הפער שהלך וגדל בין שאיפותיו של יחיאל לשאיפות חבריו, בפרט על רקע היותו פנוי לחלוטין כל היום, גרם לו לחקור ולהבין שאפשר להתקדם עוד…
כבר בימים הראשונים להתקרבותו של יחיאל הוא זכה להכיר את רבי נחמן מברסלב, ומעשה שהיה כך היה.
הנגרייה של רפי הייתה מקום נעים ושקט, ורפי עצמו איש שיחה מעניין ומסביר פנים וממילא נכנסו אליו מדי פעם חברים ושכנים כדי לשבת קצת ולדבר. יום אחד נכנס לשם יהודי אדמוני וחביב, בידו האחת היה ספר “ליקוטי מוהר”ן” עב כרס (הוצאה שיצאה פעם אבל לא “נתפסה” בשל שינוי בצורת הדף) ובידו השנייה קופת צדקה. הוא היה חבר של רפי, שמו היה יוסף והייתה לו סדנא בשכנות לנגרייה של רפי. כשנכנס, הוא הסביר לכל הנוכחים בתמימות שובת לב שהוא “מפיץ” ספרי רבינו והוא רוצה גם “לזכות אותם” לתת צדקה לזכות רבי נחמן מברסלב.
רפי הפנה אותו בתנועת ראש לעברו של יחיאל, כשהוא מחייך ואומר: הנה, יש לך כאן יהודי צמא לכל דבר שבקדושה, נראה לי שתצליח אתו. יוסף מיד הפנה את תשומת הלב ליחיאל שישב בצד בשקט וניגש אליו בצהלה. “ליקוטי מוהר”ן כבר יש לך?” הוא לא חיכה לתשובה והתחיל “להפגיז” את יחיאל ב”דיבורים” על מעלת הספר ועל כך שבלי רבינו אי אפשר וכו’. יחיאל, שליבו היה פתוח כאולם לקבל כל דבר שנאמר בשם היהדות והאמונה, קיבל את הדברים בלי פקפוק וביקש מיד לקנות את הספר. המחיר הנמוך בו נקב יוסף הפתיע אותו, בעיקר לנוכח העובדה שהספר היה עב כרס ביותר וכרוך בכריכה מהודרת עם הדפסים מוזהבים.
יחיאל פתח את הספר והספר החל מדבר אליו: “שיר נעים – נימוסי הדתות כולם לא ישוו לדתנו, חכמיהם בדו מליבם נימוסים בשכלם האנושי, משה עלה למרום וענן לבושו, נמצא המחויב דיבר עמו בכל פעם…” – ואוו! זה בדיוק מה שעבר עליו! הוא חיפש בכל מיני דתות וחכמות של אומות העולם, אבל זה לא שם! אצלם זה דבר הבדוי מן הלב בשכל אנושי, אבל כשהבין שאצלנו המצוות זה דיבור ישיר מהקב”ה, אז נפתחו לפניו מעיינות האמונה!
אולי גם זה יעניין אתכם:
פרק א: מסע ההשגחה של יחיאל ודג הזהב פרק ז: הקליפה מתחילה להיסדק
פרק ב: כשהמזל יודע פרק ח: להרגיש את הפחד של החיים
פרק ג: המפגש עם האדם המסתורי פרק ט: האתגר של יחיאל
פרק ד: על הקצה פרק י: לבד וביחד
פרק ה: ברוך הבא לגיהינום! פרק יא: שובו של מושון
פרק ו: רחובות התוהו פרק יב: החזרה מהכפור
פרק יג: המפגש עם החתול פרק יד: דרך הצוענים
פרק טו: כוחות על טבעיים פרק טז: להט החרב המתהפכת
פרק יז: הבריחה מזרועות השטן פרק יח: חוזר הביתה
פרק יט: הנחיתה פרק כ: מלכודת במדבר
פרק כא: יבש כמו הנגב פרק כב: הקינה של יחיאל
פרק כג: ממוות לחיים פרק כד: החיפוש מתחיל
פרק כה: מתן התורה של יחיאל פרק כו: הארה בבית פרעה
פרק כז: המקפצה לשלב הבא
יחיאל דפדף הלאה – בכל מקום שפתח וקרא, הבין כל מילה כמעט והכל תאם את חוויותיו! יחיאל כבר קרא ולמד פה ושם, אבל הוא לא פגש כזה ספר שמדבר אליך ישר פנימה ושאתה מרגיש כאילו יש לך מכבר היכרות עם מי שכותב את הדברים! הוא הודה בחום ליוסף על הספר ונתן לו את מחירו ועוד צדקה לקופת הצדקה. “אשריך!”, אמר לו יוסף את המילה שיחיאל כבר הכיר כאחד מדברי השבח העיקריים אצל חבורת בעלי התשובה הצעירים, ובמיוחד עם התוספת שהוסיף מיד – “זכית!”
