פרשת פינחס – אור ותקווה בתוך האבל והחורבן
מסירות הנפש של פינחס
פרשת פינחס פותחת בשבחו של פינחס, שקינא קנאת ה׳ ועצר את המגפה שהייתה בעם ישראל בעקבות החטא עם בנות מדין.
פינחס פעל במסירות נפש גדולה, וחז״ל מלמדים שנעשו לו הרבה ניסים באותו מעשה. בזכות מסירות נפשו הוא זכה לכהונה. אף שהיה מזרעו של אהרן הכהן, לא נמשח לכהונה עם אהרן ובניו, ורק בעקבות מעשהו זכה להיכנס למעמד הכהנים.
בהמשך הדורות פינחס נעשה לדמות מרכזית בהנהגת עם ישראל, ואף שימש ככהן גדול בתקופת הכניסה של עם ישראל לארץ, כפי שמובא בספר יהושע.
כוחו של פינחס היה בכך שלא עמד מן הצד כאשר קדושת עם ישראל הייתה בסכנה. הוא הבין שיש רגעים שבהם אדם צריך למסור את נפשו על קדושת ה׳ ועל טהרת עם ישראל.
פינחס וימי בין המצרים
פרשת פינחס נקראת בדרך כלל בתחילת שלושת השבועות, הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב. ימים אלו מזכירים לנו את חורבן בית המקדש, את הגלות ואת כל הצרות שעברו על עם ישראל. אך דווקא בפרשת פינחס, הנקראת בתחילת ימי החורבן, התורה מדברת שוב ושוב על ארץ ישראל, על חלוקת הארץ ועל התקווה להיכנס אליה.
זהו מסר עמוק. גם בזמן שאנחנו מתאבלים על החורבן, התורה נותנת לנו חיזוק שלא נשאר בגלות לעולם. בתוך ימי האבל עצמם כבר טמון אור התקווה, שהקב״ה יחזיר את עמו לארצו ויבנה את ביתו מחדש.
אולי גם זה יעניין אתכם:
- כיסופיו של משה רבנו להיכנס לארץ ישראל – פרשת פנחס
- פרשת פנחס – קנאות לשם שמים
- שלושת השבועות וימי בין המצרים: תעצמו את העיניים!
טהרת עם ישראל
לאחר מעשה פינחס מונה התורה את בני ישראל מחדש. חלק מן המשפחות גדלו, חלק התמעטו, וחלק אף נעלמו. בתוך המניין הזה מופיע דבר מיוחד: שמות המשפחות נכתבים עם האות ה׳ בתחילה והאות י׳ בסוף, החנוכי, הפלואי וכו‘.
חז״ל מסבירים שהמצרים היו מלגלגים על עם ישראל וטוענים שכיוון ששלטו בהם במצרים, בוודאי פגעו גם בטהרת המשפחות. לכן הקב״ה הטביע את שמו על כל משפחה ומשפחה, באותיות י׳ וה׳, כדי להעיד שעם ישראל שמר על קדושתו גם בתוך שעבוד מצרים.
זהו חיזוק עצום. גם כאשר עם ישראל נמצא בגלות, גם כאשר הוא מוקף בטומאה, בלחץ ובשנאה, הקב״ה מעיד עליו שהוא טהור. יש קדושה פנימית בעם ישראל שאינה נאבדת, גם בזמנים הקשים ביותר.
חלוקת וירושת הארץ
בהמשך הפרשה התורה עוסקת בדיני הירושה ובחלוקת ארץ ישראל לשבטים. משה רבנו שומע את פרטי החלוקה, את דיני הנחלה ואת סדר הכניסה לארץ, ומתעורר בו רצון שאולי גם הוא יזכה להיכנס אליה. אך הקב״ה אומר לו שעליו למנות את יהושע למנהיג שיכניס את העם לארץ.
רבי נתן מצביע על נקודה נפלאה: בפרשיות הנקראות בימי בין המצרים – פינחס, מטות, מסעי, ודברים – התורה מדברת שוב ושוב על ארץ ישראל, על גבולותיה, על נחלתה ועל הכניסה אליה. לכאורה, אלו ימים של חורבן וגלות. מדוע דווקא בהם מדגישה התורה את הארץ?
התשובה היא שדווקא בזמן של אבל צריך להזכיר את התקווה. התורה אומרת לנו: אמנם היה חורבן, אמנם הייתה גלות, אך ארץ ישראל לא אבדה מאיתנו. הקב״ה הבטיח שנשוב אליה, והבטחתו קיימת לעולם.
לראות את הנבואות מתגשמות
בדורות האחרונים אנו זוכים לראות בעינינו דברים שלא ראו דורות רבים. לאחר גלות ארוכה, יהודים חוזרים לארץ ישראל מכל קצוות תבל. לפני עשרות שנים חיו בארץ מספר קטן יחסית של יהודים, וכיום, בחסדי ה׳, רוב גדול מעם ישראל כבר נמצא בארץ ישראל או קשור אליה בצורה עמוקה.
זוהי התגשמות דברי הנביאים לנגד עינינו. הקב״ה הבטיח שעם ישראל ישוב לארצו, יבנה אותה ויפרח בה, ואנו חיים בדור שרואה את תחילת קיום ההבטחות הללו. לכן גם בימי בין המצרים, בתוך הכאב על מה שחסר, עלינו לראות את החסדים הגדולים שכבר מתגלים.
כולנו נהיה משרתי ה׳
פינחס לא נולד במעמד של כהן, ובכל זאת זכה לכהונה בזכות מסירות נפשו. רבי נתן מלמד שזהו רמז למה שעתיד להיות בימות המשיח. אז יתגלה שכל יהודי יכול להיות משרת ה׳. אין הכוונה בהכרח שכל אחד יהיה כהן במובן הפשוט, אלא שכל אחד יזכה לחיות מתוך הכרה ברורה במלכות ה׳ ולשרת אותו באמת.
כמו שהקב״ה העיד על משפחות ישראל במדבר שהן טהורות, כך עתיד הקב״ה להעיד על עם ישראל כולו. למרות הגלויות, הנפילות והקשיים, הפנימיות של עם ישראל נשארת קדושה. כאשר תתגלה הגאולה, תתגלה גם הטהרה הפנימית הזו לעיני כל.
לחיות את הבטחת הגאולה
פרשת פינחס מלמדת אותנו לחיות עם תקווה אמיתית. גם לאחר חטאים קשים, גם לאחר מגפות ועונשים, גם בתחילת ימי בין המצרים, התורה מדברת על קדושה, כהונה, ארץ ישראל, קרבנות, ירושה וגאולה. היא מלמדת אותנו שהקב״ה אינו עוזב את עמו.
יהי רצון שנזכה לשוב אל ה׳ באמת, להכיר במלכותו, להתחזק בקדושה ובאמונה, ולראות במהרה את ביאת המשיח, בניין בית המקדש וקיבוץ גלויות ישראל ברחמים. אמן ואמן.
