מה לא עושים בשביל הילדים? מסתבר שהכל. גם להקדיש את האנרגיות של האוכל כדי למצוא בהם רק טוב ומתוק כמו סוכריות ג’לי…
מכירים את הרגע הזה שבו נדלקת לכם נורה מעל הראש כשעולה לכם רעיון בראש?
זה מה שקרה לי באותו בוקר, בזמן ההתבודדות. רעיון נפלא החל להבהב לי בראש: למה שלא ארתום את האנרגיות שאני מקבל מהאוכל, כדי ליישם את הלימוד של “אזמרה” בחיים שלי? (מציאת הנקודות הטובות כפי שרבי נחמן מלמד בתורה רפ”ב).
רעיון מוזר, אני יודע. מחשבה מצחיקה ומשעשעת, ללא ספק. וגם אתגר מעניין שנקלע לתוך סיטואציית ההתבודדות שלי. כל התשובות נכונות. אבל הכי חשוב – שהרעיון הזה הביא איתו משב רוח מרענן למוח שלי.
וכך, בכל פעם שאכלתי ורגע לפני שאמרתי את הברכה האחרונה (ברכת המזון, בורא נפשות וכדומה) אמרתי לפניה תפילה מתוקה מהלב: ‘בורא עולם, בבקשה עזור לי להשתמש באנרגיות שאני מקבל מהאוכל הזה כדי שאהיה מסוגל למצוא נקודות טובות באחרים’.
כן, בהכי פשטות.
החידוש המרענן הזה הביא איתו הצלחה מתוקה בימים הבאים, ועל זו הדרך הצלחתי לזהות ועוד ועוד נקודות טובות בסובבים אותי.
ואז בא הבום, הכישלון.
למחרת בבוקר, בהתבודדות, הבנתי שהתחלתי להסתבך עם זה בגלל שדברים לא הלכו כמו שאני רציתי, לכן לא הצלחתי להמשיך לרתום את האנרגיות מהאוכל לטובת מציאת נקודות טובות. כי יש הבדל גדול בין דברים שנעשים כפי שאנחנו רוצים, לבין אלה שאנחנו מתפללים עליהם וכפי שבורא עולם מכתיב אותם.
יחי ההבדל הקטן!
אולי גם זה יעניין אתכם:
באותו יום, לפני הסגר הנוכחי, יצאתי עם הילדים לטייל ומצאנו את עצמנו בחנות הממתקים. התענוג היה לא רק שלהם, אלא בהחלט גם שלי. ההוכחה לכך שקית סוכריות ג’לי צבעוניות ובכל הטעמים והצבעיים שקניתי כדי להמתיק את הצער… (אוי ואבוי, עם סוכר! כן, אני יודע שזה לא בריא). הייתי חייב להמתיק את הכישלון המר. בכל אופן, למחרת כבר החלטתי לנקוט במשנה זהירות עם הדרך בה אני מקבל דברים ובעיקר, בדרך בה אני מבצע אותם.
בכל פעם שאכלתי ורגע לפני שאמרתי את הברכה האחרונה, אמרתי לפניה תפילה מתוקה מהלב: ‘בורא עולם, בבקשה עזור לי להשתמש באנרגיות שאני מקבל מהאוכל הזה כדי שאהיה מסוגל למצוא נקודות טובות באחרים’.
ככל שהמשכתי והתקדמתי בתרגיל הזה, וחיברתי אותו להתבודדות כשאני מתמקד ב”אזמרה”, השביל בו צעדתי הפך בהיר ונהיר יותר והצלחתי לזהות עוד נקודות טובות. שפע של תובנות נחתו עלי וגם השאלה המתבקשת – מה עם הילד הקטן שלי? זה שהקדשתי בשבילו מחברת למשך 40 ימים למלא אותה בנקודות טובות שאמצא בו? לא שלא עשיתי, אבל כנראה (בטוח) שהסחתי את דעתי מהמטרה החשובה הזו עם עניין האנרגיות…
באותו יום התזכורת למציאת הנקודות הטובות בילד הקטן שלי הייתה מאוד ברורה. הקטנצ’יק הזה אלוף בלעשות מניפולציות ולהפוך מצבים מסוימים על פיהם לטובתו, ואותו בוקר כולם בבית הבינו את זה. אז תגידו אתם, איך אפשר למצוא נקודות טובות במצבים כאלה? במיוחד כשעם שאר הילדים זה הולך הרבה יותר חלק… ועכשיו גם תוסיפו לזה את העובדה שזה לא כמו שאני רוצה שזה יקרה… שוב אני.
מאבק לא קטן התנהל בתוכי.
משב רוח מרענן למוח: לרתום את האנרגיות של האוכל למציאת נקודות טובות!
ההבנה להמשיך את החיפוש הגיעה בזמן מתאים, כי הילד הגדול היה מחוץ לבית למשך כמה ימים עם חברים (כן, ברור שלפני הסגר) דבר שאפשר לי להתמקד בילד הקטן יותר. אחרי הכל, כשילד אחד נמצא מחוץ למיקס זה תמיד משנה את הדינמיקה בבית. תזמון מושלם להתקדמות רצינית בגזרה הזו.
במשך אותם ימים המשכתי להתמקד בנקודות, היו רגעים שלא מצאתי וזה הלחיץ אותי. אז הכנסתי לפה עוד סוכריית ג’לי שהמתיקה את החשש וההרגשה הלא נעימה, והפלא ופלא – מצאתי נקודה. ועוד נקודה ועוד הרבה נקודות מקסימות, יפות וטובות אצל הילד הקטן שלי.
השורות במחברת המשיכו להתמלא עם עוד גילויים נפלאים, עוד נקודות טובות שהילד הזה פשוט מרווה אותי בהן. כמה נחת. כמה הנאה.
כן, ממש (בעצם כמעט ממש) כמו סוכריות הג’לי שהמתיקו לי את הצער והמרירות, כך הנקודות הטובות שמצאתי המתיקו לי את היום.
הורים, זה הדבר הכי מומלץ לעשות במיוחד בימים אלה של סגר וזום ולחץ ובלגאן בבית. עצרו הכל, קחו לכם כמה סוכריות (אם יש לכם משהו בריא, אז עדיף) ותיהנו מהמתיקות של הנקודות הטובות של הילדים שלכם.
וגם של הסוכריות.
מאמרים מרתקים נוספים בתחום הורות וחינוך הילדים תמצאו בקישור הזה.
