25 שעות של שחרור מדאגות

25 שעות נטולות דאגות ומלאות שחרור פנימי אדיר – מתאים לכם? אז דעו שזה אפשרי ונמצא במרחק נגיעה מכם!

נהוג לומר מזמור ק”ז שבתהלים בכל ערב שבת – למה?

רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע”א מלמד אותנו לומר בכל ערב שבת את מזמור ק”ז לפני תחילת מנחה. “כי צריך לזכך עצמו בעת ההוא, ושם נזכרו ארבעה שצריכים להודות ולשבח לריבונו של עולם על שחילצם מסכנה” (מאור עיניים, בשלח).

יום השבת מלא בטוב לב ובשמחה טהורה. כדי לגעת ברוחו, עלינו להשתחרר – לשחרר את כל הדאגות והצרות שלנו, תוך הבנה שבמשך 25 השעות הקרובות הכל בדיוק כפי שהוא צריך להיות.

כן, רק להניח לכל מה שקושר אותנו ומושך לעניינים בלתי גמורים. ומאידך, לכוון את מרצנו להערכת מה שיש לנו ובשמחה בחלקנו. אם נצליח – באמצעות הבנה זו – להשתחרר באמת מכל מה שכובל אותנו, זו תהיה תחילת כניסתנו אל רוח השבת.

אולי גם זה יעניין אתכם:

שיר השירים ליפה שבימים

המלצרים של המלכה

שבת – יום של טעימות

שבת – באש ובמים

מתוך הכוונה זו אנחנו באים לקרוא את מזמור ק”ז שבתהלים בסמוך לתפילת מנחה. תפילת מנחה של ערב שבת היא תפילת המעבר של השבוע, מכיוון שהיא מעבירה אותנו את הסף שבין ימי השבוע והשבת.

כל הייסורים שחווינו בחיים האלה, ובמיוחד סבלה הרוחני של נשמתנו, מתגלמים בארבעת סוגי האנשים המוזכרים במזמור זה, החייבים תודה מיוחדת לבורא עולם: הולכי מדבריות, יושבי חושך וצלמוות – אלה אסירים שהשתחררו, חולים שנרפאו, ויורדי ים באוניות שהשלימו בהצלחה את ההפלגה שלהם.

תפילת מנחה של ערב שבת היא תפילת המעבר של השבוע, מכיוון שהיא מעבירה אותנו את הסף שבין ימי השבוע והשבת.

כאשר מעיינות חיותנו הרוחנית יבשים, כאשר המזון הרוחני של נשמתנו אינו נראה טרי עוד, אנחנו מרגישים כתועים במדבר.

כאשר הדימוי העצמי באמצעותו הגדרנו את עצמנו בעבר נעשה צר מדי, כאשר אנחנו חוששים להחליף משרה שלפני כן סיפקה אותנו ועכשיו אינה כזו, אנחנו חשים לכודים וכלואים.

כאשר הנשמה שלנו סובלת מחוסר מנוחה, כאשר החרדה והדיכאון פוקדים תדיר את רוחנו, אנחנו חשים חולים.

כאשר הראש שלנו לא מוצא מרגוע, כאשר המחשבות שלנו מטלטלות אותנו מפה לשם על גלי המבוכה, אנחנו מרגישים כאילו אנו שטים בלב ים ללא משוטים.

בכל הייסורים שאנחנו סובלים – עלינו לקרוא לאלוקים.

אלא, שלפעמים הדאגות והבעיות של השבוע גוברות כל כך עד שהלב שלנו נסתם ואי אפשר אפילו לבכות. או אז, התקווה היחידה הנותרת היא האפשרות להודות לאלוקים ולשבח אותו בכל הכנות שאפשר לגייס, על כל הטובות שהוא עושה למעננו ועל הנפלאות הסובבות אותנו תמיד ומכל עבר.

אפילו בתוך הייסורים שלנו, כאשר הטובות והנפלאות שלו נסתרות מאיתנו אנחנו צריכים לחפש ולזהות את הדרכים שבהן מקל עלינו אלוקים את הנטל המוטל עלינו – ולהודות לו גם על זה.

עצם הכרתנו בנוכחות הבורא בחיינו וגילוי הטוב שלו בכל מקום – הם המקנים לנו כוח להתחיל לקרוא אליו. ומשם, עלינו להמשיך ולקרוא ולסמוך עליו כדי שיקל את הסבל שלנו הקלה מוחלטת. בביטחון זה, שיוצר-כל ייענה לתחינות שלנו, נוכל לגלות את הכוח לשחרר ולהשתחרר. לשחרר את התחושות המחלישות אותנו, הלוכדות, המדכאות או המביכות אותנו.

פשוט להניח לכל מה שקושר אותנו ומושך לעניינים בלתי גמורים

פשוט, להניח לכל מה שקושר אותנו ומושך לעניינים בלתי גמורים…

המזמור הזה עצמו קובע נוסחה זו. הוא פונה בזה אחר זה אל כל אחד מארבעה סוגי האדם שהיו בצרה, ומזמין את אלה שחולצו מסכנה וממצוקה להודות ולשבח את הבורא ולקרוא אליו בקול:

“הודו לה’ כי טוב, כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה’ אשר גאלם מיד צר, ויצעקו אל ה’ בצר להם, ממצוקותיהם יצילם”.

השעה הטובה ביותר לקריאת מזמור ק”ז היא עם כניסת השבת.

במהלך ששת ימי המעשה ניתן בקלות ללכת לאיבוד בחיינו הרוגשים, במערבולות הקיום של שבוע אחר שבוע בהן אנו שואפים לרכוש, לבצע ולשרוד. בסופו של דבר, מובילות כל השאיפות שלנו למגוון קשיים ותסכולים, עליהם ניתן לגבור רק בהודיה לבורא עולם ובקריאה אליו.

כשאנחנו מעלים את עצמנו מן הסכנות הגשמיות והרוחניות הטמונות בימי החול, אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כדי להשרות בתוכנו את רוח השבת. ההודיה לבורא עולם והקריאה אליו נוטעות את הכוח לשחרר, להשאיר מאחור את הדאגות והבעיות שלנו, ולהחליף אותן במחשבות שהן רק טוב וחסד, כפי רוחה של השבת.

“יראו ישרים וישמחו… מי חכם וישמור אלה, ויתבוננו בחסדי ה’”!

(הדברים מבוססים על הנאמר מתוך הספר הרקיע השביעיכנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).

 

היום השביעי מעניק לנו את הכוחות והגילויים הכי קסומים ונפלאים של סודות השבת. בואו להתעלות לגלות עוד דברים קסומים על היום הכי מיוחד בשבוע בקישור הזה!