ישנם צדיקים קדושים וטהורים ולמרות שכוונתם לשמים הם חולקים על צדיקים אחרים שגם הם קדושים וטהורים וכוונתם לשמים. מה הסיבה לכך? ומה עלינו לעשות בעניין?
פרשת השבוע היא פרשת וישב. התורה מספרת על חלומות יוסף ושנאת אחיו אליו. יוסף מספר לאחיו על חלומותיו: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בשדה והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי” (בראשית לז ז). התגובה של אחי יוסף הייתה: “ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו” (שם, ח). לאחר מכן יוסף מספר להם על חלום נוסף, ואחיו מוסיפים על שנאתם אליו. כל מי שרואה את סיפור הפרשה תמה מה משמעות הדבר, למה יוסף מספר להם על חלומותיו ובפרט שהוא יודע שהם שונאים אותו. ומה פשר ומשמעות חלומותיו?
כדי להבין את הדברים, עלינו להבין מעט את המושג ומהות התפקיד של ‘צדיקים’. ישנם הרבה צדיקים קדושים, נשגבים וטהורים שעוסקים כל ימיהם למלאות את רצון הבורא כל אחד בדרכו שלו, ולמרות זאת, יש הבדלים רבים ומשמעותיים ביניהם. לפעמים הם חיים בשלום עם צדיקים אחרים ולפעמים מתעוררת מחלוקת ביניהם. מה הסיבה לכך?
רבי נתן מסביר שישנן סיבות רבות למחלוקת שבין הצדיקים והן קשורות לתפקיד שהצדיק לוקח על עצמו. כל צדיק משתדל קודם כל למלאות את התפקיד שלשמו בא לעולם. אך ישנם צדיקים שמעבר למילוי חובתם כלפי עצמם, הם נעשים ערבים לקב”ה להשיב את בני ישראל אליו. כמו שהמדרש מלמד, שבבריאת העולם השם נמלך בנשמותיהם של הצדיקים אם לברוא את העולם (בראשית רבה ז, ח). צדיקים אלו קיבלו על עצמם להיות ערבים לכלל ישראל שהם יקיימו את התורה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
וכאן הנקודה הכואבת של מחלוקת שבין הצדיקים. גם בין הצדיקים עצמם ישנם כאלו שאינם משיגים די את המעלה והייחודיות של צדיק האמת, שכל מהותו הוא נשמה שכל רצונה הוא אך ורק רצון הבורא והוא ערב לבורא להשיב את כל ישראל להשם, והם מתקנאים בו. לעתים נדמה להם שכוונת הצדיק אינה לשם שמים והמניע למעשיו הוא כבוד בבחינת: “ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו”. ולעתים הם אינם משיגים את דרכיו הנסתרות.
אך ישנה נקודה נוספת ומהותית המהווה הפרש גדול בין הצדיקים והיא קשורה לחלומות יוסף ומחלוקת השבטים עליו. יש צדיקים נשגבים שהשיגו מעלות רבות. בכוחם להאיר השגות אלוקות לאנשי מעלה, לאלו שבכוחם להתמודד מול כוחות היצר. אך לגודל קדושתם הם אינם יכולים לסבול את הנשמות שמתמודדות עם ניסיונות, יורדות ונופלות ומתחזקות ושוב נופלות ומתמודדות עם יצרן. אין להם את המענה לנשמות אלו ואין בכוחם להאיר השגות אלוקות בקרב נשמות נמוכות אלו.
לעומתם, ישנם צדיקים נשגבים שקיבלו על עצמם להשיב את כל עם ישראל לאביהם שבשמים ללא יוצא מן הכלל. הם עושים הכל בכדי להאיר את האור האלוקי גם באותן נשמות נמוכות שקשה מאוד להאיר בהן הארה אלוקית. הם מוכנים למסור את נפשם בכל רגע עבור כל אחד מעם ישראל, כמו משה רבנו בעת שהשם רצה להכחיד את עם ישראל לאחר חטא העגל. משה רבנו אמר: “ועתה אם תישא חטאתם ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת” (שמות לג לב), משה אמר לקב”ה: אם אתה מוחה את עם ישראל, תמחה גם אותי לחלוטין. רבי נחמן התבטא פעם כשבנו נפטר על פניו שכל צרותיו נובעות בגלל שהוא מוסר את נפשו לגלות סודות התורה כדי לקרב את עם ישראל להשם יתברך. הוא הזכיר את מה שקרה לאר”י הקדוש כשגילה סוד תורה ובנו הקטן נפטר. רבי נחמן התבטא: “הלא האר”י זכרונו לברכה לא גילה כי אם סוד אחד היה לו עונש, מכל שכן שאני גיליתי לכם כל כך סודות רבות כאלה”. כי אכן הצדיקים מוסרים את נפשם לחלוטין כדי לקרב את עם ישראל לבורא.
לעתים נדמה להם שכוונת הצדיק אינה לשם שמים והמניע למעשיו הוא כבוד בבחינת: “ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו”. ולעתים הם אינם משיגים את דרכיו הנסתרות.
