מה נותן לאדם את הכוח לעמוד מול כל העולם? הרי תאמרו ובצדק שקשה לחשוב אחרת ולהיות עם גישה שונה, נכון? לשאלה הזו יש תשובה מוחצת!
“אֶחָד הָיָה אַבְרָהָם” אומר הנביא יחזקאל (לג, כד).
ולמה הוא התכוון?
אברהם עבד את השם רק בגלל שהוא אחד, כי הוא ראה את עצמו לבד בעולם. הוא לא שם לב בכלל לאנשים שהרחיקו אותו מהקב”ה והפריעו לו, גם לא לאביו ושאר קרובים. התחושה הייתה כאילו הוא היחיד בעולם. זאת המשמעות של “אחד היה אברהם”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה
הכלל הזה חל על כל מי שרוצה להתחיל לעבוד את השם, לצעוד במסלול הצמיחה הרוחנית והאישית שלו. כי הדרך היחידה שלו להיכנס היא לחשוב שחוץ מעצמו אין אף אחד אחר בעולם. הוא צריך להתעלם מכל מי שיפריע לו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו וילדיו וכדומה, להתעלם מהמכשולים שאנשים אחרים שמים לנו בדרך, מאותם שמלעיגים, מתנגדים או מונעים את הקשר שלנו לבורא עולם. לא להיות מודאג מהם ולא להתייחס אליהם.
במשפט אחד: הוא צריך לאמץ את גישת “אחד היה אברהם”, כאילו הוא היחיד בעולם!
מה נותן לאדם את הכוח לעמוד מול כל העולם? הרי תאמרו ובצדק שזה דבר קשה, לחשוב אחרת עם השקפה וגישה שונה לחיים ולהתנהג לא כמו כולם, נכון? אברהם אבינו, הראשון לאבות, נקרא עברי (בראשית יד, יג) לא רק בגלל שהוא היה מעבר – מעברו השני של נהר הירדן, אלא בגלל שהוא היה בצד השני, הנגדי, של דעת רוב העולם בנושאים מרכזיים.
צריך להתעלם מהמכשולים שאנשים אחרים שמים לנו בדרך, שמלעיגים, מתנגדים או מונעים את הקשר שלנו עם בורא עולם!
מאיפה לו הכוח הזה?
עד לנקודה מסוימת אין ספק במוחנו או בליבנו – שהיהדות שלנו לא רק מגדירה אותנו, אלא היא אנחנו ממש. עד לאותה נקודה, גם אנחנו לא מודאגים מהתנגדויות של אחרים ויכולים להתגבר על מכשולים. עד לנקודה הזאת, אנחנו אחד. מעבר לנקודה הזו, אנחנו שניים (או יותר). אנחנו בעצמנו לא משוכנעים. אנחנו רוצים מאוד לחיות חיי אמונה, אבל זה רק חלק מאיתנו. חלקים אחרים בתוכנו מסכימים עם רוח הזמן, עם האיש ברחוב. אז ההפרעה שאנו נאבקים בה נובעת מהעומק הרדוד יחסית של האחדות שלנו.
התעלמו מכל מי ומה שמפריע!
איך אנחנו מעמיקים את האחדות ומתחברים לנשמה שלנו? רבי נחמן מברסלב מציע עצות נפלאות שעוזרות לנו בכמה מישורים (ראו ליקוטי מוהר”ן חלק א, כב ו-ח). הראשונה היא אנחה: “מִקּוֹל אַנְחָתִי דָּבְקָה עַצְמִי לִבְשָׂרִי” אומר דוד המלך ע”ה (תהילים קב, ו). כשאדם מעז להביע את חרדתו מההנאה המוגזמת של הגוף, זה משחרר מרחב פנימי מסוים אליו הנשמה נכנסת. הצדיק הוא נשמתו של עם ישראל, וכאשר מתחברים לצדיק אפשר לשמוע את “אנחתו” – את תורתו המעודדת אותנו ללכת בעקבות קריאת הנשמה. גם זה יוצר מרחב פנימי לנשמה.
ככל שהנשמה מצליחה להשיג השפעה גדולה יותר על ידי התפשטות והתקרבות לגוף, יש לנו הזדמנות לסגור עוד יותר את הפער בין “שנינו” כך שנהיה אחד. וההזדמנות שמקבלים? שימוש בגוף כדי לעשות מצוות ולתרגל את עצת הצדיק, למשל התבודדות שהיא המעלה העליונה מן הכל!
(מבוסס על דברי רבי נחמן מברסלב, ליקוטי מוהר”ן חלק ב, הקדמה).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!
