דווקא הקבלה בשבת מאפשרת את נתינת המזון בשאר הימים. גם כיום, למרות שנמנעים מעשיית מלאכה בשבת ומעיסוק בפרנסה! זה המפתח להצלחה!
לפעמים, הנתינה האמיתית ביותר היא הקבלה, העשייה האמיתית ביותר היא הימנעות מעשייה בכלל.
השבת היא המקור לכל הברכה והמחיה מהן אנו נהנים במהלך השבוע. כל הטוב החומרי אשר למענו אנו טורחים ביתר ימות השבוע נגזר, למעשה, מיום אחד זה – יום השבת – אשר בו נמנעים מעשייה.
התקדים המקראי לכך הוא המן ממנו ניזונו היהודים במדבר. הוא ירד מדי יום בכמות שהספיקה לאותו יום, אך זאת רק בששת ימי המעשה. המן מעולם לא ירד ביום שבת. אולם השבת היוותה את הצינור הרוחני שחיבר את ששת ימי המעשה למעיין ההזנה העליון שלבשה את צורת המן.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לכל יום מימי השבוע ישנו צינור רוחני המיוחד לו להורדת מזון לעולם. אחת לשבוע, ביום השביעי, מתמזגים צינורות רוחניים אלה בתוך צינור השבת. השפעת השבת ממלאת אותם במזון כדי שבמהלך השבוע יביא צינורו של כל יום את מזון היום לעולם.
אולם, ביום השבת, פוסקת חלוקה יומית זו שבאמצעותה מקיים הקב”ה, יוצר הכל, את העולם במהלך השבוע. הצינורות הרוחניים לא מסוגלים לפעול בשני אופנים שונים בו זמנית: בשעה שהם מקבלים מזון הם לא יכולים להעביר אותו. בשבת, כל הצינורות הרוחניים – ושל השבת בכללם – מקבלים. לכן, צינור השבת לא מעביר מזון לעולם ביומו שלו.
לכן, אף על פי שלא ירד מן בשבת, דווקא הקבלה בשבת אפשרה את נתינת המזון בשאר הימים. גם כיום, למרות שנמנעים מעשיית מלאכה בשבת ומעיסוק בפרנסה, עצם השביתה ממלאכה מביאה הצלחה בכל מאמצי המלאכה בששת ימי המעשה. על ידי הימנעות מעשייה מאפשרת השבת את העשייה המביאה ברכה ומזון במשך שאר השבוע.
המקום בו מחפשים פרנסה במשך השבוע הוא בחוץ, “בשדה”. כמו עבודה בשדה החושפת אותנו לאיתני הטבע, אנו נמצאם במקום העבודה שלנו במוקדה של מתקפת הנסיבות והיחסים החותרים תחת העולם שאנו בונים לעצמנו ולמשפחתנו בתוך הבית שלנו. לא תמיד עולה בידינו להדוף את ההשפעות החיצוניות המחייבות אותנו להתפשר אפילו כשמדובר בערכים ובאמונות היקרים לנו ביותר.
כדי להבדיל בין הזנת ימי השבוע ובין הלחץ מצד השדה – לשאוב לתוכו את הברכה, נהגו מקובלי צפת לצאת לשדות, לומר שם את תפילת קבלת שבת ולקבל בשמחה את שבת המלכה.
בעודך עומד שדה לקבל את השבת, אחרי אמירת מזמור כט, תאמר:
“בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה, שבת מלכתא” – מנהג האריז”ל (עניין ערב שבת יז)
כאשר מתכוננים ומכינים את ביתנו לשבת, מביאים לידי שלמות וגמר את שבוע המלאכה. משיבים למקומם את כל החלקים ששיגרנו מעצמנו אל העולם כדי לשאת ולתת בקיום היומיומי. עם כניסת השבת משביתים כל מלאכה, כל קשר עם השבוע. ההכנות והתפילות שלנו העשירו אותנו בהבנה העמוקה יותר – שהמזון שאותו אנו מחפשים במהלך השבוע לא יכול להילקח אלא רק להינתן לנו – באמצעות אי עשייה.
על ידי אמירת קבלת שבת אנו שבים בפעם האחרונה אל “חיצוניותו” של השדה – “לכה דודי, נצא השדה” – לקבל ולאסוף את ברכת השבוע: בואי כלה, בואי כלה, בואי כלה שבת מלכתא!
(המאמר מבוסס על הנאמר מתוך הספר הרקיע השביעי. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
היום השביעי מעניק לנו את הכוחות והגילויים הכי קסומים ונפלאים של סודות השבת. בואו להתעלות לגלות עוד דברים קסומים על היום הכי מיוחד בשבוע בקישור הזה!
