כאבא לתאומים, אני יודע ששני ילדים זה שתי דרכים בחינוך שלהם. איך עושים את זה הכי טוב?
כאבא לתאומים בנים, אני באופן טבעי מסתכל עליהם ולא פעם אני גם משווה ביניהם, מנסה לראות את ההבדלים הדקים ביניהם. מי חמוד יותר? (שניהם!). מי חכם יותר? מי מצחיק מבין השניים? וככל שהם גדלים מדהים לגלות עוד יותר את הקשר המיוחד שנוצר ביניהם בגוף ובנפש, דבר שאני לא רואה בין שאר הילדים שלי.
רבקה אימנו חווה דבר מיוחד בהיריון של התאומים הכי מפורסמים בעולם – יעקב ועשיו, עד כדי כך שהתורה מספרת לנו על זה. עוד בהיותם ברחם אימם השניים הללו הציגו נטיות הפוכות ושונות אחד מזה של השני. כשהייתה עוברת ליד בית מדרש – אחד (יעקב) היה מתחיל להתרוצץ ולבעוט לצאת החוצה. כשהייתה עוברת ליד בית עבודה זרה – השני (עשיו) היה מתחיל לבעוט לצאת החוצה (מדרש רבה, תולדות).
כל ה”פעולה הפנימית” הזו יוצרת את ההיריון הכי קשה בעולם שהתורה, כפי שציינתי, בוחרת לספר לנו עליו. אבל העניין הוא שזה לא מסתיים בהיריון. כשרבקה יולדת את שני הבנים, התורה אומרת “… וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו, וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, יַעֲקֹב” (בראשית כה, כו).
למה לאחוז בעקב?
אולי גם זה יעניין אתכם:
ילדות קשה והתרופות של רבי נחמן
רבי נתן מברסלב מסביר לנו, שבתקופת ביאת המשיח הימים מתקצרים, וזו התקופה בה אנו חיים כעת שנקראת “עקבתא דמשיחא” (עקבו של משיח). “ידו” של יעקב מסמלת את התפילה, כפי שאדם בזמן התפילה מרים את ידיו כלפי השמים (וכן מצאנו בזמן שמשה רבינו הרים את הידיים כשבני ישראל נלחמו עם העמלקים, צאצאי עשיו, אחרי שיצאו ממצרים, כמה דורות אחרי יעקב ועשיו) – והמסר הוא: שבכל פעם שאנו חווים את “עקבו” של עשיו שרוצה לרמוס אותנו, עלינו לזכור להושיט את “ידו של יעקב”, כלומר התפילה והאמונה.
הילדים של עשיו היו אלה שהגלו אותנו מארצנו, וכל אחד מאיתנו ממשיך לחוות גלות פנימית בגלל חוסר האמונה שלנו. החיים שלנו מלאים בלחץ תמידי בין אם זה בענייני עבודה, בריאות, חינוך ילדים, פרנסה, שלום בית… ולאחרונה אפשר להוסיף לרשימה הארוכה את וירוס הקורונה, המגיפה העולמית שטלטלה את העולם כולו. אנחנו גם סובלים מלחץ נפשי ורגשות שליליים (שגם בסוג הלחץ הזה לקורונה יש משקל לא מבוטל). כל אלה סימנים של גלות רוחנית פנימית. וכדי להבין איך אנחנו מוציאים את עצמנו מהמצב הזה, עלינו להבין תחילה איך הגענו אליו?
והתשובה היא – שאנחנו בטעות, כמובן, שמנו את הביטחון שלנו בגישת הפעולה של עשיו. וכידוע, עשיו היה צייד, והכוח הפיזי שלו היה דרכו להשיג דברים בחיים.
בכל פעם שאנו חווים את “עקבו” של עשיו שרוצה לרמוס אותנו, עלינו לזכור להושיט את “ידו של יעקב”, שהיא התפילה והאמונה!
בדומה לזה, גם אנחנו חושבים שאנחנו יכולים לפתור את הבעיות שלנו – בכל תחומי החיים, ולעניינו – בחינוך הילדים, באמצעים טבעיים, או ב”כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”, ובגישה זו אנו למעשה רצים אל תוך מערבולת של בעיות. היכולות הטבעיות שלנו והפתרונות ההגיוניים, כביכול, לא מביאים פתרון למצב, כל שכן את הישועה המיוחלת. הביטחון שלנו בפתרונות מהסוג הזה מובילים אותנו ללחץ נפשי גדול יותר. בקיצור, אנו נופלים ושוקעים במבוכה והבלגאן שנוצרו יותר ויותר בגלל חוסר האפקטיביות שלהם.
אין שיטת חינוך אחת לכל הילדים, כל אחד הוא עולם ומלואו!
אז מהו הפתרון האמיתי, אתם בוודאי שואלים?
כמובן, הדרך של יעקב.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שהכוח העצום שישנו בעולם, ונמצא גם אצלנו, הוא – התפילה.
על ידי שאנו מחזקים את האמונה ונשענים וסומכים על כוחה האדיר של התפילה, כדי לפתור את הבעיות שלנו, לא רק שאנו משיגים את התשובה האמיתית והנכונה לעניינים והאתגרים איתם אנו מתמודדים, כמו חינוך הילדים לענייננו, אלא משחררים את עצמו מההתמודדות עם כל הדרמה הרגשית שנובעת מגישת “כוחי ועוצם ידי”.
ההיריון הקשה של רבקה אימנו הוא מראה לקבלת ההחלטות שלנו, אותו תהליך פנימי שאנו חווים בתחומים השונים בחיינו. אנחנו יכולים לבחור “לשחרר את עצמנו” על ידי השימוש בגישה של עשיו – לשעבד את היכולות שקיבלנו כמתנה מבורא עולם. או – שאנחנו יכולים “ללדת את יעקב” ולחיות חיים של תפילה ושחרור עצמי ורוחני.
אז הנה מה שהיריון היסטורי אחד על התאומים הכי מנוגדים זה לזה יכול ללמד אותנו – שיעור מאלף בחיים בכלל ובחינוך הילדים בפרט – אין שיטת חינוך ילדים אחת לכל הילדים, כל ילד הוא עולם ומלואו וצריך להכיר אותו! וכמובן, לנו כהורים, לדעת לבחור את הדרך הטובה והמועילה!
מאמרים מרתקים נוספים בתחום הורות וחינוך הילדים תמצאו בקישור הזה.