יש מצבים בחיים שנראה לנו שמשהו רע עומד לקרות, אבל בסוף אנחנו מגלים שהכל היה לטובה ובתוך כל הבלגאן הסתתרה ברכה בתחפושת!
“(יצחק) וְלֹא הִכִּירוֹ (את יעקב) כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו, שְׂעִירות, וַיְבָרְכֵהוּ” (בראשית כז, כג).
והשאלה עתיקת היומין היא: איך יצחק אבינו טעה וחשב שעשיו ראוי לברכה גדולה? אפילו אם נודה שעשיו הטעה אותו לחשוב שהוא צדיק, איך יכול להיות שיצחק אבינו לא ידע שיעקב בנו הוא צדיק גדול יותר? לכל הפחות, היה צריך לברך בכוונה תחילה את יעקב אבינו, לא כך?
רבי נתן מברסלב כותב שיצחק אבינו היה מודע בבירור לכישרונות המיוחדים של בניו. יעקב היה רוחני יותר – צנוע, תמים, קרוב לקדושה, תלמיד חכם. עשיו, כפי ששמו מרמז – אדם גשמי, איש העולם הזה נטו שפעל מהמקום של שיא הגשמיות עם תיאבון חסר מעצורים. התחבולות שלו נועדו לגרום ליצחק אבינו לחשוב שהוא מעוניין במטרה האמיתית של החיים – השגת דעת (תודעה אלוקית) ושהוא אוהב את מי שרודף אחרי דבר עצום ונשגב זה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
למעשה, עשיו התאים היטב למעורבות בסביבה חומרית וגשמית. אילו רצה, היה יכול להיות כלי לקדושה ולטהרה. וגם לזה היה תנאי אחד שהיה צריך למלא: לאהוב את אחיו יעקב. עשיו נדרש לתמוך ביעקב אבינו. ואם היה מוכן היה עושה ליעקב את מה שזבולון עשה למען יששכר, כלומר שעמל כל ימיו להביא הביתה פרנסה אותו יחלוק עם אחיו, היה זוכה.
זו, אומר רבי נתן, המטרה של כל יהודי ‘פשוט’, כלומר אותם שאינם שקועים לגמרי בלימוד התורה והתפילה – לתמוך בתלמידי חכמים, כדי שאלה יתמסרו אליה עם כל הכוח. וכמובן שיש להם שותפות מלאה בלימוד הזה!
יצחק אבינו היה אינטליגנטי וחכם ביותר, ועשיו היה בנם של יצחק ורבקה, כמו גם אחיינו של המאסטרו בערמומיות, הרמאי ומייצר הספינים הראשי של אותו דור – לבן הארמי (אותיות רמאי), אז מה הפלא שהוא הצליח להמציא תכנית בעזרתה יוכל לרמות את אביו?
אם היה מוכן היה עושה ליעקב את מה שזבולון עשה למען יששכר, כלומר שעמל כל ימיו להביא הביתה פרנסה אותו יחלוק עם אחיו, היה זוכה!
עשיו הפגין, בשקר כמובן, בקיאות בהלכות ונימוס בענייני אכילה. ורבי נחמן מלמד אותנו שרמת הכיסופים והרצון של האדם לבורא עולם יכולה לעלות מאוד כאשר הוא אוכל – אם הוא יודע איך לאכול, וכאשר הוא נותן צדקה. כשעשיו הביא לאביו אוכל, יצחק חשב שעשיו עוסק ברדיפה אחרי הדעת האלוקית. העובדה העצובה הייתה שעשיו, למטרותיו האנוכיות, עשה מניפולציות על אביו רק כדי לקבל את הברכה על העושר הגשמי, הברכה על העושר הרוחני לא עניינה אותו בכלל.
והוא היה מצליח, אלמלא רבקה אימנו. היא ידעה שהוא רשע ואין לו כוונות טובות, לכן שכנעה את יעקב אבינו להשתמש בתחבולות משלו כדי לקבל את הברכות. מדוע היה צורך בתחבולות?
בשורש הווייתו, כל יהודי מרוחק ביותר מפרנסה גשמית. זה נכון. לו יעקב אבינו היה נכנס בתור עצמו לבקש שגשוג גשמי, יצחק אבינו היה מסרב! “אתה לא צריך לחשוב על כסף בכלל. אתה תתמקד בתורה ובתפילה, ואחיך יתמוך בך”. בשל טבעם הרוחני ביותר, יהודים יכולים לקבל ברכה חומרית ושגשוג רק אם הם יעסקו במלאכה כשרה.
“וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו, שְׂעִירות, וַיְבָרְכֵהוּ” (בראשית כז, כג)
אתם מבינים? יצחק אבינו הקדים את זמנו בהרבה. הוא רצה שהעולם כבר יעבוד ברמת הדעת האלוקית שלו – רמה עצומה של רצון ומודעות לנוכחות הבורא ולמעורבותו בענייני האדם עד לפרטים הכי קטנים. אולם, באותה תקופה, האנושות עדיין לא השתחררה מהקללות של חטא האכילה מעץ הדעת, לכן עשיו ודומיו במקום לאהוב תלמידי החכמים הם שנאו אותם ורצו הצלחה חומרית רק בשביל הסיפוק שלהם.
אבל אל דאגה, עוד יגיע הזמן שבו כל יהודי יתמסר לתורה ולתפילה באופן מלא. בזמן הזה לא נצטרך לנקוף אצבע כדי להתפרנס. אבל עד אז אנחנו צריכים לפעמים להסוות את עצמנו וללבוש את הבגדים השעירים והמחוספסים האלה כדי להרוויח ביושר את מה שאנחנו צריכים, על מנת להאכיל את האני האמיתי שלנו.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, ערב ג כ-כג).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!
