דף הבית חגים ומועדים הסיפור של חנוכה

הסיפור של חנוכה

מאת: Yehoshuah Start
image_print

חנוכה באופק וזה הזמן להכיר את הסיפור שלו עם כל הפרטים, לגלות מדוע הוא לא נכנס לתנ”ך ואילו עוד מאורעות קרו באותה תקופה.

חנוכה כבר באופק הקרוב, אפשר להרגיש את האור המיוחד שלו, את המתיקות, את ריח הסופגניות ואת שמחת הניצחון של המעטים על הרבים שנסכה בנו תקוות אדירות, לא רק בדור ההוא אלא בכל הדורות מאז אותו מרד מלא גבורה של המכבים ביוונים.

ויש לו, לחנוכה, גם את הסיפור המיוחד שלו.

למרות שהתנ”ך רומז לסיפור שלחנוכה זמן רב לפני שהוא התרחש במציאות, המקורות שהתחברו על המאורעות אחרי התרחשותם לא נכללו בתנ”ך, כי התנ”ך כבר נחתם.

ולעומק, סיבת אי הכללתם היא בגלל שהסיפור של חנוכה הוא סיפור מאבקה של תרבות יוון בתורה שבעל פה, לכן הסיפור של חנוכה היה חייב להישאר חלק ממסורת התורה שבעל פה.

מרבית המאורעות בנוגע לדיכוי הרוחני שדיכאו היוונים את העם היהודי, הדיכוי שהוביל למרד המכבים, נכתבו ב”מגילת תענית”. היא נקראה כך מכיוון שבה רשומים המועדים המשמחים בהם אסור להתענות ולצום. לכן נרשמו רק תאריכים על פי לוח השנה, ולא נרשמו בסדר היסטורי כרונולוגי כסדר התרחשותם, כך שלא מתאפשר לנו לקבוע בוודאות את סדר המאורעות.

אולי גם זה יעניין אתכם:

חודש כסלו – לעשות את הבלתי אפשרי

חודש כסלו – לראות את הטוב

תודו שיש בכם טוב!

נקודות טובות ואזמרה

לדון את עצמנו לכף זכות

להחזיק את המקל בשני הקצוות

אתם חשובים מאוד!

בנוסף למאורעות הקשורים לניצחון המכבים על היוונים, מסופר בהמשך “מגילה” זו על אירועים שקרו בימי הרומאים, במיוחד מאורעות שקשורים בניצחון הפרושים על הצדוקים, שכפרו במקוריות המסורת שבעל פה ובסמכות חז”ל. שני המאבקים היו למעשה זהים זה לזה: הן היוונים והן הצדוקים התנגדו למקדש שבירושלים, מכיוון שבעוד הבית הראשון ייצג את התורה שבכתב, שסומלה על ידי לוחות ברית וספר התורה שבארון האלוקים, הבית השני ייצג את התורה שבעל פה, שסומלה על ידי המנורה. וכמו שקודמיהם של הצדוקים השומרונים – התחננו בפני אלכסנדר שיחריב אותו, היוונים ניסו להחריב אותו רוחנית על ידי שטימאו אותו בהעלאת בשר חזירים על המזבח ועל ידי פסילת כל שמן הזית בו הודלקה והוארה המנורה הטהורה.

אולם מרבית האירועים – אם לא כולם – התרחשו בזמן ישיבתו של המלך העריץ אנטיוכוס על כס המלוכה, שעליו יש עדות מפורשת כתובה מההיסטוריון היווני דיודורוס סיקולוס בספרו “ביבליוטקה היסטוריקה”: “אנטיוכוס אפיפאנס גמר אומר לבטל את דיני ישראל, תוך שהוא מקריב חזיר על המזבח, הוא ציווה לשפוך את מרק החזיר המבושל על ספרי הקודש של היהודים. הוא כיבה את להבת נר התמיד ופקד על הכהן הגדול ועל שאר היהודים לאכול מבשר החזיר”.

