אתם ‘מתים’ מרעב, רוצים כבר לאכול אבל… עוד דקה. תקראו את זה ותבינו כמה זה היה כדאי ומחכים!
“ואכלת ושבעת וברכת את ה’ אלוקיך… על הארץ אשר נתן לך” (דברים ח, י).
רבי נחמן אומר, שאם אדם לא מרגיל את עצמו לבקש מבורא עולם את כל הצרכים הגשמיים והפיזיים שלו (כמו את אלה הרוחניים) – אוכל, בגדים, מקום לגור בו, פרנסה, בריאות, חינוך ילדים, זוגיות וכן הלאה, אז גם אם הקב”ה אכן מספק לו הכל הוא למעשה חי כמו בהמה. וכפי שאומר דוד המלך ע”ה (תהילים קמז, ט): “נוֹתֵן לִבְהֵמָה לַחְמָהּ לִבְנֵי עֹורֵב אֲשֶׁר יִקְרָאוּ”. (העורבים הצעירים, הגוזלים, שזועקים לעזרה בסוף הפסוק לא קוראים לבורא עולם, ולמרות זאת, הוא מעניק להם אוכל אך לא באופן שנראה לנו נעים. ראו מסכת כתובות מד, ע”ב).
פרנסה וכל דבר גשמי שיש לך בבעלותך או שאתה משתמש בו מבלי שביקשת מבורא עולם שיספק לך אותו, חסר את המגע האנושי. כלומר, התפילה – ההכרה בכך שהקב”ה יוצר הכל, דואג להכל ורוצה לקיים אינטראקציה עם ברואיו בצורה עדינה, אוהבת ומועילה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
“שָׁמַעְתִּי מֵאִישׁ אֶחָד מֵאֲנָשָׁיו, שֶׁפַּעַם אַחַת דִּבֵּר רַבֵּנוּ ז”ל עִמּוֹ מֵעִנְיַין בְּגָדִים. וְאָמַר לוֹ: שֶׁעַל כָּל דָּבָר צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל. הַיְנוּ אִם בִּגְדּוֹ קָרוּעַ וְצָרִיךְ לְבֶגֶד, יִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁייִּתֵּן לוֹ בֶּגֶד לִלְבֹּושׁ, וְכֵן בְּכָל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, דָּבָר גָּדוֹל וְדָבָר קָטָן. עַל הַכֹּל יַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהָעִקָּר לְהִתְפַּלֵּל עַל הָעִקָּר, דְּהַיְינוּ עַל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, אַף עַל פִּי כֵן, גַּם עַל זֶה צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל.
“וְאָמַר: שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ מִתְנַהֵג כָּךְ. אַף עַל פִּי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לוֹ בְּגָדִים וּפַרְנָסָה וְהִצְטָרְכוּת חִיּוּתוֹ, אֲבָל כָּל חִיּוּתוֹ הוּא כְּמוֹ בְּהֵמָה, שֶׁגַּם כֵּן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ נוֹתֵן לָהּ לַחְמָהּ וְכוּ’ כֵּן הוּא חִיּוּתוֹ שֶׁנּוֹתֵן לוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. כִּי מֵאַחַר שֶׁאֵינוֹ מַמְשִׁיךְ כָּל חִיּוּתוֹ עַל יְדֵי תְּפִלָּה מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל כֵּן כָּל חִיּוּתוֹ הוּא כְּמוֹ חִיּוּת בְּהֵמָה מַמָּשׁ. כִּי הָאָדָם צָרִיךְ לְהַמְשִׁיךְ כָּל חִיּוּתוֹ וְהִצְטָרְכוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי תְּפִלָּה וְתַחֲנוּנִים דַּווְקָא” (שיחות הר”ן, רלג).
פרנסה וכל דבר גשמי שיש לך בבעלותך או שאתה משתמש בו מבלי שביקשת מבורא עולם שיספק לך אותו, חסר את המגע האנושי.
ומכיוון שילדים בכל הגילים, אפילו המבוגרים, אוהבים סיפורים כדי ללמוד מהם טוב יותר את המסר, הנה אחד שמעניק לנו הזוהר הקדוש (מקץ קצט, ב):
“אִישׁ אֱמוּנוֹת, רַב בְּרָכוֹת” אומר החכם באדם, שלמה המלך ע”ה (משלי כח, כ). וזה מתייחס לאדם שיש לו אמונה וביטחון בבורא עולם, כמו רב ייבא סבא. למרות שהיה לו מספיק אוכל לכל היום הוא לא היה מכין אותו עד שהיה מבקש את האוכל מבורא עולם, מלכו של עולם. ורק אחרי שהיה מתפלל הוא היה מתחיל לבשל אותו. רב ייבא סבא נהג לומר, ש”לא נכין את האוכל שלנו עד שהוא יינתן לנו מהארמון של המלך”.
