פירות טריים זה בריא ועל זה אין ויכוח. אבל מה הקשר בין פירות יבשים או טריים להתחדשות שלנו ולעובדה שנרגיש שהרגע הגענו?…
פירות יבשים! פירות יבשים? למה יבשים, למה? חסרים פירות טריים?
אומר לכם בדיוק מה הולך כאן: פעם לא היו פירות טריים מלבד פירות העונה, לכן אכלו פירות יבשים. אבל עכשיו, שיש כל כך הרבה פירות טריים כבר לא צריך דווקא יבשים. (אפשר יבשים אבל לא חייבים, מבינים?).
טוב, אבל זה ממש לא נושא למאמר חסידי באתר של ברסלב, אולי זה מתאים לעיתון של אגודת הטבעונים או הצמחונים, או צרכנות חכמה וכדומה.
רגע! רגע! וכי אני חשוד בעיניכם למכור לכם לוקשים או פטפוטי סרק? הרי כשחסיד ברסלב מדבר, חייב להיות בדבריו איזה משהו שקשור לעבודת השם…
אז אני אומר ככה: עד שהתגלה האור של רבי נחמן מברסלב, שהוא אור של התחדשות נפלאה, אכלו פירות יבשים. אבל עכשיו, כשהגיע רבינו לעולם ולימד אותנו שאסור להיות זקן, וגם חסיד זקן זה לא טוב, אז התחיל התיקון של הפירות הטריים.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כי רבי נחמן הזהיר מאוד לבלי להיות זקן בעיניו רק להתחדש ולהתעורר בכל פעם מחדש לעבודת השם. ואמר, שהשמחה היא רפואה גדולה לגוף ולנפש ומי שמעורר את עצמו ומחדש את עצמו יכול להבריא על ידי זה מכל החוליים, ובעיקר מהעצבות וחלישות הדעת. ורבי נחמן נתן דוגמה לזה – שאפילו לחולה השוכב על מיטתו נוהגים לומר: מאך זיך פרישער! תתחדש! (ובתרגום ישיר – תעשה עצמך טרי) כמובא ב”עלים לתרופה” בלשון זה:
“אזור נא כגבור חלציך בני חביבי, דלו עיניך למרום וחגור בעוז מותניך, ובטח בכוחו של זקן דקדושה כי הוא הולך לפנינו בכל עת בזה ובבא. ולמען השם ברודער האלט זיך (אחי תתחזק!), וכבר אמר הוא זיכרונו לברכה, שאפילו לחולה המוטל על ערש דווי וחלוש מאוד אשר כל משכבו נהפך בחוליו, אומרים לו שיתחזק, לאז דיך ניט אפ (אל תעזוב), מאך זיך פרישער, וכיוצא בזה, ואם הוא ציית ומחזק עצמו מועיל לו הרבה שיתרפא וישוב לאיתנו על ידי זה, בפרט שתהילה לא-ל יש לך על מי להישען בחסדו הגדול יתברך!”.
רבי נחמן מזהיר אותנו שלא נהיה זקנים בעינינו, אלא נתחדש ונתעורר בכל פעם מחדש בכל דבר בחיינו ובעיקר בעבודת השם, ומי שעושה זאת יכול להבריא על ידי זה מכל החוליים, כי השמחה היא רפואה גדולה לגוף ולנפש!…
ובעיקר, צריך להתחזק בזמן החורף שאז נראה שהכל מת ודכדוך נופל על האדם. אבל אנחנו יודעים שדווקא אז העצים והטבע כולם מתחילים להתחדש, כי כמו הלבנה שהולכת ומתמעטת וכשמגיעה לתכלית המיעוט עד שכמעט ונעלמת, דווקא אז היא מתחילה להתחדש, כך גם הטבע – כשמגיע לשיא הקור והחושך של החורף אז מתחיל להתחדש להכין את עצמו ללבלב ולהוציא פירות טובים. וכך גם האדם הנמשל לעץ השדה, כמו שכתוב “האדם עץ השדה”, ובפרט ישראל שנמשלו ללבנה, הם יודעים שבשיא הקושי מתגלה משהו חדש, משהו שממנו מתחיל לצמוח דבר נפלא שעוד לא היה בעולם.