הסיפור הגדול של חנוכה הוא סיפור מאבקה של תרבות יוון בתורה שבעל פה, לכן הסיפור של החג המיוחד הזה חייב להישאר חלק ממסורת התורה שבעל פה שעוברת מדור לדור, לחזק בנו את ניצחון הרוחניות על הגשמיות!…

אולם, בחלק זה של מגילת תענית נכללו גם שני מאורעות אשר ייתכן כי התרחשו רק בתקופת שלטון רומי. אלו הן הגזירות שנגזרו על הבאת ביכורים ועצי הסקה לבית המקדש. למרות שבגרסה אחת של מגילת תענית אומנם כתוב שמאורעות אלה התקיימו דווקא בעת שלטון יוון, נראה מגרסאות אחרות וממקורות אחרים שזה לא נכון. אך נסמכתי על גרסת מגילת תענית מכיוון שהמסר הכלול בה נראה מתאים במיוחד לחנוכה.

ולא רק, הרומאים היו היורשים הרוחניים של יוון, ורק טבעי שהסוגיות דומות או אפילו זהות בשתי התקופות. למעשה, על פי מסורת קבלית אחת, עשיו – השורש הרוחני של ממלכת רומא – לא היה אלא גלגול נשמתו של יפת, אביו קודמו של יוון.

בכל אופן, היוונים אכן גזרו מספר גזירות קשות נגד העם היהודי גם לפני שחיללו בפועל את בית המקדש. הם אסרו על העם היהודי לנעול את דלתות ביתם, ועל הטבילה במקווה לטהרת המשפחה והטילו עונש מוות על המעזים להפר את דברם.

מאחורי הנרות הדקים עם הלהבה הקטנה מסתתר סיפור אדיר של גבורה עצומה כנגד כל הסיכויים, ויש לו מסר עצום עבורנו!…

בנוסף לכך, הם כפו על היהודים לחרוט על קרני השור (כלומר, בפרהסיה): “אין לנו חלק באלוקי ישראל”, הם אילצו כל בת ישראל להיטמא למושל היווני לפני שנישאה כדת משה וישראל. ולבסוף, כאשר כבשו את בית המקדש, הם פרצו אחת מחומותיו בשלושה עשר מקומות, השביתו את עבודת המקדש והמירו אותה בפולחניהם.

כל הגזירות הללו היוו מאמץ שקוף לשבור את הרוח היהודית ולשים קץ לחיי יהדות טהורים. אולם, כאשר גבר הדיכוי והפך לבלתי נסבל וחוצפתם של עושי דברם – המתייוונים היהודיים – הרקיעה שחקים, התעוררו המכבים למרוד.

מרד המכבים לא היה מאבק למען עצמאות לאומית, כפי שהיסטוריונים בני זמננו מבקשים לשכנע אותנו, אלא דווקא מאבק למען עצמאות רוחנית טהורה ולמען הזכות לחיות כיהודים אמיתיים ולשמור את מצוות השם כדת וכדין.

בשלב מסוים, במאבקם, שחררו המכבים את המקדש, נכנסו לתוכו וטיהרו אותו. לאחר חיפוש מדוקדק הם מצאו לגודל הפתעתם פך קטן של שמן זית טהור שנשמר בדרך נס מעיני היוונים. בשמן זה הם הדליקו מחדש את המנורה, ושוב להפתעת כולם, פך השמן הקטן הזה – שהכיל שמן ללילה אחד בלבד! – הספיק להדליק את המנורה במשך שמונה לילות עד שהספיקו לייצר שמן זית טהור טרי.

אז אנו חוגגים את חג החנוכה במשך שמונה ימים, מאירים כל יום מחדש את החנוכייה הגשמית והרוחנית הפרטית – שלנו, והכללית – של עם ישראל, ומאירים בכוח הנרות הקטנים הללו את אור היהדות לאורך כל הדורות גם אם לפעמים זה נראה כנגד כל הסיכויים.

מאמרים קשורים