הנהגה זאת של צדיקים אלו מעוררת עליהם מחלוקת של הצדיקים שטוענים שצריך לצמצם את האור האלוקי, שרק מי שראוי יזכה לגלות אותו ולהתקרב אליו, ואינם מסכימים עם הגישה של הצדיקים שטורחים ומתייגעים כל ימי חייהם שכל אחד שרק רוצה להשיג הארה אלוקית יזכה לכך גם אם הוא אינו ראוי דיו. אבל דווקא נקודה זאת היא שמייחדת את הצדיקים שטורחים ומתייגעים כל ימי חייהם לצמצם את האור האלוקי ולהלבישו בלבוש פשוט, שגם הנשמות הנמוכות יוכלו להשיג את האור האלוקי ולהתקרב לבורא. זהו הצדיק שעוסק לקרב את כולם. בכוחו להאיר בכל אחד מישראל שהקב”ה חפץ בעבודתו גם אם הוא הרבה לפשוע. עליו שלמה המלך מרמז באומרו “רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה” (משלי ל)
כעת נוכל להבין את חלומות יוסף. הפרשה פותחת בפסוק: “וישב יעקב בארץ מגורי אביו.. אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו בצאן” (בראשית לז א-ב). המדרש מפרש את המילה ‘מגורי’ מלשון ‘גיורי’. כלומר יעקב עסק לקרב ולגייר את אלו הרחוקים מהשכינה (בראשית רבה פד, ד). יוסף המשיך את המשימה של יעקב לקרב נפשות להשם. “והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה” – בני “בלהה” מרמזים לאמור בפסוק (יחזקאל כו) “בלהות אתנך”, בני “זלפה” מרמזים לאמור בפסוק (תהלים קיט) “זלעפה אחזתני מרשעים”, כלומר אותן נשמות שמתקשות להתמודד רוחנית עם היצר שמעורר עליהן בלהות וזלעפות ומסיתים את האדם. רק הצדיק שהוא בבחינת יוסף מוצא את הטוב שבהן, מתחבר עמן ומקרב גם נשמות אלו, מכיוון שרק יוסף קיבל את כל חוכמתו מאביו והוא יודע איך לקרב נשמות אלו.
ההנהגה של יוסף לקרב את כולם עוררה עליו את שנאת אחיו. הם לא השתכנעו שיוסף הוא הצדיק האמת שבכוחו להאיר לכל אחד מעם ישראל גם לנשמות נפולות ביותר. למרות שכולם היו צדיקים, בכל זאת, גם בין צדיקים ישנם הבדלים וגם הצדיקים צריכים להתבטל לצדיקים שמעליהם, שכל רצונם להחדיר לימוד ולקרב נפשות להשם יתברך. על שם זה נקרא הצדיק ‘יוסף’ כמו בפסוק: “יוסף ה’ לי בן אחר” (בראשית ל, כד) כי כל ימיו הוא שואף רק להוסיף עוד נשמות ולקרב אותםן להשם יתברך, וחכמינו לימדו: “כל המלמד בן חברו תורה כאילו ילדו”. הם שואפים ללמד את בני ישראל תורה ולכן זה נחשב להם כבן.
יתירה מכך, הצדיק בעצמו מרמז לכולם שאצלו האוצרות ושיש לו את הכלים להעניק לכולם כלים להתקרב על ידם לקדוש ברוך הוא, לכן יוסף מספר להם את חלומו כדי שהם ידעו מכך: “והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה, והנה קמה אלומתי וגם נצבה, והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי”. יוסף מודיע להם שהם אמנם עושים עבודת השם נאמנה, ולמרות זאת אין בכוח העצות שלהם לקרב את כולם להשם. רק יוסף הצדיק, האלומה שלו ‘קמה וגם נצבה’ ובכוחה לקרב את כולם להשם. למרבה הצער, מידת הדין מתלבשת בצדיקים אלו לרדוף את הצדיק שבכוחו להחזיר את העולם כולו למוטב, כאילו דבריו נובעים מכבוד ומגאווה. “ויאמרו לו אחיו המלך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו”.
“והנה קמה אלומתי וגם נצבה והנה תסובינה אלומתיכם ותשתחוין לאלומתי” – חלום יוסף
ואיך הדברים נוגעים אלינו? ברור שאין הדברים אמורים ביחס להכרעה בין הצדיקים, שכן בני יעקב כולם היו צדיקים והפסוק מעיד עליהם: “שבטי י-ה עדות לישראל” (תהלים קכב ד, ראה במדבר כו ה ברש”י). הדברים אמורים ביחס לחובה שלנו לחפש את צדיק האמת הגדול ביותר ולהתקרב אליו כדי שעל ידו נוכל להתקרב לבורא כפי שרבי נחמן לימד יסוד חשוב ביותר בעבודת השם: “כל אדם צריך להתקרב לצדיק הגדול ביותר שיוכל להאיר בו הארה אלוקית ולקרב אותו לבורא, כמו משה רבנו שמסר נפשו עבור כל יהודי”. ולימד רבי נחמן: “כי כל מה שהחולה נחלה ביותר, צריך רופא גדול ביותר. על כן אין לאדם לומר: די לי אם אהיה מקורב אצל איש נכבד וירא ה’ אף שאינו מופלג במעלה, כי הלוואי שקודם אהיה כמוהו. אל יאמר כן, כי אדרבא, כפי מה שיודע אדם בנפשו גודל פחיתותו וגודל ריחוקו… צריך לבקש לנפשו רופא גדול מאוד מאוד… שיחזיר ויבקש תמיד לזכות להתקרב להרבי הגדול מאוד מאוד” (ליקוטי מוהר”ן חלק א; ל, ב).
אולי אנחנו נחשבים ל”בני בלהה ובני זלפה” – נשמות חלושות שמתמודדות עם קשיים רוחניים, אבל גם לנו יש תקווה אם נתקרב לצדיקים אלו שבכוחם להאיר גם לנו ולקרב אותנו לבורא. הצדיקים כולם קדושים, לכן אנחנו צריכים להתפלל רבות שנזכה להתקרב לצדיקי אמת ולזכות להשגות אלוקות שלשם כך נבראנו.
(מקורות: בסיס המאמר על פי ליקוטי הלכות השכמת הבוקר, ד. ציטוטים: מקח וממכר ג, שומר שכר ב)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
