רבי נחמן מלמד אותנו שצריך להקשיב למה שאומרים לנו אבל גם למה שלא אומרים לנו! כי דווקא בשמיעה הזו נזכה לגלות דברים עמוקים יותר…
בפרשת השבוע אנו מגלים את דמותו המיוחדת של משה רבינו, ואחד הדברים המיוחדים הם היותו כבד פה, כמו שכתוב שמשה טוען לפני הקב”ה “אני ערל שפתיים” (שמות ו, י”ב, ובפסוק ל שוב: “ואני ערל שפתיים”).
על פי מה שאומר רבי נחמן מברסלב (בתורה ז ליקוטי מוהר”ן תנינא “כי מרחמם ינהגם” באות ח) ניתן להבין שבחינה זו של כבד פה אינה חיסרון, אלא מעלה יתירה שהייתה במשה, כמו שמביא שם רבינו – שמשה היה בסוד שתיקה שנכלל בשתיקה העליונה, עיינו שם.
שתיקה זו אין פירושה שמעלים לגמרי את חכמתו, אלא ישנה בחינה בשתיקה שנקראת “רמזים” – שהחכם על ידי רמזיו מגלה מה שאי אפשר לגלות בפירוש בפה. כלומר, כאשר החכם מוכרח לשתוק (כמובא באות ח), הוא מרמז רמזים לתלמידיו שעל ידם הם יכולים להבין מה שאי אפשר לפרש בפיו, כמובא בפנים התורה (באות י): “כי כשהחכם מגלה חכמתו, לפעמים אומר איזה דיבור שמרמז בו רמזים לתלמידיו, דהיינו מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש, רק על ידי הרמזים שיש בדיבור מבינים כוונתו”. לפי המובא בליקוטי הלכות (הלכות אבר מן החי ב, אות ג-ד [עיין גם ביאור הליקוטים אות כ’]) מובן שמה שכתוב באות י – “מה שאי אפשר לבאר בפיו בפירוש” – הוא בחינה אחת עם השתיקה של אות ח’ (וזהו שימוש מצוי בכלל הראשון “מיניה וביה”, ועיין ח”י כללים).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תיתנו לשקר להונות אתכם – פרשת שמות
לא מוותרים על אף יהודי – פרשת ויחי
דבר זה הוא יסוד גדול בהתקשרות לרבינו ז”ל – להבין ולהפנים שעיקר מה שמתכוון רבינו ז”ל להאיר בנו הוא על ידי הבנת רמזיו, שמרמז לנו בדבריו שזהו עיקר החיפוש אחר נשמת ורוח הקודש של הצדיק, ואם האדם מצפה שרבינו ז”ל יאיר לו את הדרך בלי שהוא יבקש ויחפש להבין ולשמוע אותו בעומק רמזיו, אזי התקשרותו לצדיק תהיה בחשכות ותורתו לא תופנם בליבו ולא תאיר לו בדרכי החיים, כמו שמובן מצירופי הדברים (כל מקום שנכתב “מצירופי הדברים”, פירושו שנעשה שימוש בכללים וקישרנו וצירפנו מושגים ממקום אחד בתורה ומקום אחר באותה תורה), כלומר – באות ה מובא שעיקר קיום דברי החכם הם על ידי יראה, ובאות ט אנו רואים שיראה היא בחינת התכללות בן ותלמיד, והתכללות בן ותלמיד היא התכללות דיבור בשתיקה (בן – שתיקה, תלמיד – דיבור). היינו, שמקשיב לרמזים (עיין שם היטב).
נטה אוזן כדי לשמוע את הדברים שהצדיק מגלה ואת אלה שהוא לא מגלה…
נמצאנו למדים, שעיקר הארת נשמת משה הוא דווקא בשתיקתו, ובזה נבדל רבי נתן משאר תלמידי רבינו ז”ל, שאף שהיו צדיקים וקדושי עליון הם לא הבינו את כוונת רבינו ז”ל כפי שהבין רבי נתן ז”ל, שכן רבי נתן הטה את ליבו להבין לא רק מה שרבינו ז”ל אמר בפירוש, אלא בעיקר את כוונת דבריו, כפי שרגיל לכתוב לשונות כגון “הבנתי מתנועותיו”, “הבנתי כוונתו” ועוד כאלו לשונות בהרבה מקומות, ועל ידי זה יכול היה ללמד ולהבהיר לנו את כוונתו ז”ל בספריו שחיבר ובדיבוריו שדיבר.
הבה נלך בדרכו של התלמיד ובדרכם של שאר התלמידים האמיתיים, להטות היטב את אוזנינו לכוונת הצדיק בכל מה שמגלה ובכל מה שאינו מגלה, וכך נזכה להבין כוונתו ולהמשיך את אורו ולקבל אמיתת עצותיו הקדושות לחיים טובים ולשלום.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
