ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה… אבל למה צריך הרבה ילדים?
ילדים זה שמחה… בוודאי. אבל למה צריך להביא לעולם הרבה ילדים?
ובכן, האדם נברא כדי ש”יפרהוירבה” והטעם הוא: כדי להביא לעולם תמיד התגלויות חדשות של אלוקות.
אבל למה על האדם להיות כל כך פורה? האם לא מספיק שלכל זוג הורים ייוולדו, נניח, שני ילדים בלבד כדי שאוכלוסיית העולם תישאר קבועה? למה כל זוג צריך להביא לעולם יותר משני ילדים? ולמה שההורים ירצו בכלל ביותר משני ילדים ולגדל משפחות גדולות?
“מי שאינו עוסק בפרייה ורבייה – כאילו ממעט הדמות”, כך מלמד אותנו התלמוד (יבמות סג, ב). בגלל שכל ילד וילד נולד עם מחשבות משלו. הוא או היא מביאים לעולם את האינטלקט שלו, אינטלקט מסוים שמעולם לא היה קיים קודם לכן בעולם (לכן ילדים לא מצייתים תמיד להורים שלהם, המוח של כל ילד הוא מיוחד לו באופן מוחלט!). כל מוח יחיד, כל אינטלקט חדש, מסוגל להכיר באלוקים ולשקף את גדולתו בדרך המיוחדת לו. לכן רבי נחמן מלמד אותנו, ששיעור ילודה מוגבר יגלה עוד מכבודו של הקב”ה (ליקוטי מוהר”ן ח”ב עא, ח).
אנשים שמבקשים לחיות סגנון חיים חומרני נוטים לראות בילדים קצת יותר מתוספת פיזית למשפחה, שלא להזכיר כלל את הנטל הנוסף על התקציב המשפחתי. ובבתים מסוימים ילדים לא רצויים כלל, הם מפריעים לסגנון החיים של המשפחה. משפחות אחרות סבורות שילדים הם “בסדר”, ואחרי הבאת “תוספת” או שתיים למשפחה הם מקצים בטובם מעט “זמן איכות” לילדים שלהם, ומציעים להם שעות ספורות בכל שבוע – באין אם הילדים מעוניינים בבילוי אותן השעות בחברת הוריהם ובין אם לא.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שני ילדים שתי דרכים בחינוך הילדים
ילדות קשה והתרופות של רבי נחמן
גם למשפחות הנוטות יותר לכיוון הרוחניות יש צרכים חומריים לספק, אולם עבורם יעדי החיים שונים לחלוטין, משמעותיים הרבה יותר וארוכי טווח. צריך רק להתבונן במשפחה בעלת אוריינטציה רוחנית כדי לראות את החום, את הכבוד והקרבה שחייהם חדורים בהם. לא, זה לא אומר שהם מלאכים, או שלא נפערים סדקים. בוודאי שכן, אבל למרות זאת, לרוב, הנוטים לכיוון הרוחני יש להם תובנת חיים רחבה יותר והם מצליחים לספק את צרכי המשפחות שלהם – בנדיבות רוחנית.
הדבר נרמז בשמו המקודש של בורא עולם, הקשר ליסוד – ‘שדי’ – צירוף המילים ‘יש די’. בסופו של דבר, אדם שחיי חיי רוחניות מוצא את המשאבים הדרושים לגדל את משפחתו הברוכה. משפחות ברוכות ילדים מגבירות את כבוד הבורא ואת הודו.
דבר נפלא הוא, שכל אדם מגיע לידי הכרה אישית בבורא עולם, כל אחד מהפרספקטיבה הפרטית שלו. אולם, כאשר אנשים מבינים שהכל עובדים אלוקים אחד, אז הם מגלים מושג נוסף, יפה עוד יותר.
וכך לימד רבי נחמן: כל אדם מבין את החיים בדרך השונה מדרכם של חבריו. אין שני אנשי זהים. לכן, ריבונו של עולם מרוצה כאשר, מתוך מגוון דעות בעניין הלכתי מסוים, מתקבלת דעה אחת על ידי הרוב. כאשר רבים מסכימים לרעיון אחד, הדבר יקר מאוד בעיניו של הקב”ה. (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ב, ו).
