מה בין יצירה, יצר (טוב ורע) ציור וניגון? לרבי נחמן יש תשובה מפתיעה שתגרום לנו לחדד את היצירתיות שלנו ולהיות שותפים ביצירה הגדולה!…
רבי נחמן מברסלב מקשר (ליקוטי מוהר”ן מ”ט) בין המושגים יצירה, יצר (טוב ורע) וציור, ומלמד אותנו שאנו צריכים להיות מציירי ויוצרי הבריאה כולה, על ידי שנישמר בכל הכוחות ממחשבות רעות שהן הן היצר הרע, ונשתדל לחשוב מחשבות טובות שהן יצר הטוב, ועל ידי זה נזכה למידות טובות ומעשים טובים – שהם התגלות מלכותו יתברך וזו תכלית והשלמת הבריאה כולה. כלומר, כאשר אדם מתאמץ להישמר מציור שלילי של החיים, ואדרבה, מתחזק לצייר לטוב את כל המציאות – הרי שהוא זוכה ליצר טוב וליצירה טובה ומקיים את העולמות כולם.
בהמשך, עובר רבי נחמן לדבר על הניגון, שגם הוא באותה בחינה של תיקון הבריאה והתגלות מלכות הבורא, בבחינת דוד מלך ישראל שהוא הוא נעים זמירות ישראל. ובאמת, מעניין להסתכל כך על החיים, דרך שני הביטויים הללו השייכים לעולם האומנות, כלומר ציור וניגון, שהם כמו שני השורשים לכל סוגי האמנויות שיש בעולם, שכאשר מתבוננים בזה רואים שבאמת גם הציור וגם הניגון הם ההמתקה של החיים אפילו בנגלה, כמו שרואים בחוש עד כמה אדם מתענג ממראות משובבי לב, ומתענג ביתר שאת מניגון ערב. עד כדי כך הדבר גדול ובעל השפעה, שאם נחשוב על עולם בלי ציור וניגון הרי שלא יהיה לו שום טעם…
אולי גם זה יעניין אתכם:
לפעמים האדם מתנתק מהציור והניגון של חייו ואז חייו הם בלי שום טעם וריח. למשל, יש לאדם בית הומה מילדים והוא צריך לטפל בהם ולהאכיל אותם וכן הלאה, אך הוא מצייר זאת בצורה שלילית, כמטרד וכעול. לעומתו, אדם אחר מתענג מזה ושמח בעובדה שהוא לא בודד בעולם הזה ויש לו משפחה להעניק ולהשפיע עליה. נמצא, שהאדם הוא האמן שעליו לצייר יפה את ציור חייו וזה עיקר היצר הטוב – לחשוב מחשבות טובות.
הניתוק מהציור והניגון של חיינו גורם לאיבוד החושים העיקריים שלהם – הטעם והריח. חישבו מחשבות טובות, ציירו חיים יפים ומאושרים – וכך הם יהיו…
הניגון מעורר מקום יותר עמוק ונסתר מעבר למילים ולמחשבות, די לו לאדם שינגן לעצמו איזה ניגון מעומק הלב כדי לעורר רגש וחיות שהיו נעלמים ואף נעדרים קודם לכן. זו הסיבה שרבי נחמן מברסלב הזהיר ללכת עם ניגון מעורר או משמח, וביותר הזהיר זאת לבעלי תשובה – שעיקר הקשר והחיבור שלהם לבורא עולם הוא על ידי ניגון. הזנחה זו של עולם הניגון הפנימי גורמת ליובש ואפרוריות, לכן על האדם להשתדל מאוד להכניס את הניגון לכל מקום אפשרי, בכלליות ובפרטיות כאשר מברך ומתפלל לבורא, כי באמת ראוי בזמן כזה להביע רגשי ההתפעלות וההערצה לקב”ה בניגון ותנועה רגשית, ולא לומר את דברי התפילה בשטחיות ואדישות.
תכניסו את הניגון לכל מקום אפשרי – בתפילה, בעבודה ובכל פעולה ותנועה, זה יעשה לכם רק טוב!…
איך עושים זאת? העצה העיקרית היא לעורר תחילה ניגון אמיתי ושקט בינו לבין עצמו, לחבר את הלב אל הניגון ולא לנסות שיהיה דווקא ניגון מסוים ידוע, אלא תנועה הבאה מהלב. לפעמים יפרוץ גם זמר מסוים, אך בלבד שיהיה שורשו במקום הפנימי ולא חיצוניות הניגון לבדה.
והאדם הרגיל להמתיק את רגעיו בניגונים, יזכה לראות וליהנות מחיים אחרים ועולם אחר לחלוטין, כלומר שגם ציור חייו יושפע מכך, כפי שרבי נחמן מבאר בדבריו (בתורה הנ”ל) שהעדר בחינות אלו של ציור וניגון הוא טמטום חלל הבריאה, ואילו קיומם הם ממש בחינה אחת עם בריאת וקיום העולם, ובזה שמקים את המלכות (החיים היומיומיים שלנו) מעניותה ודלותה, בזה מתעלה ראשית המחשבה והרצון העליון לקיים רצונו ונחת הרוח של בורא העולם.
