מה הסיפור של החורף?

מה הסיפור של החורף?

עונת החורף היא אחת מארבע העונות בשנה שאנחנו הכי לא מתחברים אליה. למה זה קורה לנו? ומה אפשר להשיג דווקא בחורף ולא בשום זמן אחר?  

מלבד העובדה שאני לא כל כך אוהב את הקור, תמיד מצאתי קשר וחיבור בין לוח השנה היהודי ובין מזג האוויר שמעורר ומאיר בכל תקופה ועונה. ומכיוון שמזג האוויר היה נעים, אז יצאתי החוצה לטיול קצר כדי ליהנות מהטבע ולהתבונן על החיבורים הללו.

אני חייב להודות שיש לי קצת רגשי אשמה בגלל הרגשות השליליים שאני חש כלפי החורף. אחרי הכל, יהודי צריך להיות תמיד בשמחה תמיד והקב”ה ברא את העונה הזו, אז המסקנה המתבקשת היא (ואפילו שתיים): שיש לנו עוד סיבה לשמחה. ודבר שני, חייבת להיות משמעות נסתרת וגדולה מאחורי העונה הקרה והאפורה הזו!

אולי גם זה יעניין אתכם:

הדברים הקטנים

אנחנו אחראים למה שחסר בעולם

הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה

נתחיל עם האביב. בתקופת האביב דברים מתחילים להפשיר. צמחים פורחים, הדשא צומח ואנשים יוצאים החוצה ממערות החורף אליהן נכנסו בחודשים שקדמו לעונת הפריחה. מבחינה רוחנית, האביב הוא זמן של התחלות חדשות.

קיץ הוא זמן של פעילות נפלאה. הימים ארוכים יותר ומזג האוויר חם. נראה שלאנשים יש אנרגיה בלתי מוגבלת לרוץ ולעשות כל מה שהם רצו לעשות כל השנה.

הסתיו הוא זמן שיא. התוצרת הסתיימה לגדול, אנחנו קוטפים את הפירות והירקות שלנו, שמים הכל בצד ומתחילים להתכונן לחודשי החורף הארוכים שבפתח.

אז מה הסיפור של החורף?

כלפי חוץ, הכל נראה מת והלילות ארוכים וקרים. החיות (וחלק מהאנשים) שוקעים בתרדמת חורף והציפורים (וחלק מהאנשים) עפים דרומה ונוטשים את הספינה. לאלה מאיתנו שתקועים ב”ארץ חורף” – מה עומד מאחורי ההיגיון שלנו בלהיות כאן?

בעיירה ברסלב לילות החורף הארוכים היו נקראים על ידי החסידים “לילות הזהב”. השמש הייתה שוקעת מוקדם, ומה חסידי ברסלב היו עושים בחורף? אני בכל אופן מתפלל ונכנס למיטה החמה והנעימה. אבל בשביל חסידי ברסלב הלילות האלה היו אומנם מתחילים בשינה מתוקה, אולם הלילה הארוך הזה היה מיועד לזמן איכות שקט ורגוע לתפילה ושיחה עם בורא עולם וללמוד לפני שהבוקר מתחיל. התרדמה הרוחנית שלא מעט אנשים חווים בתקופה זו, אצל חסידי ברסלב דווקא זכתה לשבחים רבים ועשייה מדהימה.

הבדידות והקצב האיטי של החורף הם לא תקופה עצובה או מדכאת, אלא זאת הזדמנות להתמקד אך ורק בנשמה ובצרכים הרוחניים שלך. זה הזמן שבו אתה יכול לפתח את הזהות הרוחנית הייחודית שלך, להכיר את האני האמיתי שלך ולצמוח בביטחון ביכולת שלך ולהתחבר לבורא עולם בכל עונות השנה.

בשביל חסידי ברסלב הלילות האלה היו אומנם מתחילים בשינה מתוקה, אולם הלילה הארוך הזה היה מיועד לזמן איכות שקט ורגוע לתפילה ושיחה עם בורא עולם!

התורה מספרת לנו שיעקב אבינו מברך את כל אחד מילדיו על פי התכונות המיוחדות רק לו (ולשבט שלו). יששכר מקבל את הברכה “יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים” (בראשית מט, יד). השבט הזה היה מיוחד במינו משום שהם בילו את חייהם בלימוד תורה, לכן הם נחשבים לשבט של צדיקים. והשם של יששכר  = יש שכר, יש שכר ופרס על העמל הקשה הזה.

הצדיקים יורדים אפילו לדרגות הנמוכות ביותר כדי ללמד אותנו שהמעשים שלנו ראויים ורצויים בעיני בורא עולם. גם אם אנחנו מרגישים רדודים חומרית כמו חמור, עדיין, אנחנו ראויים. אחרי הכל, אנחנו לא כמו חמור רפוי אלא חמור גַּרְמִי. רש”י מסביר שהחמור הזה גַּרְמִי וחזק בגלל שהוא נושא את עול התורה. גם אם אני ספוג בחומריות ובהרגלים רעים, עדיין, אני חמור חזק, אני יכול לעבוד את הבורא ולעשות מידה מסוימת של טוב כמו שאני. כן, יש שכר מדהים על המעשים שלי!

ולא רק, גם בשיא החורף הקר או בכל תקופה מאתגרת שמגבילה אותנו ומקיפה אותנו, יש לנו את היכולת “להתכופף”. לא משנה כמה אני מרגיש לא מחובר או מאוים, אני תמיד יכול להכניע את עצמי לחום התורה. ועכשיו זה הזמן המושלם לפתח את כל הדברים הנפלאים האלה ולהגיע לאביב מוכנים לפריחה והשגשוג מכל העמל של החורף.

(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, פסח ט).

אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!