“אני מתגעגע לחבר שלי, וזאת לא אשמתו. אבל אולי הוא היה יכול לנסות לחיות קצת יותר?”…
כשחבר שלי נפטר, זה היה פתאומי ולא צפוי, במידה מסוימת. הוא היה בן 65 (למרות שהיה נראה צעיר יותר) ולמרות שהיה חולה בסרטן.
חוץ מהעובדה שאני מתגעגע אליו ושהיינו חברותא בלימוד בבקרים במשך זמן רב והתפללנו ביחד, אני גם קצת מצוברח ועצבני.
למה?
לא רק בגלל הגעגועים העזים. זאת לא אשמתו. אני מוטרד מהמחשבה שמא הוא היה יכול לנסות יותר להישאר בחיים. ונכון, תשאלו בצדק – מה, זה תלוי בו? לא, זה לא תלוי בו. אבל תיכף תבינו למה חשבתי על זה.
שבת אחרי שהוא נפטר, בדרך לבית הכנסת פגשתי חבר.
“מה קרה לחבר שלך?” הוא שאל.
משכתי את הכתפיים. “היה לו סרטן” עניתי.
התשובה מדברת בעד עצמה, נכון? הרי כולם אומרים את זה.
אז החבר היקר הזה הסתכל עלי – הוא בן 56 ואני 65 – וירה את השאלה: “אם למישהו יש סרטן, הוא חייב למות?!?”
אולי גם זה יעניין אתכם:
ואז זה הכה בי. בתוך הגרעין של הרגשות שלי.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שוב ושוב שאסור לנו להתייאש לעולם!
החבר היקר הזה הסתכל עלי – הוא בן 56 ואני 65 – וירה את השאלה: “אם למישהו יש סרטן, הוא חייב למות?!?”…
אבחון הוא לא גזר דין. כן, זה בהחלט אתגר ורק מי שקיבל אבחון כזה יודע איזה אתגר זה באמת. אני לא מסוגל אפילו לדמיין את עצמי יושב מול רופא שאומר לי את המשפט שאף אחד לא רוצה לשמוע בחיים. וגם לא מסוגל לדמיין איך אני מגיב לאבחון כזה חלילה.
ראיתי את החבר היקר שלי הולך לאט ושפוף יותר מאז ששמע על דבר המחלה שלו. הוא אמר לי לא מעט פעמים כמה הוא נחלש ושכל ההתלהבות שלו התקררה. ואני לא שופט אותו בכלל. מבין את מה שעבר עליו. אבל לא מפסיק לחשוב ש’אם רק היה מנסה…’ כן, אפילו לזמן שנותר לו, לא להרים ידיים ולהתייאש. לחיות את מה שנשאר לו בלי להתכופף ולהיכנע למוות בעודו בחיים.
אין שום ייאוש בעולם כלל!
למדתי מזה קצת יותר איך ומתי ליישם את דבריו של רבי נחמן בחיי. כי רבי נחמן אומר לנו להיות חזקים ואמיצים גם כשמתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, ובעיקר עם הדבר הכי נורא – המוות. “גם אם חרב מונחת על צווארו של אדם – אסור לו להתייאש מן הרחמים! (ברכות י, ע”א).
קל לומר, ללא ספק. אבל זה אתגר שכל אחד מאיתנו עלול להתמודד איתו.
צריך אומץ כדי לחיות.
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!