הצעקה מעומק הלב התחילה למעשה לתקן ולהעלות מעט מעט את האמונה מנפילתה, שעל ידי זה החזיקו עם ישראל מעמד בכל הגלויות. הצעקה יז בתמוז ושלושת השבועות.
עניין ימי בין המצרים על פי דברי רבי נחמן מברסלב בליקוטי מוהר”ן, תורה “תקעו אמונה” (בחלק ב).
בימים אלו אנו מתחילים את שלושת השבועות הנקראים “בין המצרים”, והם ימים שבהם אירעו לעם ישראל צרות רבות ל”ע ור”ל מעתה, והוא מהפסוק באיכה “כל רודפיה השיגוה בין המצרים” (איכה א) הנאמר על החורבן, ה’ ירחם.
כמובן, ימים אלו מצטיירים בעינינו כימים של דוחק נפשי וצער וכך ראוי שיצטיירו. כלומר, אין לנסות ולסלק מאתנו את המשמעות הקשה של ימים אלו, כי באמת נועדו ונתקנו כדי לתת מקום ויחס לצד הזה של החיים, הצד המר שכולל את כל הדברים שאף אחד לא רוצה לזכור שישנם, עליהם תמיד יצרפו את צמד האותיות ר”ל – דהיינו רחמנא לצלן, או ה’ יצילנו. אלא שבוודאי צריכים להמתיק זאת על ידי העבודה הנכונה של ימים אלו, כי לשם כך נתקנו – לעורר תיקון והמתקה ולהביא גאולה.
על פי התורה שלנו יתבאר עומק הדבר והמתקתו. כי מובא שם (באות א) שעל ידי נפילת האמונה באים מכות מופלאות שלא מועיל להם לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות (ר”ל כאמור). ומביא את הפסוק בספר דברים בפרשת התוכחות: “והפלא ה’ את מכותך מכות גדולות ונאמנות וחוליים רעים ונאמנים” (דברים כ”ח) – פסוק זה בכלל שאר פסוקים אלו של תוכחות כולם התקיימו בחורבן בית המקדש, כידוע.
והנה, מובא שם בהמשך, שכאשר יש נפילת האמונה לא מועיל אפילו “קול צעקה של ‘אח’ וגניחות שלפעמים מועיל להחולה אלו הקולות, שמרחמין עליו על ידי הקולות הללו”. ואומר רבינו (באות ב) שהתיקון לזה הוא שצריכין לחתור ולמצוא המים שמשם גדלה האמונה, שהמים הללו הם עצות, ועצות הן עומק הלב, וממילא כשנופלת האמונה שאין מועיל אפילו קול צעקה צריכים לצעוק מן הלב לבד, בבחינת “צעק לבם אל ה'”, שזה בחינת “ממעמקים קראתיך ה'”, מעומקא דליבא – מעומק הלב, עיין שם.
ונמצא שיש כאן שני מיני צעקות: ישנה הצעקה שאילולא הייתה נפילת האמונה הייתה מועילה ומתקנת הכל, אבל כאשר יש קלקול ונפילת האמונה אינה מועילה. וישנה צעקה שאפילו אחרי נפילת האמונה מועילה ומתקנת הכל, כי הצעקה הזו מגלה את העצות המגדלות את האמונה והיא מביאה את הגאולה, וזו הצעקה היא צעקה מהלב לבד, שפירושו מעומק הלב, כמו שיתבאר הקשר בין “הלב לבד” לבין “עומק הלב” בהמשך.
אולי גם זה יעניין אתכם:
נפלאות ספירת העומר בתורת רבי נחמן
לפני שהתחיל התהליך שהביא לחורבן בית המקדש, היו ישראל על אדמתם והיו להם שופטים ונביאים ומלכים ובית מקדש וקרבנות וכו’ – בקיצור, השראת השכינה. העוקב אחרי השתלשלות העניינים מכניסתנו לארץ ישראל ועד לחורבן רואה שתמיד היו לנו עליות וירידות, בכל פעם שעזבנו את דרך השם הקב”ה העמיד איזו אומה שתצר לנו או איזו צרה אחרת, ואז צעקנו אל הקב”ה והוא גאל אותנו על ידי שליחיו. ובזמנים שהיה שופט ירא שמים הארץ שקטה ארבעים שנה, וכשחטאו שוב נעשה מה שנעשה ושוב עשו תשובה וצעקו אל השם, וכן על זו הדרך. ומובא בגמרא, שסילוק השכינה מישראל היה בהדרגה “עשר מסעות נסעה שכינה וכו’ מכפורת לכרוב ומכרוב לכרוב ומכרוב למפתן וממפתן לחצר ומחצר למזבח וממזבח לגג ומגג לחומה ומחומה לעיר ומעיר להר ומהר למדבר וממדבר עלתה וישבה במקומה שנאמר אלך אשובה אל מקומי” (ראש השנה לא).
