פרשת השבוע עקב מעניקה לנו לא מעט פנינים ותובנות מדהימות לחיים, בואו ליהנות מהן!
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְשָׁמַר יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁ”ר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ (דברים ז, י”ב).
והיה עקב תשמעון… ושמר ה’
“תשמעון” הוא בלשון רבים, “ושמר” בלשון יחיד. כי עיקר המשכת הדעת והשגת האלוקות היא על ידי רבים, כאשר כוללים את כל המדרגות בבני אדם ואת כל העולמות עליונים ותחתונים ביחד, אבל אחר כך נמשך מזה ברכה לכל אחד ואחד ביחוד כפי חלקו השייך לו (ליקוטי הלכות, נטילת ידיים ו אות פ”ה).
והיה עקב תשמעון… ושמר ה’ אלוקיך לך את הברית ואת החסד
העקב הינו החלק הנמוך שברגל. משה אמר לישראל: אם תשמעו בקול השם ותורתו עד שתרגישו את אלוקותו עד לעקב הרגליים, הקב”ה ימשיך לכם עוד שפע וחסד – ושמר לכם וכו’ ואת החסד.
הרגליים מרמזות על ממונו של אדם, המעמידו על רגליו. לכן משה גם רמז: אם תשמעו בקול השם עד כדי כך שזה ישפיע על הדרך בה אתם משתמשים בממונכם, אזי הקב”ה ישפיע עליכם עוד יותר ויותר מחסדו וברכתו (הלכות מילה ה אות י”ב).
וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹותֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי יְדֹוָד יִחְיֶה הָאָדָם (שם ח’, ג’).
ויענך וירעיבך
הביטחון הוא בחינת הסתכלות, שמסתכל וצופה בעיניו להשם יתברך לבד ובוטח בו, ועל ידי זה זוכה לקבל את השפע בעתו ובזמנו (ליקוטי מוהר”ן ע”ו). כשעם ישראל היו במדבר היו עיניהם צופיות לבורא עולם לבד שיפרנסם דבר יום ביומו, ועל ידי זה נעשה כלי שעל ידו קיבלו את המן.
אולי גם זה יעניין אתכם:
גלו את האוצרות שלכם – פרשת עקב
ויענך וירעיבך
אינו דומה מי שרואה ואוכל למי שאינו רואה ואוכל – אמר רב יוסף, מכאן רמז לסומין שאוכלין ואין שבעין (יומא דף ע”ד, ב).
הפסוק מדבר על המן שאכלו בני ישראל במדבר, שלמרות שהיה נהפך טעמו לכל דבר מאכל שרצו, בכל זאת, לא באו על סיפוקם מאחר שלא ראו בעיניהם את דבר המאכל לו התאוו, וממילא נשארו רעבים כמאמר הגמרא הנ”ל.
כך כאשר אדם שעובד את השם אינו רואה את אור השם, הוא נשאר תמיד רעב ברוחניות. לכן צריכים לזכך ולצחצח את נפשו ואזי מתקיים בו “ונפש רעבה מילא טוב” (תהלים ק”ז), בבחינת “והשביע בצחצחות נפשך” (ישעיהו נ”ח, ליקוטי מוהר”ן י”ג, ה).
אֶרֶץ חִיטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ (שם ח, ח).
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש
הקב”ה הבטיח לאברהם יצחק ויעקב לתת לזרעם ארץ “זבת חלב ודבש”. הבטחה זו חזרה על עצמה כמה פעמים והיא מתועדת בתורה. כאן בפרשתנו, התורה מוסיפה עוד בשבח הארץ: חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון, זית ודבש (תמרים). האם זהו השכר שיש לקב”ה לתת לעמו, דברי מאכל ערבים?
אך באמת, מתיקות פירות ארץ ישראל שורשה בהשפעת הנועם העליון המאירה בארץ ישראל. לכן על ידי אכילת הפירות שהשתבחה בהם ארץ ישראל אפשר לטעום מהנועם העליון ,שהוא עונג רוחני עילאי שאליו תשוקתם של כל הצדיקים. מובן, אם כן, מדוע התפלל משה רבינו 515 תפילות לזכות להיכנס לארץ (ילקוט שמעוני, דברים תתק”ם). האם בשביל לאכול מפירות הארץ? בוודאי שלא, אלא הוא רצה “לטעום” מהנועם העליון (ליקוטי הלכות ברכת הפירות ד, אות ג).