מהדיבורים שהמשיכו וקלחו מפיו של יוסף, יחיאל הבין שכפי הנראה אין שום אופציה אחרת מלבד להיות “ברסלב”, וגם את זה הוא קיבל מיד בלי שום פקפוק. וזהו – הוא נהיה “ברסלב”. שנים רבות אחרי שיחיאל נעשה “ברסלב” בכוח הקבלה התמימה הזו, הוא מצא את עצמו מקבל על עצמו מחדש להיות “ברסלב”, אבל הפעם עם דעת והתבוננות. הוא הבין אחרי שנים רבות שה”ברסלב” הזה שהחבר’ה יוצרים אותו צריך עוד שדרוגים רבים, צריך להעמיק וללמוד היטב את תורת הצדיק ולא להישאר עם המושכלות הראשוניות שנקלטו בו שהגדירו לו מה הוא חסיד ברסלב, הגדרות שבאו מבעלי תשובה כמותו שכל אחד מהם הושפע ממה שהושפע וחלקן היו משובשות.
הימים נקפו. יחיאל כבר הבין שהאוניברסיטה אינה המקום בשבילו. הוא נכח בסייעתא דשמיא (עזרה משמים) המיוחדת שיש לחוזרים בתשובה כאשר הצליח בלי מאמץ לקבל החזר על דמי הלימוד ששילם לאוניברסיטה. לצד זה, הוא החל לחשוב על מגורים בסמוך לחבריו החדשים. גם כאן הייתה ניכרת הסייעתא דשמיא הכמעט ניסית. כשרק החל לחשוב על זה ולהתפלל על העניין מעט בשפתו, כמו שכבר לימדו אותו חבריו “להתבודד”, החלו לזרום הצעות מעניינות – לגור עם זקן תלמיד חכם ולשמש אותו, לקבל יחידת דיור חינם תמורת שמירה ועוד כמה הצעות. דווקא ריבוי ההצעות גרם ליחיאל להסס ביניהן, עד שלבסוף הפתרון הגיע מכיוון שלא חשב עליו. יוסף, שהיה גר לבדו בדירה קטנה בישוב בו הייתה הסדנא שלו, הציע לו לבוא לגור אתו!
יחיאל כבר קרא ולמד פה ושם, אבל הוא לא פגש כזה ספר – ליקוטי מוהר”ן – שמדבר אליך ישר פנימה ושאתה מרגיש כאילו יש לך מכבר היכרות עם מי שכותב את הדברים!
“יש לי מקום בשפע ואני מעדיף לא להיות לבד” הסביר לו יוסף, “מלבד זאת, אתה מחזק אותי עם הרעננות וההתלהבות שלך של בעל תשובה טרי ואני זקוק לזה, אני כבר רדום לגמרי”. יחיאל הסכים ברצון וכך החלה תקופה חדשה בחייו. הוא החל לקום בבוקר בעלות השחר עם יוסף להתפלל בנץ, כשמיד לאחר מכן הם משתתפים בלימוד “חק לישראל” עם הרב שבח, אותו לימוד שבתחילה השאיר כזה טעם לשבח בפיו של יחיאל. הבעיה הייתה המשך היום. ליוסף הייתה עבודה וכן לרפי ולרועי ואילו יחיאל היה פנוי לגמרי, וגם היה בו צמא בלתי נשלט ללמוד תורה ולהתקדם הלאה בקיום המצוות ובחיי היהדות.
