למה רבי נחמן נקבר דווקא באומן ולא בישראל או במקום אחר? הרב אליהו גודלבסקי משיב.
הנה שאלה שרבים שואלים – מדוע רבי נחמן נקבר דווקא בחו”ל, באחת מהפינות הטמאות ביותר בעולם – אומן?
אודה על האמת, לי בעצמי אין קושיות על זה, מכיוון שאני אדם פשוט שלא מבין חכמות, ומה שאומרים לי אני עושה בתמימות. ובאמת, הנקודה של התמימות היא יסוד אצל רבינו, שאמר שהחכמה הכי גדולה היא לבלי להיות חכם כלל, אלא להיות תם. כלומר, שכלפי הקב”ה התורה והצדיק, הוא עושה מה שאומרים לו בפשטות.
אבל בכל זאת, למי שצריך הסברים – יש ויש הסברים מדוע הצדיק טמון דווקא באומן. וכמובן, שכל מה שאכתוב על זה, זה רק חזרה על דברים כתובים שגדולי ישראל השיגו, אבל אנשים כערכנו צריכים לדעת – שאנחנו לא מבינים כלום מהדברים האלה, וכל מה שננסה, אפילו במעט, להבהיר – הכל רק כדי לשבר את האוזן, והעיקר הוא לקיים בתמימות ולסמוך על גדולי ישראל שבאמת השיגו את הסודות שיש בזה.
קבורת משה
דבר ראשון, מובא בזוהר הקדוש שיש קליפה טמאה שנקראת ‘פעור’, ובכל יום הקליפה הזו עולה ורוצה לבלוע את כל העולם כולו, ומי מונע בעדה? משה רבינו. כי משה רבינו גם הוא קבור בחו”ל מול בית פעור, ובכל פעם שהקליפה של פעור רוצה לפעור את פיה ולבלוע את העולם, משה רבינו קם ומיד ומכניע אותה ומציל את העולם.
בדומה לזה, רבי נחמן, רבינו הקדוש, בחר לו את מקום קבורתו דווקא באומן, ששם הוא עומד ומכניע קליפות נוראות. אומנם איננו יודעים כלל עד היכן מגיעים הדברים, אבל אפשר קצת להבין ממה שראינו בדור הקודם את קליפת הקומוניזם שהייתה חזקה מאוד באזורים של רוסיה ואוקראינה, ועשה ממש שמות ביהדות. ומי שעיכב אותה שלא תבלע את הכל וגם הכניע אותה בסופו של דבר – זה הצדיקים שמונחים שם, כמו רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זיע”א ותלמידיו, ועל כולם רבינו הקדוש, שכל הזמן מכניע את כוחות הטומאה שלא יבלעו את העולם כולו.
עוד בברסלבפדיה:
איך הניגון והשירה משפיעים עלינו?
אולי גם זה יעניין אתכם:
קדושי אומן
בנוסף, רבי נחמן בעצמו אמר טעם מדוע הוא בחר להיקבר דווקא באומן – משום שבבית החיים של אומן קבורים עשרות אלפי יהודים שמתו במיתה קשה ובייסורים מרים על קידוש השם. ממש לא היה מימות עולם קידוש השם כמו שהיה באומן, לכן נביא כאן תקציר של המאורעות שהיו.
הדבר אירע בשנת תקכ”ח. באותו הזמן הייתה אוקראינה תחת ממשלת פולין, ואז באותה שנה פרץ מרד של בני העם האוקראיני בממלכת פולין. כדי לדכא את המרד נשלח הצורר איוואן גונטה ימ”ש, מפקד צבא פולין לאוקראינה, כדי להילחם במורדים ולהכניע אותם. אלא שגונטה בגד בשולחיו, התחבר למורדים והפך למנהיגם. ומכיוון ששנאת ישראל עצה פעפעה בו, הוא ניצל את המצב ויצא בראש גדוד למסע הרג ביהודים.