כלומר, עד שלא הסתלקה השכינה לגמרי היה רק חסרון אמונה, ועדיין לא נחשב “נפילת האמונה”, באופן שלא מועיל קול צעקה, ואז עדיין התנהג כך שבכל פעם שצעקו לה’, אפילו צעקה פשוטה הבאה מכאב הצרה, זה הועיל שירחמו עליהם מהשמיים ונושעו על ידי צעקות אלו.
אבל אחרי שגלתה השכינה וחרב בית המקדש אז היה “נפילת האמונה”, כרמוז “נפלה ולא תוסיף וכו'”, ואז כבר לא הועילו התפילות והצעקות, כמובא הרבה כמה תפילות וכמה צעקות צעקו לה’ ולא נושעו, ואז נאמר הפסוק שרבינו הביא מאיכה – “צעק ליבם אל ה'” שאנו אומרים אותו בקינות בעת אמירת מגילת איכה, וזה היה למעשה תחילת התיקון שלא יכלו חלילה לגמרי בגלות. כי כמו שמובן מהתורה שלנו, בלא התקנה הזו של צעקת הלב אזי אבדנו חלילה, כי לא הייתה תקווה לחוליינו המר מאחר ואנו במצב של נפילת האמונה שלא מועיל לא רפואות ולא תפילה ולא זכות אבות, וכן היה בזמן הגלות שהחורבן היה כולו בבחינת “ותרד פלאים אין מנחם לה”, בבחינת “והפלא ה’ את מכותך” הנ”ל, שלולא אותה צעקה שצעקו מעומקא דליבא, בחינת “צעק ליבם” אזי לא הייתה להם חלילה תקומה והיו אובדים בגלות.
והצעקה מעומק הלב התחילה למעשה לתקן ולהעלות מעט מעט את האמונה מנפילתה, שעל ידי זה החזיקו עם ישראל מעמד בכל הגלויות ואף התחזקו והקימו מרכזי תורה אדירים שהם בחינת ישיבה (המובא בתורה באות ט”ו) שזה בחינת רבי עם תלמידים, שעל ידי זה המשיכו לתקן ולהעלות את האמונה מנפילתה, שעל שם זה נקראת ישיבה על שם “ארץ נושבת” שהיא ארץ ישראל, דהיינו שהמשכו גם בגלות קדושת ארץ ישראל ובחינת מקדש מעט כידוע.
ואז תיקנו גם ימים אלו של צעקה מעומק הלב, שזה שורש ותחילת תיקון וגידול האמונה מנפילתה, ובכל שנה ושנה בכל תפוצות ישראל עוסקים כל ישראל לצעוק מעומק ליבם אל הקב”ה, בבחינת “צעק ליבם אל ה'” שאומרים בכל תשעה באב. וכן תיקן האר”י ז”ל בכל ימי בין המצרים לבכות כחצי שעה על החורבן אחר חצות יום, מלבד מה שתיקן תיקון חצות בלילה בכל ימות השנה, שכל זה הוא בחינת צעקה מעומק הלב לעורר ולגלות המים עמוקים המגדלים את האמונה, ששם שורש ותחילת התיקון והגאולה.
העוקב אחרי השתלשלות העניינים מכניסתנו לארץ ישראל ועד לחורבן רואה שתמיד היו לנו עליות וירידות, בכל פעם שעזבנו את דרך השם הקב”ה העמיד איזו אומה שתצר לנו או איזו צרה אחרת, ואז צעקנו אל הקב”ה והוא גאל אותנו על ידי שליחיו.
ונחזור למה שכל אחד מיצר מאוד בימים אלו וחש מועקה גדולה על ליבו, ואף פחד מפני הצרות שיש בעולם הזה שכפי האמור, באמת נתקנו ימים אלו לתת דעתנו לכך שאכן ישנן בעולם הזה הרבה צרות, וכמו שרבי נתן לא הפסיק כל ימיו להזכיר לעצמו ולשומעי לקחו שידעו שהעולם הזה הוגדר על ידי רבותינו “נווה התלאות” ואין בו רגע בלא פגע וכל ימיו כעס ומכאובים וכו’, וממש לפני פטירתו מהעולם התבטא ואמר שיש עונשים קשים ומרים כמו שיש, “און צום סוף גליסט זיך קריגין אוף אזוי איין רבי! אוי!” (ולבסוף חושקים לחלוק על כזה רבי!). (מכתב ההסתלקות) שגם זה קשה לרבים לעכל, כשרואים כל כך הרבה דברי התעוררות אלו ואינם רוצים לקרוא בהם כי זה מצטייר להם כדבר המעורר מרה שחורה ודאגה.
