מתי מתחיל החלק שלי ומתי אלוקים נכנס לתמונה? האם צריך להיות תמיד ובכל מצב בשמחה? ומה אומר באמת המושג השתדלות?
שלום לכם,
היי, אני רוצה לשאול שאלה לגבי כמה רעיונות של חסידות ברסלב שאולי לא הבנתי נכון.
ראשית, אני מסכים ברמה מסוימת עם הרעיון של לעבוד את השם בשמחה, אבל האם הכוונה היא להיות בשמחה כל הזמן ובכל מצב, כי אם כן איך זה אפשרי?
בחלקים גדולים בתנ”ך, ההלכה והגמרא עוסקים בסבל ומכאוב, צער ואבלות שבני אדם מתמודדים איתם בחייהם, כמו גם בחסרונות ונושאים שמבהירים לאדם שהוא לא מושלם ושום דבר לא מושלם. איך אפשר להבין את הרעיונות האלה אם אתה מאמין שצריך להיות בשמחה תמיד, ולא משנה איזו טרגדיה פקדה אותך או כמה אתה חסר ופגום?
דבר נוסף הוא, אני מסכים ברמה מסוימת עם העניין של ‘גם זו לטובה’, אבל אני לא מאמין שכל דבר קטן בא מבורא עולם. כי אם זה היה כך לעולם לא היינו צריכים לעשות שום דבר.
לסיום, אני מכיר את הרעיון של השתדלות, אבל מתי החלק של האדם מסתיים והחלק של הקב”ה מתחיל? היהדות היא דת של פעולה, לא של לאפשר לבורא עולם לעשות דברים בשבילנו. אדם שנפגע חלילה מאוטובוס יכול להיפגע ולהבין שזה השם, או שמא לא השתדל מספיק. איך אדם יכול אי פעם להבחין בין השניים?
תודה רבה ואשמח לקבל תשובות, אדיר.
תודה רבה, אוהד.
אולי גם זה יעניין אתכם:
לשמוח “רק” 23 שעות ביממה? איך עושים את זה?
שלום גם לך אדיר היקר,
השאלות שלך מורכבות מכדי לדון בהן במאמר אחד, אבל אשתדל מאוד לענות לך ולעזור עד כמה שאפשר, מענה שיעזור לך להתבונן שוב ברעיונות הללו ולנסות לראות אותם בעין האמונה הפשוטה.
רבי נחמן מברסלב היה מודע מאוד לכאב ולסבל שאנחנו פוגשים לא מעט בתנ”ך ושאר המקורות שציינת, וכן לסבלו של עם ישראל שהרי הוא התבונן על זה מכלי ראשון – גם הוא סבל מאוד ממחלת השחפת שהובילה בסוף לפטירתו, אובדן אישה וילדים, מחלוקת וכן הלאה. זו בדיוק הסיבה שהוא היה כל כך נלהב ועודד את שומעיו להיות בשמחה, ממש לרדוף אחרי השמחה. למה? כי אי אפשר לחיות את החיים כראוי בלי הגישה הבסיסית הזו. שמחה היא לא רק מצב של אושר והיא גם לא מותרות, אלא גישה אופטימית ותקווה מול כל אתגר, כאב או מצוקה. שמחה היא הוכחה לחיים תקינים!
שמחה היא לא רק מצב של אושר או מותרות, היא הוכחה לחיים תקינים!
בעניין של “גם זו לטובה” – ובכן, זה לא אומר שהאדם משוחרר מהחובות שלו להשתתף בחייו על ידי חשיבה, דיבור, עשייה והחלטה. גם זו לטובה – מתייחס בעיקר לתוצאות של מה שאנחנו עושים, ולמה שהקב”ה עושה כשאנחנו לא עשינו. אבל אנחנו עדיין חייבים לעשות ופעול. אין לנו פטור מלהיות נוכחים בחיים שלנו. בכל מקרה, כשדברים לא קורים כפי שציפינו וקיווינו, גם זו לטובה” היא גישה שמאפשרת לנו לראות את הטוב בכל מצב, ומצד שני להבין שדברים לא תלויים בנו, ולמרות הכל, הכל לטובה!
לגבי עניין ההשתדלות – היכן מסתיימת ההשתדלות ומתחיל הביטחון בבורא עולם והאמונה בו – זה דבר שמשתנה מאדם לאדם וממצב למצב. ככל שאתה מאמין ובוטח יותר בבורא עולם, אתה פחות צריך לעסוק בעניין ההשתדלות. כן, יש בהחלט מקום ונדרשת מאיתנו השתדלות, אבל ככל שהיא מלווה קודם כל באמונה ובביטחון בבורא עולם כך קל לנו יותר, המאמצים שאנחנו נצטרך לעשות יהיו קטנים יותר, שהרי אנחנו שמים כל מבטחנו בבורא עולם כמו שאומר דוד המלך (תהילים נה, כג): “השלך על ה’ יהבך והוא יכלכלך”!
בהצלחה עצומה, עוזר ברגמן.
גם לכם יש שאלות שיכולות לעניין ולזכות את הרבים? בשביל זה אנחנו כאן! שלחו אלינו ואנו נענה בשמחה במדור ברסלבפדיה – שאלות ותשובות מעניינות בנושאים שונים ומגוונים בקישור הזה.
