למה אנחנו עוצמים את העיניים כשכואב לנו?
ניסיתם פעם להבין את הדבר המסתורי והעמוק הזה: מדוע קיימת תגובת רפלקס טבעית, שכאשר אדם חווה כאב גדול הוא עוצם את העיניים שלו חזק?
ידוע, שכאשר אדם מבקש להסתכל על חפץ מרוחק, הוא מצר את העיניים וכמעט עוצם אותן כדי שיוכל למקד אותן בחפץ אותו הוא רוצה לראות.
תחושת הראייה היא הסוכן שאנו משגרים על מנת להביא את החפץ המבוקש אל תוך המוח שלנו. אנחנו מביטים בדבר כי אנחנו רוצים לדעת מהו. הידע נמצא במחשבה שלנו. כאשר אנו מבקשים במחשבה שלנו לדעת מה טיבו של החפץ, אנחנו משגרים את הראייה שלנו, ועל ידה אנו רואים את החפץ ומכניסים אותו אל תוך המחשבה שלנו, אז אנחנו מצליחים לראות מהו הדבר שאנו רואים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
תמצית החיים בשתי דקות ו-23 שניות
לכן כאשר חולף על פנינו חפץ במהירות גבוהה, אנחנו עלולים לא לדעת מהו גם אם ראינו אותו במו עינינו. הוא חולף במהירות כה גבוהה עד שאין לנו מספיק זמן להביא אות הידיעה עליו אל תוך המוח שלנו. וכאשר משהו מרוחק מאוד מאיתנו, יכולת הראייה שלנו – ייתכן שאין בה מספיק כדי להגיע עד אליו ולהביא אותו חזרה אל מוחנו. דעתנו מוסחת בקלות על ידי הדברים השונים שאנו רואים אותם מהצד, ובנוסף לכך הראייה שלנו מתפזרת על פני מרחק רב, עד שהיא כבר נחלשת וחסר לה הכוח הדרוש להביא אל תוך מוחנו את החפץ שאנו רואים.
תחושת הראייה היא הסוכן שאנו משגרים על מנת להביא את החפץ המבוקש אל תוך המוח שלנו. אנחנו מביטים בדבר כי אנחנו רוצים לדעת מהו. הידע נמצא במחשבה שלנו…
זו הסיבה שאנחנו מצרים את העיניים שלנו כדי להבחין בחפץ מרוחק. אנחנו צריכים להגביל את הראייה כדי שחפצים אחרים ברקע לא יפריעו לה, ולמקד אותה בחפץ המבוקש על מנת לחזק את הראייה שלנו ולהימנע מפיזורה. אז אפשר לראות את החפץ שנמצא אפילו במרחק רב.
ראיה ממוקדת מאפשרת לנו לראות את החפץ מרחוק, כך גם בזמן כאב – עוצמים עיניים ומתמקדים בישועה הקרבה!
הוא הדין כאשר אנחנו רוצם לחזות ביעד הסופי של הבריאה, שכולו טוב, כולו אחדות. צריך לעצום את העיניים (הגשמיות) ולמקד את הראייה, כלומר את זו הפנימית של הנשמה – ביעד. שהרי אורו של היעד הסופי הזה מרוחק מאוד. הדרך היחידה להבחין בו היא על ידי עצימת העיניים. צריך לעצום אותן, כי רק אז אפשר לצפות ביעד הסופי הזה.
במילים אחרות, צריך להעלים לחלוטין את העיניים שלנו מהעולם הזה, מהבליו. להחזיק אותן חזק ולא להביט בהבלים הללו בכלל, ולא בפיתויים הגשמיים שהוא מציע בלי סוף.
כן, רק אז נוכל להבין את אורו של היעד הסופי, שכולו טוב. אז ייעלמו הייסורים. כי הסיבה העיקרית לייסורים האלה היא הריחוק שלנו מהיעד הזה.
לכן, התשובה הטבעית היא לעצום את העיניים שלנו.
כשחווים כאב – כדי לחמוק מהייסורים ולנטרל את הכאב על ידי ההסתכלות ביעד הסופי שכולו טוב, הדרך היחידה להבחין בו היא בעצימת העיניים. למרות שהפרט לא מודע כלל למעשיו, הנשמה יודעת את הכל.
זה טבוע בנו, לעצום עיניים כשאנחנו מרגישים כאב.
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
