אז כמה מעלות למקום היו לנו שם? חמש עשרה הטבות שאנחנו מקבלים משמים בלילה הכי מיוחד בשנה, ליל הסדר. אז דיינו, לא?
חמש עשרה הטבות אלוקיות, חמש עשרה רמות של עליה – מיציאת מצרים ועד לבניית בית המקדש – זהו השיר האהוב עלינו בהגדה: “אילו הוצאנו ממצרים… דיינו!…. אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה – דיינו!” – שמגיע מיד אחרי “כמה מעלות טובות למקום עלינו!”
היו גם חמש עשרה מדרגות – מעלות – שהובילו אל החצר הפנימית של בית המקדש. בעת חגיגת שמחת בית השואבה בחג הסוכות, עמדו הלוויים על אותן חמש עשרה מעלות ושרו והיללו את הבורא. מדובר באירוע המשמח ביותר של השנה (סוכה נא, ע”ב). (בכל ימות השנה עמדו הלוויים על דוכן מיוחד בתוך חצר בית המקדש, ושרו בעוד העלו את ניסוי היין היומיים).
אולי גם זה יעניין אתכם:
הא לחמא – בואו לאכול מלחם החוויה!
עשר מכות מצרים – מה הן אומרות?
“אילו… ולא… דיינו!” – הגיעה השעה שנשיר אנחנו, נעלה אתחמש עשרה הרמות הללו, את חמש עשרה מעלות החגיגה. הגיע הזמן להלל את הקב”ה על חמש עשרה הטבות אלוקיות אלה.
ישנן נשמות ששקעו בתהומות. אלה אנשים השקועים בתהום של תחושת מי שאין לו ח”ו אלו-ה וללא מודעות רוחנית. הם טובעים תוך כדי המרדף אחרי תענוגות העולם הזה החמקניים.
כאשר שרים ניגוני קודש, כשהיופי השלו של מוסיקה רוחנית מגיע לאוזניים שלנו, אנחנו נמשכים בחוזקה אל בורא עולם. אנחנו יכולים ממש לראות את עצמנו חורגים אל מעבר למגבלות שלנו כבני אדם, ומוותרים על המשחקים ועל המטענים הנפשיים שהעמסנו על עצמנו במשך הזמן. הרי אנו מושיטים יד אל עבר כל מעלה שאנחנו מגלים בתוך עצמנו, ואיננו רוצים דבר כי אם לעבוד את הקב”ה בלב שלם.
“אילו… ולא… דיינו!” – הגיעה השעה שנשיר אנחנו, נעלה אתחמש עשרה הרמות הללו, את חמש עשרה מעלות החגיגה. הגיע הזמן להלל את הקב”ה על חמש עשרה הטבות אלוקיות אלה.
וכאשר אנחנו מקשיבים בדריכות, אפשר לשמוע את ההד הקלוש של המוסיקה העדינה ביותר בכל הבריאה כולה – סימפוניית העתיד.
תואם האדם עם אלוקיו, עם הבריאה. תואם האדם עם עצמו. סיפוניה זו היא אשר תרומם אותנו באופן קבוע לעבודת השם ללא שיקולים אנוכיים. ואפילו עכשיו, אפשר לשאוב חוזקה ועידוד מהדיה הקלושים.
כשהיופי השלו של מוסיקה רוחנית מגיע לאוזניים שלנו, אנחנו נמשכים בחוזקה אל בורא עולם…
אנחנו מחבריו של ניגון משרה יראה זה. המעלות שאנו מגבלים בקרב המחדלים והעבירות שלנו – כל אחת ואחד מהם אינו אלה תו נוסף בסימפוניה האדירה הזו. הנקודות החיוביות שאנו מגלים בעצמנו, אשר עליהן יכולים לבנות חיים רוחניים יותר – כל אחת מהן הרי היא אבן נוספת בבניית המקדש של העתיד (ליקוטי הלכות, השכמת הבוקר ד).
“…כאשר ניסכו את היין, וכאשר היין המנוסך ירד למחילות שנפתחו אל תהומות הארץ, עמדו הלוויים… על חמש עשרה המדרגות שהובילו לבית המקדש, כשהם שרים את שירי השם… לרומם את הנשמות ששקעו בעולמות התחתונים… להראות להן שאפילו בתהומות קיומן נותרה תקווה, נותר השם, ותוך הסתמכות על מעלותיהן, הם יזכו עוד לראותו” (ליקוטי הלכות, ערב לז).
בעודנו שרים את הניגון המסורתי של “דיינו!” על חמש עשרה רמותיו, בואו נקשיב בדריכות להד הקלוש ההוא!
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך הגדה של פסח – עם פירוש מתורתו של רבי נחמן מברסלב).
רוצים ליהנות מעוד מאמרים בנושא פסח? היכנסו לקישור הזה ותיהנו!
