המושג “תמימות ופשיטות” אהוב ומעורר רגשות של נועם בלב, אבל לעתים קרובות מסתיר בתוכו נשיכת עקרב לא קלה. צריך גם עיון, ועיון, זה חלק מהעניין!
בעתים הללו שהדעת מבולבלת כל כך מעומק וחשכת הגלות, עלינו לבחון כל מיני מושגים השגורים על פינו ולבדוק האם באמת אנו מבינים מה אנו אומרים ועד כמה אנו באמת מתכוונים למה שאנו אומרים.
לדוגמה – המושג “תמימות ופשיטות”, מושג אהוב המעורר רגשות של נועם בלב, אבל לעתים קרובות מסתיר בתוכו נשיכת עקרב לא קלה.
ולמה הכוונה?
פגשתי יהודי יקר מאנ”ש שאני מאוד אוהב והוא אמר לי משהו שהתחיל במילים האהובות “העיקר זה תמימות ופשיטות”, אבל המשך הדברים היה כואב כחץ בלב – “עזוב אותך מלימוד בעיון, תהיה פשוט, העיקר זה תמימות ופשיטות”. עניתי לו שללמוד בעיון את ספרי רבינו בפרט עם הח”י כללים, שהם כל כולם תמימות ופשיטות, זה ממש מטעים את גדולת רבינו, וכאשר המשיך “להזהיר” אותי מה”סכנה” שבלימוד העיון ע”פ הח”י כללים (!) אמרתי לו, שכנראה יש לו תפיסה לא נכונה של הח”י כללים ו, אבל הוא ממש לא רצה לקבל כלום.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכלל השני – חיבור המציאות שלך עם הרוחניות
שתיקה – להבין את מה שמעבר למילים
לא התווכחתי, אבל בליבי היה תסכול גדול. הרי היסודות לח”י כללים הם בעיקר הקדמתו הגדולה של מורנו ורבינו רבי נתן זצ”ל לליקוטי מוהר”ן, שם הוא מבאר באריכות את העמקות שיש בכל דברי רבינו ועד כמה צריכים להתבונן ולחזור לאחור בכל פעם ולקשור את הדברים ביחד, שעל זה מבוסס הכלל הראשון והעיקרי של “מיניה וביה”. ולא זו בלבד, אלא שרבינו הקדוש בעצמו בכמה וכמה שיחות מפורשות מלמד אותנו על העמקות שבתורתו ועל המבנה המיוחד של מאמריו, ומביא ציור של הליכה מחדר לחדר שבכל חדר נפתחים פתחים לחדרים אחרים מופלאים וכו’, עיין בהקדמה הנ”ל ובשיחות השייכות למעלת תורתו בספרים עד כמה הזהיר רבינו לעיין בתורתו, ואיך אפשר לאחד שמחשיב עצמו לחסיד ברסלב לומר איזה דבר נגד עיון בתורתו ואיזה נזק יכול להיות מלחפש אמיתות פשט דבריו?
בזמנים אלה עלינו לבחון כל מיני מושגים השגורים על פינו ולבדוק האם באמת אנו מבינים מה אנו אומרים ועד כמה אנו באמת מתכוונים למה שאנו אומרים.
חשבתי לעצמי, האם מה שרבים חושבים שנחשב ללימוד “בפשיטות” אינו אלא הגילוי המובהק לאותן ה”חוכמות” שרבינו הזהיר כל כך מפניהם? שהרי הגישה הזו של לימוד “בפשיטות” בלא לחפש עומק כוונת רבינו, בעצם, אומרת דבר אחד: “תבין את הדברים באופן שהם מצטיירים לך בלב בלי לעיין ולבדוק מה באמת פשט דברי רבינו”. שפירושו, שאדרבה, דברי רבינו מתפרשים אז לפי ההקדמות של אותו לומד, כפי שמצטיירים בליבו המושגים על פי ידיעותיו ודעותיו הקדומות באופן נגלה והרבה באופן של תת מודע, ולמעשה הוא לא מניח כלל לרבינו ללמד אותו את הדבר החדש והמיוחד שיש לו ללמד אותו. אלא, משתמש בדברי רבינו כסיוע ותמיכה להבנתו האישית את כל החיים בכלל ואת התורה בפרט!
לא גישה רדודה, אדרבה, צריך לעיין לעומק ולהבין מעבר!…
כל זה נובע מהבנה מוטעית של המושג “עיון” בדברי רבינו, שבאמת, עיקרו לשים את עין שכלו ובעיקר את תשומת ליבו לדברי רבינו. היינו, לעיין עם הלב ולשים את שכלו העצמי על הקדמותיו בצד, ולהשתדל להבין כל מושג וכל ערך וכל מהלך בתורה של הרבי בלי ההקדמות וההרגשות האישיות שלי, אלא לתת לרבי לדבר ולהאיר בי את מה שהוא יודע עם ידיעה ברורה – שמה שהרבי יודע זה משהו אחר לגמרי, שהרי אילו היו הדברים כפי הבנתי אז במה גדול הרבי ממני ואיך הוא אמור לרפאות אותי, אם אני לבד יודע הכל ומתרגם כל מושג והוראה כפי ההקדמות שלי?
על זה צריכים להתפלל הרבה ולבקש להינצל מ”עם ארציות”, שפירושה – גישה רדודה לתורה, שמתבטאת בכך שאדם חושב שהוא מבין הכל וממילא לא מחפש לשמוע לדברי חכמים ודבריהם הם אך למותר בעיניו ר”ל. מה שאין כן מי שמבין שהוא חסר ומבקש ללמוד מכל מי שיכול ללמדו איזה דבר בחכמת התורה, שגם אם הוא לא למדן גדול ובקי, אבל מגדר עם הארץ יצא. הקב”ה יזכנו ללמוד תורתו באמת בתמימות ובפשיטות אמן ואמן.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
