לא כל יום חורף וכל שכן הלילות שלו! ומי אמר שהחורף הוא לא מתנה גדולה שדווקא בה מתגלה האור הכי גדול?….
לא כל יום חנוכה…
חבל.
שוב החורף הקר הזה והחשוך בלי טיפה של אור.
למה הימים כאלה קצרים? לא מספיק שהיום מתחיל מאוחר הוא צריך גם להיגמר מוקדם?
אבל רגע אחד! רבי נחמן מברסלב אמר שעיקר עבודתו של איש הישראלי היא לקום בחצות לילה לעסוק בעבודת השם, אז דווקא טוב שהלילה ארוך!
אה… עכשיו גם נזכרתי שרבי פנחס מקוריץ, תלמיד הבעל שם טוב הקדוש, אמר שלילות טבת נקראים “לילות הזהב” ושאפשר לפעול בליל חורף מה שאי אפשר לפעול ביום כיפור ב”כל נדרי”!
וואוו! מדהים! כזו מתנה היא החורף.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חודש כסלו – לעשות את הבלתי אפשרי
אז בעצם, יוצא שיש בחושך יותר ממה שיש באור. אם יום כיפורים, שזה היום הכי מואר בשנה שבו אנחנו כמו מלאכים לבושי לבן ורק מתפללים, לא אוכלים לא שותים – יש רק רוחניות טהורה, ולעומת זאת לילה קר וחשוך בחודש טבת הוא יותר גדול מזה, אז עכשיו קצת מובן מה שאומרים על פי הקבלה – שהחושך יותר גבוה מהאור, כי החושך בסדר הבריאה הוא לא “העדר אור” כמו שזה בטבע, אלא הוא בעצמו בריאה שהיא כל כך גבוהה ואורה כזה נשגב עד שנראית לנו כמו חושך.
וואו! זה ממש מסביר הכל!
בחושך, מסתבר, יש יותר אור ממה שאנחנו חושבים, כי הוא לא “העדר אור” כפי שזה נראה בטבע, אלא הוא בעצמו בריאה גבוהה עם אור נשגב!…
עכשיו אני מבין סוף כל סוף למה הקב”ה עשה גם עליות ולא רק ירידות – אני מתכוון בכביש. כן, אני נוסע על אופניים כל יום ושואל את עצמי למה יש עליות? למה לא רק ירידות? עכשיו הבנתי – שעל מנת ללמד אותי את עניין הרוחניות, כמו שבאופניים קשה מאוד לדווש כשעולים במעלה ההר, כך הוא הדבר כאשר קשה לנו ברוחניות זה מראה שאנחנו בעליה. ממש ההיפך ממה שחשבתי שכאשר קל לי והכל זורם זה סימן שאני “על המסלול”, כנראה שזה ממש לא כך.
פעם היו שני צדיקים, אב ובנו שהיו קמים בכל לילה בחצות ועוסקים בעבודת השם עד אור הבוקר. יום אחד שאל הבן את אביו: אבא, כתוב שמי שקם בלילה ועוסק בתורה אזי חוט של חסד נמשך עליו, כלומר שמושפעים עליו ברכות בחסד ובהרחבה גדולה, והנה אנחנו קמים כל לילה שנים רבות ובקושי יש לנו מה לאכול, היכן הוא החוט של חסד שלנו?
אמר לו אביו: בני היקר, מה השאלה בכלל? אתה לא מרגיש את החסד העצום שמושפע עלינו? הרי עצם זה שאנו קמים עוד לילה בחצות לעסוק בתורה, אין לך חסד גדול מזה…
איך כל זה קשור לחנוכה שתיכף נגמר ולחורף שכל כך קר?….
הרבה פעמים כשהולך לי קשה בכל התחומים הגשמיים והיצר הרע מנסה לתת לי הרגשה שבשמים לא מסתכלים עלי, כי כפי הנראה שורים עלי דינים, אז אני בודק איך הולך לי ביהדות. ואז, כשאני רואה שברוך השם אני עדיין מצליח ללכת לבית כנסת ולהניח תפילין ולהתפלל וגם חוטף איזה לימוד וקצת התבודדות ושבת ועוד דברים נפלאים, ממילא זה הסימן האמיתי שבורא עולם עדיין אתי ורוצה בי ובעבודתי, ואז אני נעשה שמח ומרגיש שוב את החסד שלו, ובדרך כלל הקב”ה גם מרחיב לי אחר כך בעניינים הגשמיים.
טוב, אבל מה כל זה קשור לזה שחנוכה כבר תיכף נגמר והחורף עדיין קר? (יצא חרוז…). זה קשור, ועוד איך קשור. בחנוכה קיבלנו את העיניים לראות את החסד האמיתי שיש בחושך, את הזדמנות הפז לעבוד את הבורא בלילות, בחושך, בקושי. נו, על זה היה כל המאמר, לא הבנתם?
שיהיה לכולנו חורף חשוך, אך העיקר שבלב יהיה אור!