רבי נחמן, רבינו הקדוש, בחר לו את מקום קבורתו דווקא באומן, ששם הוא עומד ומכניע קליפות נוראות. אומנם איננו יודעים כלל עד היכן מגיעים הדברים, אבל אפשר קצת להבין ממה שראינו בדור הקודם את קליפת הקומוניזם שהייתה חזקה מאוד באזורים של רוסיה ואוקראינה, ועשה ממש שמות ביהדות. ומי שעיכב אותה שלא תבלע את הכל וגם הכניע אותה בסופו של דבר – זה הצדיקים שמונחים שם!
ביום שני, ה בתמוז, הגיעו לעור אומן שאליה נמלטו רבים מיהודי הסביבה, עקב היותר עיר מבצר. חוץ לעיר פגשו הצוררים כארבע מאות עגלות טעונות יהודים, אנשים נשים וטף, הם לא היססו וטבחו את כולם.
מושל העיר, שהיה אוהב ישראל, מיהר עוד קודם לכן ונעל את שערי העיר. הפורעים התקרבו לשערי העיר וכשמצאו אותם נעולים, איימו על המושל כי אם לא יפתח בפניהם את השערים הם יפרצו פנימה בכוח, ויטבחו תחילה את סופיה – בתו היחידה.
לבסוף, הצליחו לפרוץ את השערים, הסתערו על הארמון של מושל העיר והרגו את בתו (ועל שמה הוקם הגן הידוע – גן סופיה באומן). לאחר מכן, החלו לטבוח את כל היהודים שמצאו בחוצות. אומנם רוב היהודים הספיקו לנוס ולהתבצר בבית הכנסת, מעטים מהם הציעו כסף רב כדמי כופר נפש לפורעים, אך הללו לקחו את הכסף ורצחו אותם.
גן סופיה באומן
היהודים שבבית הכנסת החליטו להילחם בפורעים, ואכן שניים מהם – ר’ ליביש משאריגארד ור’ משה מנקר – יצאו בחירוף נפש והרגו בחרב עשרות מן הרוצחים. כשהפורעים ראו שהיהודים חדורים בעזות נפש, הם העמידו תותח מול שערי בית הכנסת והחלו להפגיז בהם. כל זה אירע ביום שלישי, ו’ בתמוז, סמוך לערב.
לאחר מכן הרוצחים הקימו חופה נמוכה מקומת אדם בחצר בית הכנסת, ומעבר לה הציבו צלב גדול, והכריזו: “כל החפץ בחיים, יעבור תחת החופה!”… קידוש השם התחולל אז, כאשר מכל אלפי היהודים, אנשים נשים וטף, אף אחד לא ניגש לעבור תחת החופה, למרות הידיעה הברורה שהרוצחים הרשעים הללו יהרגו אותם באכזריות.
בליל יום רביעי, ז’ בתמוז, הרוצחים השפלים הסתערו על אלפי היהודים שבבית הכנסת והמיתו אותם בחמת זעם. לאחר מכן, סבבו בעיר ורצחו בדם קר כל יהודי שנקרה בדרכם. הייתה זו שחיטה נוראה, כי הם לא הרגו אותם בבת אחת אלא בייסורים מרים, שהלכו וחתכו מהם איברים איברים, עד שמתו. והצער והייסור שהיו שם אי אפשר לתאר אותם כלל.
צריכים להבין, שהרוצח גונטה לא ביקש מהיהודים אפילו להשתחוות לצלם, רק לעבור מתחת לחופה באופן שממילא ירכינו קצת ראשיהם, והם לא הסכימו אפילו למרעית עין כזו והיה בזה קידוש השם גדול מאוד.
הכלל הוא – שלא היה ולא נשמע מעולם על מסירות נפש כזו, והיו שם צעקות וזעקות שתצלינה האוזניים משמוע, מכיוון שהתעללו בהם בצורה נוראית, ועד שבאו אל מותם סבלו ייסורי תופת. וכאמור, היו שם הרבה מאוד נשים וילדים, וכולם קיבלו עליהם מיתה קשה ומשונה בייסורים מרים לקדש את שמו הגדול.
