מכירים את ההרגשה שדברים תקועים ואז כאילו שער ענק נפתח בפניכם ודברים זורמים כמו מים? ובכן, זה הרגע שבו אתם מגלים בכמה חסדים בורא עולם עוטף אתכם! וזאת לא המילה האחרונה שלו!
בשבוע שעבר זה סוף סוף קרה! הרגשתי שאני מתקדמת עם כל הדברים שהיו תקועים במשך הרבה זמן. כי ככה זה בחיים, התקדמות היא דבר שמשפיע עלינו ים של שמחה וריגושים. ואם אתם בטח יודעים שאני מדברת על אחת ההרגשות הכי טובות בעולם שאדם יכול לחוות.
אז מה השתחרר-התאחד בסוף, אתם שואלים? ובכן, קודם הבת שלי ילדה ביום רביעי שעבר – מגיע לנו מזל טוב, זאת בת!!! נכדה נוספת אחרי נכד ראשון. השמחה גדולה מאוד כי הפעם האחרונה שהייתה לנו לידה של ילדה במשפחה שלנו הייתה לפני 23 שנים, כשהבת שלי נולדה. אחריה, שישה בנים מקסימים. אני זוכרת כמה התלהבתי מהבת שלי… והיא ילדה מתוקה שתמיד רצתה אחות, שנים היא ייחלה לה, עכשיו היא זוכה להחזיק ילדה קטנה משלה. כולנו מתרגשים עד הגג!
אולי גם זה יעניין אתכם:
אם יש לכם את צרור המפתחות הזה אתם מסודרים!
בנוסף, בשבוע שעבר אחרי ארבעה חודשים שלא יכולתי לדרוך על הרגל השבורה שלי (בגלל שבירת המטטרסל החמישי – אחת מחמש העצמות בכף הרגל, ואוי כמה שזה כואב…) סוף סוף התחלתי ללכת שוב! זו עדיין לא הליכה מושלמת ועדיין יש לי הרבה פיזיותרפיה בהמשך, אבל תודה לא-ל, אני יכולה ללכת! השם כל כך טוב! טאטאתי את הרצפה בפעם הראשונה מזה חודשים ועליתי במדרגות לקומה השנייה בבית… יחי החופש! אני חייבת להודות שהגעתי לנקודה שבה חשבתי שזה לעולם לא יקרה, והנה, אני שוב הולכת טוב יותר עם כל יום שעובר. תודה רבה לך השם!
אני יכולה ללכת! חשבתי שזה לעולם לא יקרה, והנה, אני שוב הולכת טוב יותר עם כל יום שעובר! יחי החופש!
עוד דבר מרגש שקרה היה הפגישה שסוף סוף קיימתי עם מעצבת פנים. כשעברנו לבית הזה לפני ארבע שנים לא הצלחתי לשנות ולעצב את כל מה שרציתי, לכן דברים מסוימים נשארו, איך אומרים, חצי אפויים… כן, במשך ארבע שנים. בנוסף, הצבע של הקירות נורא והוא אף פעם לא היה יפה בעיני מאז שנכנסו לבית הזה. עשינו הדרכה ביחד ודנו בצבע החדש שיצבע את קירות הבית, כדי לקשור את כל הקצוות הרופפים ברחבי הבית. היו לה רעיונות נהדרים וקבענו תאריך לבחירת הצבעים ולצאת לקניות ביחד. וואו! איזו הקלה! ואיזה כיף!
זאת בת!!! הנכדה השנייה נולדה ביום רביעי שעבר והסבה לכולנו אושר עילאי!
בסוף, הבן שלי התחיל לצאת לשידוכים בחודש שעבר ואני הייתי אחראית על כתיבת הרזומה שלו. אני לא יודעת איך אבל זה לקח לי כמעט שלושה שבועות לעשות את זה. ביום שני בשבוע שעבר סיימתי תודה לא-ל. אני יודעת, זה מצחיק לכתוב קורות חיים במשך שלושה שבועות, דבר שבדרך כלל לוקח בערך 20 דקות… אולי הרגל השבורה השפיעה על המוח שלי, נראה לי שהוא עובד הרבה יותר לאט בימים אלה. בכל אופן, עכשיו אפשר לומר שעונת השידוכים של הלל הבן היקר שלנו התחילה, וזה נפלא!
זה כל כך נחמד לראות בבירור את הטוב והחסד של בורא עולם מושפע עליך. כמובן שהוא תמיד משפיע אותו עלינו גם אם אנחנו לא רואים, אבל כמו שדוד המלך ע”ה אומר שישנם זמני ה”יום” שבהם חסדו מורגש בצורה ברורה יותר על ידינו, בני התמותה, ויש גם את זמני ה”לילה” שבהם אנחנו צריכים להחזיק את עצמנו עם האמונה שלנו ולדעת שכל מה שעובר עלינו גם הוא חסד משמים.
“יומם יצווה ה’ חסדו, ובלילה שירה עמי תפילה לא-ל חיי” (תהילים מב, ט).
“טוב להודות לה’ ולזמר לשמך עליון, להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות” (תהילים צב, ב-ג).
שבוע שעבר שרתי את הפסוקים האלה ואפילו קצת רקדתי. כי בשבילי זה הישג אדיר!
אני כל כך שמחה ומודה לבורא עולם שאני עסוקה במלא דברים טובים! וזה החסד האדיר!
ולא, זאת לא המילה האחרונה שלו!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.