יחיאל בער לבורא העולם. לעומתו יוסף, למרות תמימותו הרבה היה מאוד איטי וכמו שהוא בעצמו אמר – “רדום”. אמנם בימים הראשונים למגוריהם ביחד הוא נדבק בהתלהבותו של יחיאל וקם אתו לתפילת הנץ, אבל מפעם לפעם מצא אותו יחיאל קם מאוחר יותר, ופעם אחת הוא לא רצה לקום בכלל! יחיאל שהיה ב”אורות” לא יכול היה להבין את זה. איך אפשר לישון כשהגיע זמן תפילה?! לפתע פתאום, הוא מצא את עצמו כועס בליבו על יוסף! הוא הרגיש שזה לא תקין ולא שייך כלל שיכעס על מיטיבו שהכניס אותו לביתו, אבל אש קנאית בערה ופעפעה בליבו והוא הצטרך להתגבר מאוד שלא להראות את כעסו כלפי חוץ.
כשתקופה חדשה מתחילה בחיים היא מביאה איתה ברכות שהאדם לא חלם לקבל…
למרות שיחיאל רק לפני זמן מועט הצטרף לחבורה שהייתה ותיקה יותר ביהדות, נוצר מהר מאוד חוסר התאמה בין רצונותיו והתקדמותו לבין מדרגתם של חבריו. יחיאל הרגיש שהוא רוצה הרבה יותר מסתם להיות דתי ולהמשיך עם שאר העניינים כמו קודם. למשל, חבריו החדשים עדיין שמעו מוסיקה של פעם ואף עישנו את אותם עשבים שיחיאל השאיר הרחק מאחור. כשיחיאל פגש תופעה זו לראשונה הוא היה המום. אצלו התברר מיד כשהוא הכיר את האמונה שדבר זה לא שייך כלל לקדושה. הוא לא היה צריך שיגידו לו את זה, זה היה ברור לו כמו שהיה ברור לו שהוא עוזב את שאר ההרגלים והחטאים שהיה רגיל בהם.
הפער שהלך וגדל בין שאיפותיו של יחיאל לשאיפותיהם של חבריו, בפרט על רקע היותו פנוי לחלוטין כל היום, הביא אותו להתחיל לחקור אצלם היכן ישנה ישיבה ששם יוכל ללמוד תורה ולמלא את החסר העצום שהרגיש בנשמתו, חסר של שנים רבות שהרגיש שהוא חייב למלא.
חבריו היססו לגבי המהלך הזה. “אתה מתקדם מהר מדי” הזהירו אותו. “אתה צריך ללכת לאט לאט! אם תתקדם מהר מדי אתה עלול בסוף ליפול לאחור”, אמרו. יחיאל הבין את ההיגיון שבדבריהם, אבל הוא פשוט לא יכול היה ללכת לאט. הוא פשוט לא הצליח. התובנות העוצמתיות שהתגלו לו אמנם מצד הטומאה, גרמו אצלו לחוסר עניין מוחלט בכל ענייני העולם הזה ולהשתוקקות עצומה לדעת, וביחד עם העובדה שהוא פנוי לחלוטין ו”אם לא עכשיו אימתי” – ציירו לפני אך ורק נתיב אחד: לצלול פנימה לעולם התורה בכל הכוחות!
בתחילה, יחיאל פנה לאחד ה”באבות” שרועי המליץ עליו שיכוון אותו בדרכו, אולם הלה באופן מוזר מאוד הפנה את יחיאל לכמה מקומות שלא היה ליחיאל שום שייכות אליהם – מקום אחד היה אמור להיות ממוקם בירושלים ברחוב המלך ג’ורג. יחיאל נסע לשם וחיפש במשך שעות את המקום בלא הצלחה. שנים רבות אחר כך יחיאל גילה שאותו מקום היה שייך לזרם הרפורמי (!) ופשוט משמים השגיחו עליו שלא ימצא אותו. למרות שרוב הסיכויים היו שיחיאל היה “עולה” על השקר, שהרי אפילו כשפנה לישיבה השנייה שהוצעה לו, שהייתה שייכת לציבור הדתי לאומי, ושמע שיעור תורה שחלק נכבד ממנו היה בכלל פוליטי, הוא לא תפס איך אפשר לדבר על פוליטיקה בשיעור תורה וגם משם התרחק…
לבסוף, נכנס יחיאל לישיבה של חסידי ברסלב ושם החל פרק חדש בחייו, פרק לא פחות קשה וסוער ממה שהיה עד כה.
תם ולא נשלם….
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!
