אז עכשיו באמת, תענו לי בכנות: התחלתם לנקות לפסח? אולי בתקופה רגישה זו הניקיון לא הכי מעסיק את המחשבות שלנו, אבל אני לא מתכוון רק לניקיונות של הבית!…
אבי נכנס למשרד של הבוס, וזה לא דבר רגיל, אבל פעם המצב הכריח אותו. “מחר אשתי ואני אמורים לעשות את הניקיון הגדול והעיקרי לפני פסח, אז כמו שאתה מבין אשתי צריכה אותי בבית כדי שאעזור לה”.
“מצטער מאוד אבי”, אומר הבוס בקול שקט עם מבט מבין. “אנחנו קצת בלחץ פה בתקופה הזאת, אני לא יכול לאפשר לך יום חופש”.
“תודה בוס” אמר אבי השמחה, “ידעתי שאני יכול לסמוך עליך!”…
התחלתם לנקות כבר לפסח? אני בטוח שכן. כשהזמן הזה של השנה מגיע, והשנה עם תוספת שכל העולם היה מוותר עליה אבל מה לעשות שפסח יהיה כאן עם או בלי קורונה, מגיעה גם “קדחת הניקיונות”. ובעוד אנו דואגים ומנסים לגלות ולהשמיד כל פירור חמץ סורר, אנחנו חייבים לעצור ולחשוב על הערך של מעט הטוב שיש בכל אחד מאיתנו. מה דעתכם?
כשנאיר לאור הנר את הפינות החשוכות בחדרי הבית, בניסיון לגלות עוד חמץ שחמק מתחת לרדאר, כדאי שנפנה את הנר הזה לחדרי הנשמה שלנו כדי לגלות את הטוב האלוקי הפנימי והפוטנציאל הרוחני הטמונים בנו. בעצם לא כדאי, צריך וחשוב מאוד לעשות את זה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אנשים לא פעם מניחים השערות שגויות לגבי החיים שלהם. הם מרגישים שאם הם טעו או נכשלו מבחינה רוחנית, אז הם “פסולים-טמאים” או “לא מתאימים” למסירות ועבודה רוחנית עתידית. זה קורה כל הזמן. למשל, אם מישהו מרגיש אשם בגלל שהוא עשה מעשה לא טוב, ואז מתגלגלת לידיו מצווה לקיימה רגע אחרי המעשה הלא טוב, הוא עלול להרגיש “פסול” ולא לנצל את ההזדמנות שהגיעה לפתחו. או שהוא כן יקיים את המצווה, אבל בלי שמחה וכוונה.
כל רגע בחיים הוא הזדמנות לקשר נפלא עם בורא עולם. כמו שיש אינסוף שלבים בסולם הרוחני שמגיעים לגבהים אינסופיים, צריך לדעת שבורא עולם נוכח גם בשלבים הנמוכים. כן, גם שם תמצאו אותו ביחד אתכם כשאתם כואבים את הנפילה והכישלון. כי אין שום מקום בעולם כולו שאדם לא יכול למצוא את הבורא, אבא שבשמים, ולחוות קרבה וקשר אתו.
התורה מספרת לנו על החוקים של המצורע בימים של בית המקדש. מרחיבה באחת המחלות, בזיהוי שלה, בדרך שהכהן מכריע אם אכן האדם נגוע בצרעת או לא, את ההבדל בין אדם עם נגע אחד ובין אדם עם גוף מלא נגעים – ההתייחסות לכל אחד מהם. ולמה?
אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב השם – יוֹכִיחַ” (משלי ג, יב)
כל רגע בחיים הוא הזדמנות לקשר נפלא עם בורא עולם. כמו שיש אינסוף שלבים בסולם הרוחני שמגיעים לגבהים אינסופיים, צריך לדעת שבורא עולם נוכח גם בשלבים הנמוכים.
יש כאן מסר עצום עבורנו על דרך הנהגתו של בורא עולם איתנו. קודם כל, כשהוא מוכיח אותנו – זה אומר שהוא אוהב אותנו. כי העניין הוא לא לייסר אלא ליישר. כשאדם נחבט בתחתית ומתחיל לחשוב על עצמו ככישלון מוחץ – ברוחניות או בגשמיות, זה הרגע בו הוא צריך לדעת שדווקא שם בורא עולם נמצא איתו יותר מתמיד, ושם הוא מגלה רחמים עצומים ושולח לו עזרה וטהרה מלמעלה.
כשתאירו את הפינות החשוכות לאור הנר אל תשכחו להאיר גם את הפינות של הנשמה…
אף פעם לא מאוחר ושום דבר לא הולך לאיבוד! אנחנו חייבים ללמד את עצמנו לנטוש את מה שאנו מכנים – ‘חשיבה רציונאלית’ ולהפסיק ‘לשחק את אלוקים’. זה לא התפקיד שלנו לשפוט את עצמנו או את אחרים, בטח לא לדון לכף חובה אף אחד! התפקיד שלנו בעולם הזה הוא ללמוד על האמת לאמיתה היחידה של בורא עולם, שהיא ‘הטבע’ האמיתי שלו, ולהתכוונן עם הדרך שהוא מוביל אותנו. תשליכו את כל המחשבות שכביכול באות עם הטיעונים הכי הגיוניים שכל מטרתן הוא רק להדביק אתכם כמה שיותר לרצפה. אל תיתנו לזה לקרות. תאמינו שיש דרך אחרת שונה לגמרי שתעזור לכם לראות את הדברים אחרת!
אנו מצווים לקדש את הלבנה, ומציינים זאת דווקא ברגעים שהיא הכי פחות נראית. ולא סתם. כי דווקא בראש חודש כשבקושי אפשר לראות אותה, היא מתחילה מעגל חיים חדש. וזה המפתח לחיים שלנו. כי תמיד יהיו בדרך אתגרים ומכשולים לא קלים, אבל רגעים חשוכים מגיעים בדיוק לפני החירות האמיתית, לפני האור הגדול!
אל תוותרו לעולם!
(המאמר מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, הלכות שילוח הקן ד).
בואו ליהנות ולהתרשם ממגוון מאמרים מרתקים בנושא חגים ומועדים בקישור הזה!