מה הקשר בין העובדה שרבי נחמן לא רצה להיות בלא אישה אף לא רגע, וכן אזהרתו אלינו לא להיות בלא אישה, למלכות?
למלוך בבית – לפרנס את הבית
בפרשת השבוע נאמר על אזהרת הכהן הגדול לקחת רק בתולה לאישה: “והוא אישה בבתוליה יקח: אלמנה גרושה וחללה זונה את אלה לא יקח כי אם בתולה מעמיו יקח אישה” (פרק כא, יג-יד).
רואים כאן שהכתוב כפל את האזהרה ליקח בתולה, פעם בלשון חיובית: “והוא אישה בבתוליה יקח”. ופעם בלשון שלילית: “לא יקח כי אם בתולה”. מהכפל הזה למדו חז”ל שמעבר לאיסור לקחת לאישה מי שלא בתולה, ישנה גם מצווה בקום עשה ליקח אישה (עיין תורת כהנים, הרמב”ן, המלבי”ם), ומזה נלמד שיש לכהן הגדול מצוה מיוחדת לשאת אישה, כמובא גם במסכת יומא – שלוקחים לכהן הגדול ביום הכיפורים עוד אישה שמא תמות הראשונה, שלא יהיה במצב שישהה בלא אישה.
וצריך להבין, מדוע יש בכהן ישנה הקפדה כזו? (בשונה משאר העם – שלא רק שאין הקפדה שלא ישהו אף לא יום בלא אישה, אלא גם המצווה לישא אישה נלמד בלשון אולי: “כי יקח אישה …” – ומשמעות המילה “כי” יכולה להתפרש אם הוא ייקח, ולא שמצווה לקחת).
אולי גם זה יעניין אתכם:
יש לבאר כל זאת לפי מה שמבאר רבי נחמן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר”ן תורה ז תנינא – “כי מרחמם ינהגם” (באות יא) ששם מבואר קדושת הכהונה, עיינו שם. מובן מדבריו שם (ומבואר בפירוש בסוף הפסקה), שכהן הוא בחינת התכללות הבן והתלמיד. כאשר נתבונן במושגים “בן ותלמיד”, נראה ששניהם מבטאים מצב של ביטול כלפי מי שמעליו: הבן הוא לא מציאות בפני עצמו אלא הוא רק בן של האבא, וכן התלמיד אינו מציאות בפני עצמו אלא הוא רק תלמיד של הרב – המשותף לשניהם שהינם במצב של ביטול עצמי כלפי מי שגדול מהם.
“בן ותלמיד”, שניהם מבטאים מצב של ביטול כלפי מי שמעליו: הבן הוא לא מציאות בפני עצמו אלא הוא רק בן של האבא, וכן התלמיד אינו מציאות בפני עצמו אלא הוא רק תלמיד של הרב – המשותף לשניהם שהינם במצב של ביטול עצמי כלפי מי שגדול מהם…
והנה, מובן למעיין שם בתורה שלא די בקדושה של הכהן (שכמו שלמדנו זוהי קדושה הפונה כלפי מעלה למי שמעליו), אלא צריכים גם את הקדושה של המלך כמובא שם – “הנני לכהונה הנני למלכות”, ע”ש. דהיינו, שבשונה מהכהן שמתבטל כלפי מי שמעליו, המלך פונה כלפי מטה והעם צריכים להתבטל כלפיו והוא ממש בהיפך מהכהן.
כלומר, אף על פי שבוודאי צריך כל אדם להתבטל כלפי אביו ורבו (שהוא בחינת הכהונה כנ”ל) ישנה סכנה גדולה אם לא תתגלה בו קצת ממידת המלכות, שכן בלעדיה הביטול יביא את האדם שיאבד את זהותו ומציאותו העצמית, שהיא בחינת המלכות של כל אחד, דהיינו שלכל אדם יש מרחב מחיה שבו מתגלה מלכותו ושם הוא צריך למלוך, כגון בביתו מול אשתו וילדיו וכדומה. ואם יהיה לאדם רק את הבחינה של הביטול של הכהן, אזי לא ינהיג את הבית והוא יהיה בבחינה של מה שרבינו ז”ל קורא שם (באות י) “שלימזל”, דהיינו אדם נעדר מלכות. ובמצב כזה יקשה עליו מאוד לפרנס את הבית (כמובא שם באות י) ולחנך את הבנים (כמובא שם באות ד) ועוד כהנה, בחינה זאת הוא מה שרבינו מזהיר שם (באות י) שצריך שיהיה לאדם קצת ממשלה.
מלכות, מתנה שקיבלנו משמים. שמרו עליה!
נמצאנו למדים שהכהן הגדול (שהוא בתכלית הביטול כלפי שמיא, כי הוא בבחינת המקיפים שמעל הזמן המוב”פ באות ו ואכמ”ל], הוא מוזהר ביותר להיות דבוק במידת המלכות, בחינת אשתו (והתלויים בו) ולכן מוזהר בקום עשה לישא אישה ולא להיות אף לא רגע קט בלא אישה.
ובזה מתבאר קצת העניין שרבינו ז”ל לא רצה להיות בלא אישה אף לא רגע, וכן אזהרתו אלינו לא להיות בלא אישה, שכן דווקא כפי רוב הביטול שרבינו ז”ל מכניס בנו להתבטל לצדיקים כך אזהרתו שלא נאבד את עצמנו ברוב ביטול (כפי שהכהן הגדול בעצמו מוזהר להגיע לתכלית הביטול במתינות “לא בכל עת יבא אל הקדש”).
הערה חשובה: מומלץ מאוד להכיר את התורה עליה נכתב המאמר, וכמו כן כדאי לקרוא כמה פעמים את המאמר.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
