מכירים את השיחות המתוקות עם אלוקים על המצבים הכי מוזרים וכואבים בחיים שמעלים מלא שאלות ותהיות? הנה אחת כזו, אמיתית, שבאה עם מלא כאב, מסר והמון תקווה!
חשוך כאן.
אני לא מצליח למצוא את הדרך,
אני שוקע בתהום של בוץ,
טובע, לאט ואף אחד לא רואה.
אני רוצה למות.
אני מתפלל לאלוקים שייתן לי למות.
אני לא טוב.
כל מה שאני עושה פוגע בי בפנים.
הכאב הזה בלתי נסבל.
אני רוצה למות.
אני שוקע בתוך הבוץ,
מתקרב יותר אל הצד החשוך.
כבר לא אכפת לי מה יקרה לי.
זה הגורל שלי.
אני רוצה למות.
איפה טעיתי?
בטח הייתי רע,
פגעתי בכל מי שאני אוהב,
אלוקים, אני אבוד,
אני רוצה למות.
בבקשה, אלוקים יקר, שמע את תפילתי.
וואו, לא יודע למה קראתי בשמך.
הרי “לא היית” שם כשההורים שלי נפטרו.
ורגע, איפה היית כשפוטרתי מהעבודה?
אני רוצה למות.
כל כך קל להתמסר לכאב.
כדורים עוזרים לי לישון בלילה,
כדורים עוזרים לי להישאר ער ביום.
איבדתי את עצמי לטובת הצד האפל,
אני רוצה למות.
למה שתרצה, אלוקים, בכלל לעזור לי?
אני לא טוב,
אני לא עושה שום דבר טוב,
אין לי שום מטרה או סיבה לחיות,
אני רוצה למות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חופש הבחירה?
למה אתה מתכוון כשאתה אומר שיש לי חופש בחירה?
רגע, באמת יש לי בחירה?
כזה שאני לא צריך להקשיב לכל המחשבות
השליליות שנדחפו לי לתוך הראש?
אלוקים, נתת לי חופש בחירה?
ולמה דווקא עכשיו כשהכל כל כך חשוך?
אני לא מרגיש.
אני לא חושב.
אני חסר תחושה.
הכי קל להתמסר לכאב, אבל יש דרך אחרת!…
אז אתה אומר שאני צריך לחפש את האור הפנימי שלי.
איזה אור?
אין שם שום דבר.
אני לא רואה שום דבר.
אני לא שווה.
למה בכלל נולדתי?
נבראתי בצלמך ובדמותך?!?
איך יכול להיות?
אתה כל כך חזק ואני כזה חלש,
אתה היוצר ואני זה שהורס…
להאמין בך?
מה כבר יש לי להפסיד?
גם ככה אני בגיהינום,
מה כבר יכול להיות יותר גרוע?
ואתה אומר שהיית תמיד שם בשבילי,
כמו הורה, ונתת לי ליפול…
מסתכל עלי רוכב על האופניים, נופל ומנסה לקום.
אז מתי הפסקתי לנסות?
מתי הפסקתי להאמין?
אתה מבין, אני מחפש את האור שלי.
והוא שם? רק מחכה שאשתמש בו?
עכשיו אני עוצם את העיניים, נושם כמה נשימות עמוקות…
ו… לא, אני לא רואה את האור שלי!
כל אחד מיוחד.
קח את כל הזמן שאתה צריך.
האור אולי מסתתר, אבל הוא שם.
זה יכול להכאיב ואפילו להפחיד.
אבל הוא שם.
נסה שוב.
כן! אני רואה את האור!
אני יכול לראות אותו!
אני כבר לא לבד,
והחושך לאט לאט נעלם.
עכשיו אני רואה אנשים שרוצים לעזור לי,
וכל מה שאני צריך לעשות הוא רק להושיט יד.
כל כך קשה לבקש.
אני מאוד מפחד.
כי למה שמישהו ירצה לעזור לי?
אני כזה כישלון,
אני לא יכול לעשות שום דבר כמו שצריך,
אני כזה לא טוב.
רגע! פתאום האור שלי מאיר קצת יותר,
זה נראה כמו נרות של שבת.
יו, כמה זמן עבר מאז שראיתי את נרות השבת…
למה הפסקתי להאמין?
מה זו הלהבה המאירה שאני רואה בתוכי?
הנשמה שלי?!?
אתה אומר שיש לי נשמה?
אלוקים אדירים, שכחתי בכלל ממנה.
כן, זאת הנשמה שלי.
אלוקים, הפחת חיים בנשמה שלי!
יש בתוכי כלי יקר שלא יסולא בפז,
וכמו הנשמה שלי, כך גם אני יקר.
אז זהו, אני כבר לא לבד.
אני נס מיוחד שנברא בצלמך ובדמותך.
יש לי את הבחירה להמשיך הלאה.
נתת לי מטרה בחיים –
לחלוק את הנשמה שלי עם אחרים
ולעשות את העולם הזה יפה יותר.
המתנה שלי לכם היא הסיפור האישי שלי.
יש תקווה גם כשאתם במעמקי החשיכה.
תעצרו את מה שאתם עושים,
שבו ועצמו את העיניים.
קחו כמה נשימות שאלוקים נותן לכם,
וחפשו את האור שלכם.
אולי הוא מסתתר, אבל הוא שם, בתוככם.
תאמינו בעצמכם, כי נבראתם בצלמו ובדמותו!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
