עור טוב: איך נדע אם המעטפת של הגוף שלנו עושה את העבודה שלה כמו שצריך? ואת מה מסתיר העור? ולמה אנחנו צריכים לשאוף?
העור הוא המעטפת של הגוף, סוג של גבול או מחיצה גשמיים המפרידים בין הפנים לחוץ, הוא מכסה כמעט את כל שטחו של הגוף שלנו, מהווה כ-15% ממשקלו והוא האיבר הגדול ביותר בגוף!
ולנו, כבני אדם יש שאיפה כמעט תמידית לחרוג מעבר לגבולות הגשמיים שלנו. ואת השאיפה הזו אפשר ליישם בדוגמה נפלאה דרך הגוף שלנו: העור המכסה את גופנו.
העור “מסתיר” את מהותו הפנימית של האדם.
אדם הראשון נברא עם כיסוי מסוג שונה, לא כמו העור שלנו, אלא הוא קרן אור מעצמו והיה מסוגל גם להפיץ החוצה את הקרינה הפנימית הרוחנית הזאת. אחרי שחטא באכילת הפרי מעץ הדעת טוב ורע, כיסוי הגוף שלו השתנה לעור המוכר לנו היום.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מערכת העיכול כקרש קפיצה לצמיחה רוחנית
המפתח לבריאות אמיתית נמצא בפירות
עם יד על הלב: מה אתם יודעים על הכבד?
רבי נתן מברסלב כותב, שהפיכת עורו הקורן של האדם הראשון למה שהוא היום נבעה מכך שהוא אכל מעץ הדעת טוב ורע. כך מקביל העור לקליפת נוגה המעורבת מטוב ורע.
קליפה זו דומה לדמיון, או לכוחות האשליה, אשר באמצעותם יכול האדם לעורר בדמיונו את הטוב ואת הרע, מה שהאדם מדמה הוא בעצם “כיסוי” על המציאות.
כבני אדם יש לנו שאיפה כמעט תמידית לחרוג מעבר לגבולות הגשמיים שלנו. ואת השאיפה הזו אפשר ליישם בדוגמה נפלאה דרך הגוף שלנו: העור המכסה את גופנו.
התפקיד שלנו, הוא לקלף את כל כיסויי המחשבה המסתירים את הטוב הקורן שבפנים, וגם להבחין בין טוב לרע (ליקוטי הלכות, תפילין ה, לד).
כאשר האדם מבקש רוחניות הוא מאפשר לעור שלו להקרין אל כל חלקי הבריאה את הטוב שברא הקב”ה. זהו חלק מההסבר ל”הילה” שאדם חש כאשר הוא עומד לנוכח אדם קדוש ורואה שעורו קורן.
כשאדם מבקש רוחניות הוא מאפשר לעור שלו להקרין אל כל חלקי הבריאה את הטוב שהקב”ה ברא!
בדיון אחר, רבי נתן מתקדם צעד נוסף בעקבות מושג זה. הוא משווה את העור לאמונה ומעודד אותנו לטפח את כוחות הדמיון כדי לחזק את האמונה. אפילו היכולות שלנו להתייחס אל הבורא, לדבריו, תלויה בדמון, שהרי למעשה איננו יכולים לדמיין את הקב”ה. בורא עולם הרשה לנו לפנות אליו בשמות מסוימים המתארים אותו, אבל הם אינם יותר מדרכי תיאור.
אלמלא אדם הראשון אכל מעץ הדעת היה יכול – ביחד עם האנושות כולה – להשיג הכרה מסוימת של בורא בעזרת “הלבוש הקורן” – העור.
אבל הוא חטא והפסיד את היכולת הזו.
רק אחרי שאכל מן העץ הוא הבין שהוא עירום – חסר את כיסויו הקורן (בראשית ג, ז). הוא איבד את היכולת להכרה בלתי אמצעית של אלוקיו, ויכול היה עתה להבין אותו רק בעזרת דמיונו, המיוצג על ידי קליפת נוגה (העור).
מעתה ואילך, זוהי מהות האמונה: האדם יכול להבין את הבורא רק באמצעות “לבושו” (=עורו) המייצג את האמונה.
וחיזוק אמונתו של האדם עשוי לאפשר לו להשיג מודעות אלוקית גבוהה יותר ומערכת יחסים הדוקה יותר עם הקב”ה (על פי ליקוטי הלכות, ציצית ה, י).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.
