בזמן שהעולם רועש וגועש ממלחמות, מגיפות, ובחירות חמישיות… נכון שכל מה שבא לכם לעשות הוא רק לקחת מכחול ולצבוע אותו בצבעים מלאים אור וחיוביות?
נכון שבימים האלה כשהעולם רועש וגועש ממלחמות, שינויי אקלים קשים, מגיפות, שנאת חינם… והרשימה עוד ארוכה, בא לכם פשוט לקחת מכחול ולצבוע את הכדור הזה שאנחנו חיים עליו בצבעים חיים וחיוביים יותר?
אז זהו, מסתבר שאפשר לעשות את זה! איך? הנה, תרשמו לכם:
לחשוב טוב על עצמנו, ועל אחרים, זה משהו שרבי נחמן מברסלב מלמד אותנו. הוא מגלה לנו משהו מדהים על העניין הזה – לא רק שזה טוב ומועיל לנו, אלא גם מעביר אנשים רעים, ואפילו רשעים כדבריו, לצד הטוב, לכף זכות. זה לא רק תרגיל טוב, אלא חלק חיוני מהחיים שלנו.
איך זה עובד?
“דַּע, כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִילּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹוא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה. וְזֶה בְּחִינַת (תהלים לז): “וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע וְהִתְבּוֹנַנְתָּ עַל מְקוֹמוֹ וְאֵינֶנּוּ” – אומר לנו רבי נחמן בספרו הגדול ליקוטי מוהר”ן בתורה המפורסמת – תורת אזמרה – רפב, המכונה גם בפי חסידי ברסלב “הצוואה”.
“ועוד מעט ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו” – תסתכל על המקום של האדם הזה שכל כך עצבן אותך, שגרם לך לדון אותו למקום שכולו חובה, אבל בהסתכלות טובה ועין חיובית, הופ! הוא כבר בצד השני של המאזניים, על כף הזכות. ולא צריך הרבה, רק למצוא בו איזה מעט טוב, ממש קצת.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“הַיְנוּ, שֶׁהַפָּסוּק מַזְהִיר לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁאַתָּה רוֹאֶה שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר, אַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ אַתָּה לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹוא בּוֹ מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע. וְזֶהוּ: “וְעוֹד מְעַט וְאֵין רָשָׁע” – שֶׁצָּרִיךְ אַתָּה לְבַקֵּשׁ בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁיֵּשׁ בּוֹ עֲדַיִן, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהוּא רָשָׁע אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁאֵין בּוֹ מְעַט טוֹב עֲדַיִן, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב מִיָּמָיו, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁאַתָּה מוֹצֵא בּוֹ עוֹד מְעַט טוֹב, שֶׁשָּׁם אֵינוֹ רָשָׁע, וְאַתָּה דָּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה אַתָּה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת…” – אין מציאות שאין בו טוב. אין מצב שהוא לא עשה אפילו מעשה טוב אחד, מצווה אחת טובה בכל ימי חייו! אין דבר כזה. תמיד תוכלו למצוא בו משהו.
אבל בהסתכלות טובה ועין חיובית, הופ! הוא כבר בצד השני של המאזניים, על כף הזכות. ולא צריך הרבה, רק למצוא בו איזה מעט טוב. ממש קצת!
“כֵן צָרִיךְ הָאָדָם לִמְצֹוא גַּם בְּעַצְמוֹ. כִּי זֶה יָדוּעַ, שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם לִזָּהֵר מְאֹד לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד, וּלְהַרְחִיק הָעַצְבוּת מְאֹד מְאֹד (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים), וַאֲפִילּוּ כְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ וְרוֹאֶה שֶׁאֵין בּוֹ שׁוּם טוֹב, וְהוּא מָלֵא חֲטָאִים, וְרוֹצֶה הַבַּעַל דָּבָר לְהַפִּילוֹ עַל יְדֵי זֶה בְּעַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה, חַס וְשָׁלוֹם, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לוֹ לִיפֹּול מִזֶּה, רַק צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹוא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כִּי אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא עָשָׂה מִיָּמָיו אֵיזֶה מִצְוָה אוֹ דָּבָר טוֹב, וְאַף שֶׁכְּשֶׁמַּתְחִיל לְהִסְתַּכֵּל בְּאוֹתוֹ הַדָּבָר הַטּוֹב, הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּצָעִים וְאֵין בּוֹ מְתֹם, הַיְנוּ שֶׁרוֹאֶה שֶׁגַּם הַמִּצְוָוה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה שֶׁזָּכָה לַעֲשׂוֹת, הוּא גַּם כֵּן מָלֵא פְּנִיּוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת זָרוֹת וּפְגָמִים הַרְבֵּה, עִם כָּל זֶה אֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה בְּאוֹתָהּ הַמִּצְוָוה וְהַדָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה אֵיזֶה מְעַט טוֹב, כִּי עַל כָּל פָּנִים אֵיךְ שֶׁהוּא, עַל כָּל פָּנִים הָיָה אֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה בְּהַמִּצְוָוה וְהַדָּבָר טוֹב שֶׁעָשָׂה, כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְחַפֵּשׂ וּלְבַקֵּשׁ לִמְצֹוא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב כְּדֵי לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלָבוֹא לִידֵי שִׂמְחָה כַּנַּ”ל, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמְּחַפֵּשׂ וּמוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן מְעַט טוֹב, עַל יְדֵי זֶה הוּא יוֹצֵא בֶּאֱמֶת מִכַּף חוֹבָה לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה”.