צריך רק להתבונן במשפחה בעלת אוריינטציה רוחנית כדי לראות את החום, את הכבוד והקרבה שחייהם חדורים בהם. לא, זה לא אומר שהם מלאכים, או שלא נפערים סדקים. בוודאי שכן, אבל למרות זאת, לנוטים לכיוון הרוחני יש תובנת חיים רחבה יותר!
אין שני אנשים זהים, ומעולם לא היו בתולדות האנושות. שני אנשים שהיו זהים זה לזה בכל פרט – לעולם לא יהיו כאלה. אנשים אולי דומים זה לזה, אבל לעולם אינם זהים. לכן, לכל אדם הבנה משלו את הבורא – כל אחד רואה אותו מזווית אחרת. כשקוראים את קריאת שמע: “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”! – הצהרת האמונה שלנו, מכיר כל אחד מאיתנו, מנקודת המבט השונה שלו, באמת האוניברסלית שאלוקים הוא אחד.
זהו מושג משמעותי ביותר. למרות שלכל אדם ישנה השקפה שונה, כולם יכולים להסכים על דבר “אחד”. זהו השלום המושלם, מצב של פלורליזם המושתת על האחדות הנשגבה ביותר המאפשרת לאנשים להתגבר על המחלוקות שלהם ולהשיג שלום אמיתי.
רבי נתן כותב שזוהי המשמעות האמיתית מאחורי המצווה להוליד ילדים רבים כמה שיותר. הבאת עוד ועוד ילדים לעולם, כל אחד עם מוחו שלו ומחשבותיו, כל אחד עם הפרספקטיבה הייחודית שלו כלפי הבורא, ובכל זאת, כל אחד ואחד עובד את הבורא האחד בדרך הטובה ביותר שהוא מסוגל לה, משקפת את כבודו של הקב”ה בדרך העוצמתית ביותר. כמה נפלא יהיה כאשר יבוא משיח צדקנו, במהרה בימינו, ויראה כל כך הרבה אנשים שונים בעלי יעד משותף! באותה שעה ישרור שלום אמת! (ליקוטי הלכות, פריקה וטעינה ד, כג).
כל ילד הוא עולם בפני עצמו עם פרספקטיבה הייחודית רק לו כלפי בורא עולם! כל ילד מגלה בייחודיות שלו את כבודו של הבורא!
וכך לימד רבי נחמן: ספר היצירה (ד, יב) אומר שמשתי אבנים בונים שני בתים, משלוש אבנים בונים שישה בתים ומארבע אבנים בונים עשרים וארבעה בתים… כלומר, משתי “אבנים” – א ב – אפשר לעשות שני צירופים – אב, בא, משלוש “אבנים” – א ב ג – אפשר לעשות שישה צירופים, מארבע אבנים – א ב ג ד – אפשר ליצור עשרים וארבעה צירופים וכן הלאה. כל אבן נוספת מגדילה את התוצאה בטור הנדסי. (ליקוטי מוהר”ן ח”ב ח, ו).
ה”אבנים” שעליהן מדובר הן נשמות (השווה איכה ד, א). לכן, ‘מניין’ פשוט של עשרה אנשים נותן (שימו לב!) – 3,628,800 צירופים אפשריים! שערו בדעתכם, עכשיו, את הגידול במספר הצירופים עם כל ‘אבן’ – כל נשמה – נוספת שמוסיפים לאוכלוסייה. חשבו על מספר הצירופים הנולדים מתוך 100 אנשים… או 1000 אנשים…. או 2500 אנשים ויותר. האפשרויות מדהימות! ורבי נחמן ממשיך ומסביר שכל אחת מן ה’אבנים’ הללו – הנשמות – נהיית חלק מ’בניין’ הקדושה. כל אדם ואדם, כשהוא מצטרף להיות חלק מ’בניין’ זה, מגביר את “הקהילה העולמית” של הקדושה.
כאן מונחת החשיבות המכרעת שבהולדת ילדים. ככל שלאדם יהיו יותר ילדים, כך הוא יגדיל את בניין הקדושה בעולם (ליקוטי הלכות, פרייה ורבייה ה, ב).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בתחום הורות וחינוך הילדים תמצאו בקישור הזה.
