מכירים את אחד מהימים האלה שכל מה שבא לכם לעשות הוא רק ‘צ’ק אאוט’ ופשוט להיעלם?
לפני…
זה היה אחד מהימים האלה.
זה שהמוחין דקטנות תופסת אותך כל כך חזק. אחרי ‘שירות ההסעה היומית’ לילדים לא יכולתי להמשיך משם אפילו לתפילה, אז הלכתי לשדה בתקווה שהלב שלי יפתח מעט. ‘אוכל להתפלל בהמשך’, עודדתי את עצמי.
תודה לא-ל, זו הייתה חוויה מתקנת ומרפאה.
ישבתי שם בשקט והקשבתי לקולות של הטבע, במקום לרעש של המחשבות שהתרוצצו לי בראש.
אחרי זמן קצר, הצלחתי להתמקד במשהו שהטריד אותי כבר תקופה מסוימת וביקשתי מבורא עולם שיעזור לי לפתור אותו. ואז, הרגשתי משהו. הכרת הטוב. התחלתי לומר תודה ולהעריך את מה שיש, כי בהחלט יש.
אחרי שחזרתי הרגשתי שאני מוכן עכשיו להתפלל, ושוב, הכבדות לא הרפתה, מנסה להשתלט עלי בפעם המי יודע כמה היום. ישבתי וחיכיתי. אחרי זמן מה התחלתי.
הישיבה לא הייתה העבודה. אחרי הכל לא יכולתי להתרכז לא בעמידה ולא בהליכה. בסוף הצלחתי להתגבר על זה עם לא מעט עליות וירידות.
תודה לא-ל, היו לי כמה רגעים עם פוקוס בעוד באחרים הייתי די חולמני. וזה היה בסדר. אני יכול לעבוד רק עם מה שיש לי.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ויש גם את הזמן ללמוד.
המחשבות המציקות והטורדניות לא הפסיקו לנדנד שוב. אני לא רוצה. אבל מה אני כן רוצה לעשות?
התחלתי להרגיש שזה אחד מהימים האלה ששום דבר לא הולך ולא מצליח לי. זה יום ‘קטן’ כזה. אני לא מצליח לצאת מהקטנות שלי.
רק רוצה לרחף ולא להיות במה שקורה, כאילו לעשות ‘צ’ק אאוט’ וזהו, להיעלם.
אחרי…
התפללתי לבורא עולם מעומק הלב והוא הפנה אותי לספר שבחי הר”ן, ספר קטן שנכתב על ידי רבי נתן מברסלב על גדולתו של רבו – רבי נחמן מברסלב.
אני זוכר שבהתחלה הוא מדבר על ההתמודדות של רבי נחמן בעבודת השם, הנה מה שמצאתי ועודד אותי כל כך:
“וְהָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל בְּכָל פַּעַם מֵחָדָשׁ, דְּהַייְנוּ כְּשֶׁנָּפַל מִמַּדְרֵגָתוֹ לִפְעָמִים, לֹא הָיָה מְיָיאֵשׁ עַצְמוֹ בִּשְׁבִיל זֶה, רַק אָמַר שֶׁיַּתְחִיל מֵחָדָשׁ כְּאִילּוּ לֹא הִתְחִיל עֲדַיִן כְּלָל לִכְנֹס בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ רַק עַתָּה הוּא מַתְחִיל מֵחָדָשׁ.
“וְכֵן בְּכָל פַּעַם וּפַעַם, תָּמִיד הָיָה רָגִיל לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ. וְהָיָה לוֹ כַּמָּה הַתְחָלוֹת בְּיוֹם אֶחָד, שֶׁגַּם בְּיוֹם אֶחָד לִפְעָמִים נָפַל מֵעֲבוֹדָתוֹ וְהָיָה מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד” (שם, אות ו).
התחלתי להרגיש שזה אחד מהימים האלה כששום דבר לא הולך ולא מצליח לי.
זה יום ‘קטן’ כזה. אני לא מצליח לצאת מהקטנות שלי.
רק רוצה לרחף ולא להיות במה שקורה, כאילו לעשות ‘צ’ק אאוט’ וזהו.
שיחה קצרה וקולעת, ובמיוחד מה שתפס אותי הייתה השורה האחרונה – וְהָיָה מַתְחִיל מֵחָדָשׁ וְכֵן כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם אֶחָד!
לא פעם ולא פעמיים, אלא כמה פעמים ביום תתחילו מחדש!
אין דבר כה ‘אחד מהימים האלה’. שום דבר לא מקרי. אם זה לא עובד או קורה היום, זה בסדר. אין שום סיבה להתייאש.
הנפילות, התרדמות וחוסר התחושה, העצלות, המחסור המעצבן בדרייב הפנימי – כל אלה הם חלק מהתכנית המדויקת של בורא עולם.
הקב”ה לא מעוניין בתמונה הדמיונית שיש לך של ‘מי שהייתי יכול להיות היום’. הוא רוצה אותך בנפילות והעייפות ובחוסר מצב הרוח שלך – כן, גם מהמקום הזה! שתאסוף את עצמך ותעשה משהו. פשוט, תעשה משהו.
ואתה יכול לעשות את זה. אם לא עכשיו, אז תנוח ותנסה לעשות את זה שוב מאוחר יותר, או עשה משהו אחר. אבל אל תאמר נואש! אל תרים ידיים!
היום עדיין לא נגמר. למעשה, הוא רק התחיל.
היום הוא לא אחד מהימים האלה שלא הצלחת לצאת מהמיטה.
היום הוא היום בו אתה צריך להילחם בקטנות שלך ולשכוח ממה צריך והיה יכול להיות. למעשה, ואפילו בדרך קצת משעשעת לומר את זה – היום הוא היום שלך!
“היום אם בקולו תשמעו”!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
