מה עושים כשאי אפשר לפתוח את הלב ולאפשר את זרימת הרגש? כשהמילים שאנו אומרים ריקות כמו הארוחה שעכשיו סיימנו?
כשאנחנו רעבים, בעצם הנשמה שלנו היא זו שמרגישה את החשק, את הקרייב הזה לאוכל.
אבל, אנחנו לא מודעים לזה.
אנחנו עסוקים מדי בהקלה על אי הנוחות הפיזית שלנו או בסיפוק החיך.
ואז, הארוחה מסתיימת.
עכשיו, עמוק בפנים, אנחנו מרגישים את עצמנו קצת נבוכים לגבי האופן שבו עסקנו בהנאה הפיזית גרידא.
תענוג ריק.
הקרביים שלנו אולי מלאים, אבל הנשמות שלנו עדיין משתוקקות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הא לחמא – בואו לאכול מלחם החוויה!
עשר מכות מצרים – מה הן אומרות?
אנחנו צריכים לפייס את הנשמה שלנו. לספק לה את המזון הרוחני שלה. זהו החסד שאחרי הארוחות – ברכת המזון. אנחנו נותנים לנשמה הזדמנות לבטא את הכמיהות שלה, את התשוקות שלה לבורא עולם. אנחנו מנסים לחבר את הלב שלנו, את הרגשות שלנו, למילים שאנחנו אומרים. אנחנו מרשים לעצמנו להיות מגורים, להתעורר. אם הרגשות האלה טבעו בזמן שאכלנו, עכשיו הם יכולים להתעורר, לצוץ ולעלות על פני השטח.
אנחנו צריכים לפייס את הנשמה שלנו. לספק לה את המזון הרוחני שלה. זהו החסד שאחרי הארוחות – ברכת המזון!
עם הביטוי המילולי הזה אנחנו מרגיעים ומזינים את הנשמה. ועל ידי זה ממלאים תענוג ריק במשמעות.
כן, הפכנו את המבוכה שלנו לכמיהה, למשהו עליון.
אבל מה אנחנו עושים כשהעורקים הרוחניים שלנו סתומים במשקעים של קיום פיזי? כשאנחנו פשוט לא יכולים לפתוח את הלב שלנו כדי לאפשר את זרימת הרגש? כשהמילים שאנו אומרים ריקות כמו הארוחה שזה עתה סיימנו?
אנחנו מרגישים קצת נבוכים לגבי האופן שבו עסקנו בהנאה הפיזית בלבד!
אנחנו יכולים לפחות לרצות!
כן, אנחנו יכולים לרצות לומר את חסד הזה ברגש! אנחנו יכולים לרצות להשתוקק לבורא עולם! אנחנו יכולים להזין את הנשמה שלנו! ותמיד אפשר לרצות ולרצות…
זאת הזמנה וקריאה לחסד בברכת המזון:
רבותיי! נברך!
(ליקוטי הלכות, ברכת המזון ג – א, ב, ו).
רוצים ליהנות מעוד מאמרים בנושא פסח? היכנסו לקישור הזה ותיהנו!