הרעיון הזה של לדאוג לדברים ולהכין אותם – הידוע גם בשם הפיכת העולם למקום טוב יותר – מתחיל, או בעצם חוזר, לגן עדן. למרות שהגן היה מוכן לפרוץ ולפרוח בשפע, הוא היה זקוק לאדם – כלומר למר וגברת אנושות, שיתפללו שהוא יתקיים (ראו דברי רש”י בבראשית ב, ה).
זה מה שצריך, את המגע האנושי הכי נעים שלנו – התפילה!
אתם מבינים, כאשר הקב”ה ברא את העולם לא היה אף אחד שיעשה את זה – יתפלל כדי שדברים יהיו, לכן הוא עשה את הכל בעצמו. אבל עכשיו, כשאני ואתה ואתם כאן, הוא רוצה שנתפוס יוזמה – איתערותא דלתתא בשפה קבלית – וניקח את חומרי הגלם שהוא הניח בכל מקום ונהפוך אותם למשהו טוב יותר. הדוגמה הקלאסית שאנחנו עושים את זה על הצד הטוב ביותר היא טחינת החיטה להכנת הלחם. אבל אני בטוח שתוכלו לחשוב על כל כמה דברים נפלאים.
אבל אם אתם לא יכולים לחשוב על עוד רעיון או שניים מכל סיבה שהיא, כותב שורות אלה לא ישאיר אתכם ללא רעיונות, נכון?
אז ככה, רבי נתן מברסלב כותב משהו אדיר לנוכח החשיבה הנפוצה והמוטעית. אולי זה ידהים אתכם, רוצים לשבת? רבי נחמן אומר שכמו שאנו בני האדם נבראנו לתקן ולשפר את הצד הרוחני של הבריאה על ידי עשיית מעשים טובים, נבראנו גם להשלים ולתקן את הצד הגשמי, החומרי, של הבריאה! וזו הסיבה ששום דבר לא נוצר “מוכן לשימוש” ללא התערבות אנושית (ליקוטי הלכות, אומנין ד, ב). טבחים ובעלי מלאכה שמקבלים ציון גבוה מכיוון שהם לוקחים חומרי גלם ויוצרים דברים שאנשים יכולים להשתמש בהם כדי לעבוד את השם, למשל להכין כף וקערה למרק לכבוד שבת.
“בסדר, כותב מאמר יקר” אתם בוודאי אומרים, “אני יכול להשתמש בזה ולהתחיל להתפלל לבורא עולם על כל מה שאני צריך ולהפוך אותו למשהו רוחני וחומרי מועיל. אבל מה עם כל הדברים מהעבר שלא התפללתי עליהם? מה עם כל העבודה הרוחנית והגשמית שלא הושלמה?”
הברכה שאנחנו אומרים אחרי הארוחות – ברכת המזון, היא החסד שמציל אותנו. הרב יצחק ברייטר הי”ד, כותב שגם אם לא הייתה לאדם מודעות לפנות לבורא עולם כדי לבקש את עזרתו, הגנתו וכו’, בין אם זה היה בגלל בורות, פחד, לחץ או כל דבר אחר, כאשר הוא מוצא את עצמו מאוחר יותר עם מודעות רוחנית הוא יכול לומר ברכת המזון.
“תודה רבה”.
בבקשה.
ולגבי כל מה שהשארנו לא מושלם, אפשר לומר גם ברכת המזון. ארץ ישראל היא נושא מרכזי בברכה אדירה זו. למעשה, התודה שלנו על האוכל שלנו היא באמת תודה על ארץ ישראל כי הכל בא ממנה.
רבי נחמן מלמד אותנו שאנחנו יכולים לצמוח מבחינה רוחנית רק אם ניפול קודם (ליקוטי מוהר”ן יא, כב). ארץ ישראל נותנת לנו את הסבלנות והרצון להתקדם למרות הטעויות שלנו. ולהודות על זה כך לבורא עולם, זה משהו שהופך את העבר והדברים שלא השלמנו בעבר לעשייה בהווה.
“וְהַכְּלָל: שֶׁעַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ”!
(מבוסס על הנאמר בספר שיחות הר”ן, שיחה רלג).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש, תמצאו בקישור הזה.
