היום יותר מתמיד אנחנו רוצים אותו, את השלום. יש דרך להגשים את החלום הזה: מלאו את גביע השלום עם הכוס של אליהו הנביא ואמרו מכל הלב את ההלל…
מלאו את גביע השלום!
העתיד יהיה תקופת שלום רב! ישרור תיאום בממלכת החיות, תשרור הסכמה בין בני אדם (ישעיה ב, ד). וכמובן, תשרור ידידות בין אדם לחיה, כלומר תתורבת ה”חיה” שבאדם (שם א, ו-ט). יחול פיוס בין אדם לאלוקים. נחדל מהניסיונות שלנו להבין את דרכיו. נשלים את היותנו בני אנשו. נבין שאיננו אלוקים, שאנו רק בני אדם.
משה, הצדיק, בא כדי להשכין שלום בקרב האומה היהודית – שלווה פנימית ממאבקיהם הרוחניים, וחירות משעבודם האנושי. אולם, משה נזקק לאהרן לסייע ביישום מטרה זו. אהרן היה בשלום עם קדימות אחיו הצעיר, משה, הרי אהרן היה מי שהביא שלום בין כל יהודי לאחיו (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד, ט). (ביחד לשלום השורר בין אנשים, כך אנו יכולים לשוחח זה עם זה על ייחוד החיים, ועל ידי זה להביא כל אחד מאיתנו לשלוותו הפנימית והפרטית, ליקוטי מוהר”ן א, כז א).
אולי גם זה יעניין אתכם:
שבת הגדול – ניסים, רחמנות והנוסחה הגדולה
הלכות שבת הגדול, פסח, שביעי של פסח וספירת העומר
בעתיד, יבוא משה הצדיק להביא לנו את השלום המוחלט (תיקוני זוהר ס”ט). אבל אליהו הנביא, צאצא של אהרן, יהיה המשכין שלום בין בני אדם. הוא יהיה המשיב לב אבות שלא הבינו את בניהם עם הבנים שלא הבינו את אבותיהם (מלאכי ג, כד, ליקוטי הלכות נטילת ידיים ו, טו).
עכשיו עלינו למזוג כוס יין לאליהו, שהרי אף על פי שאין מבחינים בו, רוחו מתהלכת בקרבנו. נוכל להרגיש בנוכחותו אם נשים לב לכך, אפשר אפילו לשמוע את המסר שבפיו אם נקשיב בדריכות. עלינו לפתוח עכשיו את דלתותינו בפני מבשר השלום – מתוך אמונה ששום רע לא יפקוד אותנו.
ולפני ה”הלל” – התפילה לשלום העתידי, נבקש מבורא עולם לסייע בידנו להתגבר על המכשולים מחוץ ומבית בדרכו של אותו שלום.
העתיד יהיה תקופת שלום רב! ישרור תיאום בממלכת החיות, תשרור הסכמה בין בני אדם. וכמובן, תשרור ידידות בין אדם לחיה – תתורבת ה”חיה” שבאדם…
הלל – אין מקום
לפעמים הכל מתגבר עלינו – לאן לפנות? היכן להתחיל? יש כל כך הרבה לעשות, כל כך הרבה לתקן.
קנאה. כעס. גאווה… כל הרגשות הללו הורסים אותנו. אבל איך אפשר להיפטר מהם? איפה מתחילים? תשוקות גופניות בלתי מרוסנות, יש בהן כפייה כל כך חזקה! כיצד משתלטים עליהן? ואיך לאפשר לעדן את אלה שיש לנו הכרח בהן?
רכילות, לשון הרע, השמצות, ויכוחי סרק… נראה שללשון יש רצון משלה. אולם היא הורסת לנו את יחסי הידידות שפיתחנו, היא ממררת את חיינו. ולפעמים, פשוט רוצים לשפר את עצמנו. להיות אנשים טובים יותר. להיות מודעים יותר לבורא עולם. מודעים יותר לעצמנו. לעזור לאחרים לנהוג כמונו, אבל קשה למצוא את המילים לומר להם. וקשה אפילו עוד יותר למצוא את המילים לומר לעצמנו.
בעתיד, יביא לנו משה הצדיק את השלום המוחלט…
יש יותר מדי דברים להתמודד איתם בבת אחת. אולי, יותר מדי אפילו לחיים שלמים. אנחנו צריכים לאתר תכונה מקיפה ואדירה שבעזרתה אפשר לתקן את הכל. לשים כל דבר במקומו הראוי. לתת לנו פרספקטיבה נכונה כשאנו מביטים על החיים. משהו ייגע אפילו בפינות הפנימיות והרחוקות של נשמותינו. מקומות שאנחנו כלל לא מודעים לקיומם.
השבח לבורא עולם הוא בדיוק תכונה כזאת (ליקוטי מוהר”ן א, כט, תנינא ד, י).
בזמן שאנחנו מנסחים במילים את השבח שאנו משבחים את הבורא, מתחזקים קשרינו עם המציאות. אנו שומעים את המילים שאנו משמיעים. מקשיבים כדי לקלוט את משמעותן. מייחסים אותן לחיינו האישיים. מתגברים על האשליה (ליקוטי מוהר”ן ח”א כה, ד).
הבורא האינסופי מולך על כל היקום הכביר זה. הוא מניע את הגלקסיות, את כוכבי השבת ואת כוכבי הלכת. הוא מפרנס את החיים על כדור הארץ הוא מכוון את ההיסטוריה האנושית. הוא מנחה אותנו בחיינו האישיים, הוא מאזין לתפילות שלנו. הוא מייבש את הדמעות שלנו, הוא מנחם אותנו בסבלנו, הוא מרים אותנו כשאנו נופלים, הוא נמצא איתנו בהיוולדנו, והוא נמצא איתנו במותנו. והוא, כן הוא, ממלא בתוכן את החיים שביניהם. אין בכוחן של מילים אנושיות להביע במלואן את הרגשות הממלאים את ליבנו.
אבל אנחנו מהללים ומשבחים. עושים כמיטב יכולתנו.
קנאה? כעס? גאווה? תשוקות גופניות בלתי מרוסנות?…. אין מקום בבריאה לרגשות קטנטנים וחסרי משמעות כאלה. מילאנו בתוכן גם אותם מקומות רחוקים בנשמות שלנו. בתוכן ובמודעות לבורא הועלם.
אמרו את ההלל מכל הלב, כי זה המאמץ שאנו עושים כדי לשבח את בורא העולם! (ליקוטי הלכות סוכה ב, א).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך הגדה של פסח – עם פירוש מתורתו של רבי נחמן מברסלב).
רוצים ליהנות מעוד מאמרים בנושא פסח? היכנסו לקישור הזה ותיהנו!