וכמו שמסופר על עשיר אחד שהחל להתדלדל, עד שנעשה עני המחזר על הפתחים. יום אחד כשהלך בדרך לקבץ נדבות, עברה עגלה והעיפה אותו לתוך שלולית של רפש וטיט! העוברים והשבים הביטו ברחמים על העני המסכן שבנוסף על צרותיו גם נפל לבוץ כפשוטו, אבל הוא קם בשמחה והחל לרקוד. כולם חשבו שהוא השתגע מרוב הצער, אבל לא עבר זמן רב ואותו אדם חזר למעמדו כעשיר. ואז, באחת ההזדמנויות הסביר את סיבת שמחתו בעת שנפל לשלולית ואמר: “כשירדתי ממעמדי קיבלתי זאת באהבה ביודעי שגלגל חוזר הוא בעולם, וכך היה לי כוח לקבל באהבה את שנגזר עלי. ובאותו יום שנפלתי לרפש, אז הרגשתי שירדתי ממש עד התחתית ומכאן אפשר רק לעלות, לכן שמחתי ורקדתי! ואכן כך היה, מאז אותה נפילה הפליא הקב”ה לעשות עמי חסדים עד שחזרתי למעמדי הרם!”
כמו העץ כך הוא האדם, “כי האדם עץ השדה”…
ולא רק בחורף של השנה צריכים התחזקות להמשיך הלאה, אלא בחורף של החיים – שהם ימי העמידה והירידה של האדם, כשכבר חלפו שנים רבות מחייו והוא רואה שהוא לא הגיע לכל מה שחשב להגיע, וחייו מתקצרים הולכים ואז פעמים רבות נופלת חולשה על האדם (יש שקוראים לזה משבר גיל הארבעים) כמובא בליקוטי הלכות:
“כי לפעמים האדם נופל לעת זקנות, ובפרט כשכבר הימים באים והגיע לאמצע ימיו ומתחיל היום לערוב, אז צריך להסתכל בעצמו מאוד על אחריתו וסופו ולהתגבר ביותר ויותר, כי אז הוא בחינת צהריים, בחינת זמן המנחה שצריכין להיזהר בה ביותר כנ”ל להמתיק הדינים שהוא בחינת היצר הרע שאחיזתם ממוחין דקטנות בחינת זמן המנחה, ולקשר עצמו היטב לצדיקים אמיתיים, שהם בחינת משה שהם דייקא יכולין להמתיק הדין של זמן המנחה בשרשו העליון (ליקוט הלכות מנחה הלכה ה, אות ה)”.
את הכוח להתחדש מקבלים מהצדיק הזה שרק התחדש והתחדש בלי סוף וכל ימיו לא עמד על מדרגה אחת לעולם! וגם ההסתלקות שלו הייתה בגלל שלא יכול היה לעמוד על מדרגה אחת, וכבר לא יכול היה לעלות הלאה עם הגוף שלו. וגם כעת, בעולמות העליונים, הוא ממשיך להתחדש ולהעלות עלייה אחרי עלייה ומשם הוא ממשיך עלינו את הכוח להתחדש!
רבי נחמן גם אמר, שלא נהיה עצים יבשים שלא עושים פירות, והתכוון שנדבר זה עם זה ונחזק זה את זה בעבודת השם, וגם נדבר עם אנשים שאנו מכירים או פוגשים כדי לקרב אותם לעבודת השם, ונעשה פירות! וגם בעניין זה של קירוב, העיקר הוא הפירות הטריים שהם בני הנעורים, כי את הזקנים קשה מאוד לקרב מחמת שרגילים כבר במעשיהם מאוד וקשה להם להשתנות. ואף על פי שגם אותם יכול רבינו לקרב, אבל העיקר הם בני הנעורים. זו עוד סביה למה העיקר בט”ו בשבט זה הפירות הטריים, אלא שאפשר גם ביבשים.
ונסיים בבדיחה על אחד שנפל מקומה שנייה וברוך השם לא נפגע כלל, ומיד כשנחת רצו אליו עוברים ושבים ושאלו אותו ‘מה קרה? מה קרה?’ והוא ענה להם: ‘מנין לי לדעת? הרגע הגעתי…’
אז זהו, שתמיד נרגיש שהרגע הגענו ואנחנו לא יודעים שום דבר והכל חדש חדש חדש! בהצלחה בדרככם החדשה… ואל תשכחו: מהשנה – פירות טריים! (אפשר גם יבשים, כבר אמרתי?)
התחדשות היא אחת המתנות הנפלאות שקיבלנו בחיים. בואו לגלות איך היא משנה לנו את החיים בקישור הזה! ועל ט”ו בשבט אתם יכולים ללמוד עוד כאן.