אבל כל זה הוא רק כאשר אנו מכירים את סוג הצעקה הראשון, שהוא הצעקה על הצרות עצמן, שאז בוודאי אנו מפחדים מהצרות ודואגים מהן, וכל מי שמזכיר לנו שיש צרות כאלה בעולם נראה לנו כאויב המעורר בנו מרה שחורה ועצבות. וכן הוא לעניין ימי בין המצרים, שכל מי שנמצא במישור של הצעקה הפשוטה על הצרות אזי ימים אלו מפחידים, מציקים ולא רצויים, כי במישור של אותה צעקה זה באמת מפחיד, כי יתכן מאוד שלא יהיה רפואה למכה גם על ידי צעקה, ואז אנא נפנה?
צריך “לחתור ולמצוא המים שמשם גדלה האמונה, ואלו המים הם בחינת עצות…”
אבל על פי דרכו של רבנו הקדוש, שמגלה לנו שישנה צעקה אחרת – צעקה הבאה מעומק הלב, וצעקה זו תמיד מועילה, ולא רק שמועילה אלא היא שורש כל גאולתנו שעל ידה חותרים ומגלים את המים עמוקים, שהן העצות העמוקות והנפלאות שהן הרפואה למכות המופלאות, והן הן התנוצצות משיח שנקרא “פלא יועץ”, אזי גם כל צרות העולם הזה וגם ימים אלו המזכירים לנו שיש צרות כאלה בעולם, וגם כל דברי ההתעוררות של חז”ל ושל הצדיקים המזכירים לנו כל הזמן שהעולם הזה הוא לא כלום וכאן הוא הגיהינום, כמובא בדברי רבינו, הם לא משרים עלינו מרה שחורה אלא אדרבה, מעוררים אותנו לצעוק מעומק הלב בתשוקת האמונה, כי אנו סמוכים ובטוחים שעל ידי זה יתגלו לנו עצות עמוקות ונראה מאורות נפלאים, וממילא מעוררים בנו תקווה נפלאה לגאולת ופדיון נפשנו – הן במישור המידי והן העתידי.
וכך ניגש לימים אלו, בדרך שרבינו מגלה: “והתיקון לזה הוא שצריכין לחתור ולמצוא המים שמשם גדלה האמונה, ואלו המים הם בחינת עצות שמשם גדלה האמונה וכו’ אזי צריכין לצעוק מן הלב לבד מעומקא דליבא וכו” – שננצל את החושך של הצרות והחורבנות כדי לגלות את העצות הנפלאות בבחינת “גולה עמוקות מיני חושך”, שדייקא החושך הוא המעורר גילוי העצות הנפלאות, וזאת על ידי שנעורר הצעקה הבאה מן הלב לבד, כלומר שבאה מלב הדברים ולא מהתוצאה של הדברים, כי הצעקה הראשונה היא צעקה על התוצאה, על הצרה עצמה, ואילו הצעקה מעומק הלב היא צעקה על השורש והלב של הצרה – שהוא נפילת האמונה, והיא עמוקה מאוד כי היא מן הלב לבד כדיוק דברי רבינו, דהיינו שהיא מופשטת לגמרי מצער הצרה עצמה ונוגעת אך ורק בעומק ושורש הצרה וממילא שם בשורש הכל נמתק כידוע.
וזה מה שמובא בספרים על הפסוק “כל רודפיה השיגוה בין המצרים” – כל רודפי – י”ה, שכל מי שרודף להשיג את הקב”ה – ימים אלו מסוגלים לזה ביותר, ועל פי דברי רבינו יתבאר עוד יותר ששם י”ה הוא בחינת חכמה בינה, דהיינו המוחין שעל ידם זוכים לכל תיקוני האמונה המובא שם בתורה (עיין שם היטב באות ג ובאות ז), ובימים אלו מסוגל להשיג המוחין על ידי צעקה והמשכת העצות, ככל המובא שם.
ויהי רצון שעל ידי שנעסוק בצעקה מעומק הלב נזכה לגדל ולהעלות את האמונה מנפילתה וירידתה הגדולה, שהוא בחינת “ותרד פלאים”, על ידי שיתגלו העצות שהן בחינת פלא, כמו שכתוב “אודה שמך כי עשות פלא עצות מרחוק אמונה אומן”, ויתרפאו המכות המופלאות ויתתקנו כל בחינות הפלאות (המובאות שם באות ב). והעיקר, שנזכה להמשיך את המשיח שהוא “פלא יועץ”, שהוא ימשיך את העצות המופלאות שאי אפשר לסותרן שהן בחינת פלאי פלאות, כמו שכתוב: “אוֹדְךָ עַל כִּי נוֹרָאוֹת נִפְלֵיתִי נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד” (תהלים קלט) – נפליתי נפלאים, זה בחינת פלאי פלאות (ועיין בדברי רבי נתן, ליקוטי הלכות, הלכות עירובין ה).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון רחב של מאמרים מרתקים, מחכימים וסוחפים בנושא חגים ומועדים בקישור הזה.
