ההמצאות הגדולות, המוצרים ששינו את פני העולם… לאורך השנים הן הופיעו והפכו את החיים שלנו. איך זה בדיוק קרה?
רבי נחמן אומר, שהמדענים שמגלים מדי פעם תגלית חדשה או ממציאים המצאה חדשה, בין אם זה נשק חדש כמו פצצת האטום או רפואה חדשה, תרופות או חיסונים, לא הגיעו למה שהגיעו כי יש להם שכל גדול.
אלא, בדור שלפניהם בוודאי היו חכמים באותו תחום, הרבה יותר נבונים וחדי שכל, אבל הם לא הצליחו לגלות את התגלית, התרופה או ההמצאה.
למשל, למה לא המציאו את החשמל מאה שנה או אלף שנה קודם? הרי אנשים אז היו בוודאי יותר חכמים…
אולי גם זה יעניין אתכם:
הוויכוח של הפרופסור והסטודנט המפורסם
כוח השכל הולך ומתמעט תמיד. חכם שחי לפני אלף שנים הרבה יותר גדול מחכם של היום. זה מוכח על ידי גדולי הרבנים של לפני אלף שנים שהיו יותר קדושים, עצומים ונבונים. התנאים היו גדולים בהרבה מכל רב של היום. הגמרא אומרת שהדורות הולכים ויורדים בחכמה.
ועם כל זה, איך מדען או ממציא יכולים להגיע לתגלית גדולה שעוזרת לאנושות?
על כך משיב רבי נחמן: כי פשוט הגיע הזמן.
יש זמן שהמצאה או תגלית צריכות להתגלות בעולם. כשהזמן מגיע, הידע הנצרך ‘מוזרק’ משמים לשכל של האיש הנבחר בשמים, והוא פתאום מגלה משהו חדש ומתפרסם בזכות שכלו הנעלה. ככה מתייחסים אליו. באמת, היה לו חלל במוח שבו הידע הוזרק והוא הגיע לתגלית כי הגיע הזמן שהיא תתגלה בעולם.
כשהזמן הגיע, התגלית התגלתה דווקא למי שרחוק מאוד מלהיות נדבן ורחוק מלהיות צדיק. להיפך, הוא מלא פגמים.
זה מוכח על ידי גדולי הרבנים של לפני אלף שנים שהיו יותר קדושים, עצומים ונבונים. התנאים היו גדולים בהרבה מכל רב של היום!
אז עכשיו נשאלת השאלה: אז למה דווקא הוא נבחר לגלות את החידוש? למה האיש הזה שהוא יכול להיות בעל חסרונות אדירים במידות או עם תאוות שליליות, נבחר? שהרי ידוע, שהרבה מן הממציאים הגדולים או המוחות הגדולים כביכול בעבר היו חסרים במידות?….
התשובה, כך אומר רבי נחמן, מונחת במקור הידע הזה. האם ידע פצצת האטום בא מעולם האצילות? לא, ללא שמץ של ספק. הוא לא מעולם הבריאה ולא מעולם היצירה, שהם המלאכים הטובים.
ספר היצירה, שנכתב בידי אברהם אבינו, מלמד על הבריאה ש”זה לעומת זה עשה אלוקים”. בפסוק זה, שנכתב בידי שלמה המלך ע”ה, החכם מכל אדם, לומדים שהקב”ה ברא תמיד נברא מול נברא, כמו שברא את האור כך הוא ברא גם את החושך. הוא ברא את הכוח לעשות טוב, ולעומתו את הכוח לעשות רע. אף אחד לא חייב להשתמש כמובן בכוח הזה, אבל הוא קיים. כמו שיש מלאכים טובים, יש גם שדים ומזיקים שמהם יונקים הרשעים. המכשפים של מצרים והפילוסופים היוונים, שליחי השטן בעצמו, קיבלו מכוחות הרע האלה.
כשמגיע זמנו של משהו טמא להתגלות בעולם, הדעת שבו אכן באה משמים, אבל היא באה מהצד של השמים שמתנגד לקדושה. לכן, היא באה, בעיקר, למי שמצפים ממנו שיהיה לו קשר עם כוחות אלו.
רבי נחמן מוסיף, שעיקרון זה חל גם באותה מידה על תגליות של קדושה. למשל, יש קושיה בגמרא שנשארה כשאלה סתומה כבר מאות שנים. פתאום, חכם אחד מוציא ספר עם תירוץ נפלא לקושיה זו, תשובה נפלאה לשאלה שהטרידה את השכל של החכמים במאות האחרונות. או שהחכם הזה מביא פלפול חדש או חידוש שלא נודע עד עתה.