הקב”ה הבטיח לאברהם יצחק ויעקב לתת לזרעם ארץ “זבת חלב ודבש”. הבטחה זו חזרה על עצמה כמה פעמים והיא מתועדת בתורה. כאן בפרשתנו, התורה מוסיפה עוד בשבח הארץ: חיטה ושעורה, גפן תאנה ורימון, זית ודבש (תמרים). האם זהו השכר שיש לקב”ה לתת לעמו, דברי מאכל ערבים?
ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש
שבעת המינים בהם השתבחה ארץ ישראל הם כנגד שבעת העמים שהיו בארץ קודם לכיבושה על ידי בני ישראל. זה מלמד אותנו שעל ידי אכילה בקדושה – או בפשטות: להאמין בקדושת המאכלים שארץ ישראל מצמיחה – אפשר לכבוש ולנצח את המונעים מארץ ישראל, שהם בחינת “חובלים” המתנגדים ומונעים מלטעום את נועם וקדושת ארץ ישראל (ליקוטי הלכות ברכת הפירות ד, אותיות ד – י).
אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחשֶׁת (שם ח, ט).
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה
ללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה (ברכות דף לו, ב)
לפעמים אדם אוכל לחם מחמת עניות, ולא מחמת חיסרון תאווה לתענוגים אחרים. אבל אם היה לו שאר מאכלים לא היה אוכל לחם לבד. וזהו שבח ארץ ישראל, שלא מחמת עניות תאכל לחם, אלא מחמת שיבור וביטול תאוות אכילה, כי היא מקבלת הארה והשפעה, מבחינת תפילין, מבחינת יעקב, מבחינת אמת, שמשם בא עשירות. נמצא, מה שתאכל לחם לבד לא מחמת מסכנות, אלא מחמת שיבור תאוות אכילה, ועל ידי זה ניצולים מעניות וביזיונות (ע”פ ליקוטי מוהר”ן מ”ז).
אפשר לכבוש ולנצח את המונעים מארץ ישראל רק על ידי קדושת המאכלים…
וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת יְדֹוָד אֱלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ (שם ח, י).
ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך
גם אם יש לאדם מאכל מועט, הוא צריך לשמוח בחלקו ולברך את הקב”ה, ואז נמשכת ברכה ושביעה למאכל בתוך מעיו.
החרפה השוברת את ליבו של אדם היא בחינת רעב ועניות, בחינת “חרפת רעב”, אבל על ידי שמבטלים החרפה על ידי התקשרות לצדיק, על ידי זה נמשכות כל הברכות (ליקוטי הלכות, הלכות ברכת המזון ג, ב).
ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך
עיקר האכילה בקדושה הוא בארץ ישראל שניתנה לנו בשביל שנקדש את פירותיה על ידי המצווות התלויות בארץ (כגון תרומות ומעשרות, חלה וביכורים, שביעית וכו’) (ליקוטי הלכות , הלכות בית הכנסת ה אות ל).
מי שאכילתו בקדושה יכול לזכות לנועם העליון שמאיר בעיקר בארץ ישראל. כאשר אנחנו מברכים על אכילתנו, אנו ממשיכים את קדושת ארץ ישראל למאכלים שאנו אוכלים (שם, הלכות ברכת הפירות ד).
הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ (שם ח, ט”ו).
במדבר הגדול והנורא נחש שרף ועקרב
במדבר, דרכו בני ישראל על הסטרא אחרא כדי להכניע אותה ולברר משם את הקדושה, זו הסיבה מדוע סובבו במדבר ארבעים שנה (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה ד, אות ז). מאותה סיבה היו ישראל מקריבים בבית המקדש קרבנות עבור אומות העולם, שעל ידי זה היו מבררים מהם הקדושה ומכניעים אותם (שם אות ח). הכלל הוא, שכל המצוות שאנו עושים פועלות באחד משני אופנים – או שמביאים קדושה למקום שלא הייתה קודם לכן, או שמבררים ומוציאים את כל ניצוצות הקדושה מהמקומות שנפלו לשם.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
