעול לא רק מהתחום הפרטי אלא גם בזה הציבורי, תוך הכנסת ריחוק ואחרות למוחם וליבם של אנשים איתם חיו. הם הרעילו את האוויר של החברה.
מה הפתרון? איך נוכל לנקות את האוויר ולהתחיל מחדש?
שיטפונות הם לא רק לא מעשיים, הם גם מאוד מאוד לא נעימים. כדי למנוע אותם צריך למנוע תחילה התנהגות חמסית ומרושעת של לקיחה, ובמקומה לתת ולהעניק אחד לשני. להחדיר אוויר נקי בעולם ממקום של נתינה ואחווה.
רבי נחמן מצטט את הפסוק שאומר החכם באדם, שלמה המלך ע”ה “הוֹן יֹסִיף רֵעִים רַבִּים” (משלי יט, ד). נראה שלמיליונרים יש מיליוני חברים, רק שהחברים האלה מעוניינים בכסף… אבל העושר האמיתי שבאמת מוסיף – ומייצר – חיבה אמיתית היא הצדקה שנותנים. הכסף שאתה נותן לצדקה וחברות שאתה זוכה בעקבותיה הם העושר האמיתי שלך! (בבא בתרא יא, א).
כאשר אדם זורע אכפתיות הוא גדל למעגל, קהילה וחברה של אנשים אכפתיים שדואגים אחד לשני. אנשים מרגישים בטוחים פיזית ורגשית. הביטחון והמודעות שלהם לאחדות שהם זוכים בהם פותחים את אוזניהם לשמוע את המשמעות האמיתית של מה שמלמדים הצדיקים – אהבת ויראת השם.
וזאת התפארות אמיתית!
(מבוסס על דברי רבי נחמן בספרו ליקוטי מוהר”ן חלק א, יז).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!