באותו זמן גר בעיר יהודי צדיק בשם רבי דוד, שהבעל שם טוב הקדוש זי”ע, העיד עליו – שבחגורה שלו יציל חמישים איש, וכך היה – לפני שנכנס הרוצח, התחבא רבי דוד עם עוד חמישים איש במערה, ושמם שמעו את הצעקות והזעקות עד שנעשה שקט והם הבינו שהרוצחים כילו מלאכתם המזוויעה ונסעו משם, ורק אז הם יצאו מהמערה.
“הפליג מאוד בשבח הבית החיים של אומן. כי מונחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות. כי שם הייתה ההריגה הגדולה בעת הבריחה, שנהרגו שם אלפים ורבבות נפשות קדושים מישראל…” – בתמונה, בית העלמין הישן של אומן.
המראה שנגלה לנגד עיניהם היה מזעזע, נחלים של דם היו שם וכל העיר הייתה זרועה איברים איברים. הם הלכו ואספו את כל הגופות והאיברים שהיו מפוזרים שם, חפרו בו גדול, וקברו שם שלושים אלף איש!!!
לזכר הקדושים כתב רבי דוד חזן קינה מיוחדת. ועד לפני מלחמת העולם השנייה, נהגו תושבי אומן להתענות ביום ו’ בתמוז ולקרוא קינה זו. במקום הקדוש הזה, שבו היה כזה קידוש השם גדול בחר רבינו הקדוש להיקבר, וממש התאווה לשכון שם.
איווה למושב לו
נביא מעט ממה שכתוב בספר חיי מוהר”ן ממעלת מקום גניזתו של רבינו הקדוש באומן.
בסימן רי”ז, מובא בשם רבינו בזו הלשון: “הפליג מאוד בשבח הבית החיים של אומן. כי מונחים שם כמה קדושים אלפים ורבבות. כי שם הייתה ההריגה הגדולה בעת הבריחה, שנהרגו שם אלפים ורבבות נפשות קדושים מישראל, והיה שם קידוש השם הרבה מאוד. וכמה פעמים אמר בפירוש לפני ולפני עוד כמה אנשים שטוב לפניו לשכב שם. מחמת שהיה שם קידוש השם הרבה מאוד, ואחר כך נתקיימו דבריו כולם ונסתלק באומן בבית האיש הנ”ל שנתן לו דירתו כנ”ל, אז המה ראו כן תמהו והבינו כולם שכל עיקר ביאתו לאומן היה בשביל להסתלק שם. כאשר נשמע מפיו בפירוש כמה פעמים.
“ובעניין ישבתו באומן לא תמלא אוזן משמעו, מה ששמענו קצת מעט מזעיר כטיפה מן הים מפיו הקדוש, ומה שהתנוצץ לנו בשכלנו איזה התנוצצות בזה כפי הדברים ששמעו ברמז מפיו. כי עשה שם באותו הקיץ שיש שם – תיקונים עצומים, נפלאים ונוראים מאוד, ושם עסק ביותר ויותר בעניין תיקון הנשמות כפי שהמובן מהמעשה שסיפור לפנינו בכניסתו לשם”.
אך העיקר הוא – מה שהמובא בזוהר הקדוש, שמשה עומד מול פעור ומכניע אותו, וכך רבינו הקדוש עומד שם באומן, שעליה רמז שהיא במקום ששם גבול הקדושה שמשם והלאה אין קדושת ישראל יכולה להתפשט מרוב הטומאה, ושם הוא מכניע את הקליפות הטמאות הקשות ביותר המאיימות לבלוע את קדושת ישראל.
(על פי דברי המחבר בספרו “טכסיסי מלחמה”).
גם לכם יש שאלות שיכולות לעניין ולזכות את הרבים? בשביל זה אנחנו כאן! שלחו אלינו ואנו נענה בשמחה במדור ברסלבפדיה – שאלות ותשובות מעניינות בנושאים שונים ומגוונים בקישור הזה.
