מחשבה אחת נותנת לי כוח וחיזוק להמשיך עם כל הכוח: הקב"ה עזר לי בעבר,
להאמין במה שאני אומר? למה זה חשוב ואיך זה קשור להכרה בחסדים האינסופיים של
בורא עולם מנסה כל הזמן לגרום לנו לרכך את הלב. לא משנה באיזה מצב
הייתכן??? אחרי שהשקיע כל כך הרבה אנרגיה ועבד כל כך קשה על התפילות שלו,
'אם הוא כבר בעבודה אז אני קופץ מהמיטה'… הזקן במשרה המלאה שבגללו הגיעו חסידי
רק בשתי ידיים, עשר אצבעות ומחיאות כפיים אנחנו מושכים את הברכה והרפואה והישועה להן
החיים שלנו מלאים במערבולות, מתחים ואי וודאות. איך מתמודדים עם הקושי הנפשי? עם אתגרים,
נכון שפעמים רבות אנחנו חווים הסתרה, אבל ה' הוא האלוקים! ואיך משיגים את זה?
איך אדע מה המשימה שלי? והאם לכולנו ביחד יש משימה משותפת? ואיך כל זה
אפוד מגן לגוף ולנשמה: גם אדם שחושב שהאמונה שלו חסינה לכדורים, לא יודע מתי