לא רק באחרים, גם עם עצמנו אנחנו צריכים לעשות את התהליך המיוחד הזה. כי כשאדם מתחיל להסתכל על עצמו הוא רואה מלא ‘פצעים’ – מלא חטאים וחסרונות, מלא לא טוב שמיד מעביר אותנו לכף חובה. אבל חכו רגע, בטח יש משהו טוב. אל תתייאשו, תחפשו ותהפכו עד שתמצאו. ואתם תמצאו.
פעם אחת רבי נתן מברסלב פגש את רבי מאיר מטעפליק ושאל אותו על אדם מסוים שהיה קצת מקורב אליו. ענה לו רבי מאיר בביטול כאילו אין על מי לדבר. רבי נתן לא הסכים עם זה, “תקשיב לדבריי” אמר לו, “אם ככה אתה רוצה להסתכל על אנשים, באור שלילי כזה, אתה תבטל את כל העולם! אז שב עם עצמך ודמיין לעצמך את כל תושבי העיר שלך, החל מזה שגר בקצה המרוחק של העיר. תתבונן עליו טוב, בוודאי תמצא בו איזה חיסרון. וכך תעבור מבית לבית ותמצא בכולם חסרונות, עד שתגיע לבית שלך. נו, האם אתה היהודי הטוב היחיד בעיירה?!?”
“לא, אני לא אמרתי שאני יהודי טוב וירא שמים” השיב. “גם אתה לא יהודי טוב וירא שמים?!?” שאל רבי נתן כשהוא מופתע. “אם כך, אז מי כן? אבל אם תסתכל על אנשים ממקום חיובי, גם אם הם נראים לך האנשים הגרועים ביותר, תמצא בהם משהו טוב. ככה זה עם אנשים אחרים וככה זה עם עצמך – גם בעצמך תמצא משהו טוב, ואז תוכל למצוא זכות בכל העולם כולו!” (מתוך כוכבי אור עד, סעיף טו).
לדון לכף זכות אחרים ואת עצמנו זה הצבע הכי יפה בערכת הצבעים שלנו!
וכך מסופר על רבי נתן: “עוֹד דִּבֵּר פַּעַם אַחַת מֵהַדֶּרֶךְ הַזֶּה לָדוּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת אֲפִילּוּ אֶת הַגָּרוּעַ שֶׁבַּגְּרוּעִים, וּלְחַפֵּשׂ וְלִמְצֹוא בְּכָל אֶחָד אֵיזֶה מְעַט טוֹב, וְעַל יְדֵי זֶה מַעֲלִין אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת עַד שֶׁיְּכוֹלִין לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה עַל יְדֵי זֶה, כַּמְבֹאָר כָּל זֶה בַּאֲרִיכוּת בְּסִפְרֵי אַדְמוֹ”ר זַצַ”ל. וּבְעֵת שֶׁדִּבֵּר מִזֶּה יָשַׁב אֶצְלוֹ אָבִי הֲרֵינִי כַּפָּרַת מִשְׁכָּבוֹ, וּמִתְּשׁוּקַת לְבָבוֹ לִדְבָרָיו הַנְּעִימִים דִּבֵּר אַחֲרָיו בְּלַחַשׁ כָּל מִלָּה וּמִלָּה. עָנָה וְאָמַר אֵלָיו מוֹהֲרַנַ”ת זַ”ל: אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה דָּבָר פָּשׁוּט וְקַל, אֲנִי אַסְבִּיר לְךָ קֹשִׁי הַדָּבָר, כִּי אַל תִּשְׁכַּח מַאֲמַר אַדְמוֹ”ר זַצַ”ל שֶׁבֶּאֱמֶת נִתְעַלִּים עַל יְדֵי זֶה לְכַף זְכוּת וְלָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה, וְאִם הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְקַיֵּם זֹאת, הָיָה בִּיכָלְתֵּנוּ לְהָשִׁיב אֶת כָּל הָעוֹלָם בִּתְשׁוּבָה”.
פעם אחת הייתה שריפה בברסלב. אחרי שהרוחות והלהבות נרגעו, רבי נתן הלך עם כמה מתלמידו למקום השריפה, והם ראו את בעל הבית בוכה במרירות ומחפש כמה שיותר קורות עץ מתוך השרידים שאיתם יוכל לבנות מחדש את ביתו. כל פיסת עץ טובה שמצא, הניח בצד עד שנהייתה ערימה גדולה. רבי נתן פנה אל התלמידים שלו ואמר להם, “אתם רואים את האדם הזה שהבית שלו נשרף והוא עדיין לא מוותר מלבנות אותו מחדש, איך הוא אוסף את כל החלקים שהוא עדיין יכול להשתמש בהם כדי לבנות אותו מחדש? כך הוא הדבר גם ברוחניות. גם אם היצר הרע מתחזק כל כך על האדם וכמעט ששורף אותו לגמרי, אסור לו לוותר על התקווה. הוא צריך לאסוף ולחפש את ה’קורות’ – הנקודות הטובות מבין חטאיו, ההריסות והשריפה, אליהם הוא נקלע, ועל ידי זה יוכל לחזור להשם באמת, כמו שכתוב בתורת אזמרה – רפב בליקוטי מוהר”ן (פרפראות לחכמה, רפה).
פעם אחת בזמן שרבי נתן דיבר על תורת רפ”ב – אזמרה – הוא הבין שהיא נראית כאילו חוזרת על עצמה לתלמידו רבי נחמן מטולטשין, שכבר שמע אותה פעמים רבות. “בעיניי זה חדש לגמרי!” אמר לו, וניצל את ההזדמנות ללמד אותה לאחרים בהתלהבות אדירה (מתוך הספר באש ובמים מאת הרב חיים קרמר).
ככה צובעים את העולם בצבעים מלאים בחיוביות – עם כף זכות, עם עין טובה, בלי לתת לייאוש שום מקום כלל, ויותר מכל – עם הכוח של ההתחלה החדשה!
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