איך מדען או ממציא יכולים להגיע לתגלית גדולה שעוזרת לאנושות?
יש לדוגמה את האריז”ל הקדוש, שהוא ה’אבא’ (ראש) של הקבלה. לפני האריז”ל, רוב המושגים בקבלה היו רחוקים מהבנה וזרים מאוד לרוב העולם. רק יחידים ידעו אותם ושמרו עליהם בסוד כי הם לא הועברו להם בשפה המובנת לאיש הפשוט. האריז”ל גילה חידושי תורה שמזעזעים את הדמיון.
אחריו היה רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע”א וחידושיו, אחר כך תלמידיו, וכמובן, ספרו של רבי נחמן מברסלב – ליקוטי מוהר”ן, שבו כל מילה, כל החידושים – כולם באים ממקום גבוה מאוד. גם אלו הם חידושים, תגליות, שבאים כי הגיע זמנם להתגלות בעולם. החידוש התגלה בשמים והונח בשכל של צדיק וחכם זה, והוא מפיץ ומגלה אותו לציבור.
כך גם היה, כפי שמסופר על רבי יוסף קארו, בעל ה”בית יוסף” וה”שולחן ערוך” מחותנו של האריז”ל, והיה נחשב כאחד מבני הסמכא הגדולים בהלכה, ופירושו של הרמב”ם, הכסף משנה, מקובל כפירוש עיקרי. שכלו היה חריף במיוחד. פעם אחת הוא עסק בקושיה מסובכת מאוד במשך הרבה שנים. הוא עמל, התאמץ והפעיל את כל המשאבים האפשריים. בנוסף, הוא התפלל תמיד, התחנן בפני השם לגלות ולפתוח את עיניו, לשפוך אור על הקושיה.
כעבור שבע שנים! האור התחיל להתנוצץ. הוא גילה את התשובה לשאלה שהפריעה לו ואפילו עינתה אותו כל כך הרבה זמן. שמחה גדולה יותר לא הייתה יכולה להיות, נכון? שהרי ידוע שהשמחה הכי גדולה היא כאשר מישהו מסיר את עול הספק, הבעיה או הקושיה, מעליו…
וכך, כשהוא גדוש בשמחה, הוא החל לטייל ברחובה של העיר. תוך כדי ההליכה הוא עבר בסמוך לבית כנסת קטן שבו פועלים פשוטים נכנסו להתפלל תפילת מנחה. בין מנחה לערבית היה שיעור בגמרא. האנשים הפשוטים ישבו לשיעור ואחד מהם מסר את השיעור. ה”בית יוסף” ישב לנוח ולשמוע את השיעור. הוא היה גבוה מהם מאוד ברמת לימוד התורה. ביחס לגדלותו, הם היו קטנים לאין ערוך… אבל הוא ישב והקשיב לשיחתם על הדף שלמדו. הוא הופתע לשמוע שהם דיברו על השאלה שייסרה אותו זמן רב. בהתחלה, הוא השתעשע מהשיחה שלהם אבל אז ישב בהשתאות כששמע את מגיד השיעור, שהיה גם הוא איש פשוט, מדבר על השאלה ונותן את התשובה. הוא עמל על זה בצער במשך שבע שנים, והנה, בא איש פשוט ובפשיטות כזו נתן את התשובה. התלמידים שאלו שאלה, והוא חשב עליה לרגע ונתן את התשובה.
הוא יצא מבית הכנסת, חזר לבית המדרש שלו ופרץ בבכי כשהוא שבור לב. למה הוא סבל כל כך הרבה זמן ואיש פשוט הגיע לתשובה תוך שניות? הוא נרדם, וענו לו בחלום משמים. הוא היה אדם גדול כל כך וחי בתקופה כזו שזכה והיה לו קשר עם השמים. ובחלום, אמרו לו שאמנם השאלה הייתה כה קשה שאף אחד לפניו לא זכה שהתשובה תשלח על ידו משמים להתגלות לדרי מטה. אבל אחרי שעמל וזכה שהתשובה תינתן לו היא הייתה זמינה לכל. הוא לא היה נחוץ להפצת התשובה כי היא הפכה לפשוטה, מרחפת בדיוק מעל הראש של רוב האנשים ויכלה להיכנס בקלות לשכל, היא שוחררה וכבר לא הייתה סוד, אבל רק המאמצים שלו הצליחו להוריד אותה לארץ.
וזה כמובן ניחם אותו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך הספר שיח הנשמה – משיעוריו של הרב צבי אריה רוזנפלד ז”ל).
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב ולהפוך אותה לחלק מכם כבר עכשיו, וכן ממאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
