כבוד הוא רק מעטפת חיצונית ומיותרת, עליו אומר רבי נחמן “מי שרוצה כבוד, הוא שוטה”. מה זה כבוד אמיתי ואיך משיגים אותו?
איך משיגים כבוד? אנשים בעולם של ימינו מחשיבים את הכבוד כדבר שמביא לאדם כוח, עוצמה, כסף, השפעה, קהל שומעים ותומכים, מעמד… והרשימה עוד ארוכה וכבדה.
אבל רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו משהו אחר על הכבוד, וכך הוא אומר (ליקוטי מוהר”ן קצד):
“מִי שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד, הוּא שׁוֹטֶה. כִּי לְמָשָׁל, שַׂר גָּדוֹל שָׁלַח פָּקִיד לְעִיר אֶחָד מֵהָעֲיָרוֹת שֶׁלּוֹ לְמָקוֹם רָחוֹק, וְהַפָּקִיד הַנַּ”ל לָקַח לְעַצְמוֹ שָׁם כָּל הַכָּבוֹד, כִּי הָעֲרֵלִים לֹא יָדְעוּ שֶׁהוּא עֶבֶד הַשַּׂר, וְסָבְרוּ שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ הַשַּׂר, וּכְשֶׁהָיוּ צְרִיכִים אֵלָיו הָיוּ נוֹפְלִים לִפְנֵי רַגְלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כָּל הַכָּבוֹד, וְהָיוּ קוֹרְאִים אוֹתוֹ עִם כָּל הַכִּנּוּיִים שֶׁל כָּבוֹד הַשַּׁיָּכִים לְהַשַּׂר.
פַּעַם אֶחָד בָּא הַשַּׂר בְּעַצְמוֹ לְשָׁם, וּבָא הַפָּקִיד לְפָנָיו, וְשָׁאַל לוֹ עַל עִסְקֵי הַמְּדִינָה, וּמַדּוּעַ אֵלּוּ הָעֲרֵלִים אֵינָם עוֹבְדִים עֲבוֹדָתָם. וְקָרָא לְשׁוֹטֵר אֶחָד, וְשָׁאַל אוֹתוֹ הַשַּׂר עַל עֵסֶק הָעִיר, וְהֶעָרֵל הָשּׁוֹטֵר לֹא הִכִּיר אֶת הַשַּׂר רַק אֶת הַפָּקִיד, וְתֵכֶף נָפַל לְרַגְלֵי הַפָּקִיד, וְחָלַק לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַשַּׁיָּךְ לְהַשַּׂר, וְהֵשִׁיב לוֹ עַל עֵסֶק שְׁאֵלָתוֹ. אֲזַי נִתְהַפְּכוּ פְּנֵי הַפָּקִיד כְּשׁוּלֵי קְדֵרָה, וְנִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד, כִּי אֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, שֶׁבְּעֵינֵי הַשַּׂר נוֹתְנִים לוֹ כָּבוֹד הַזֶּה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
עצה טובה – הרעיון המבריק שנמצא על העץ
כְּמוֹ כֵן עִקַּר הַכָּבוֹד הוּא רַק מֵהַדִּבּוּר, כִּי אֵיבָר מֵהָאָדָם, כְּגוֹן יָד, אֵינָהּ יְכוֹלָה לַחֲלֹק לוֹ כָּבוֹד, כִּי גַּם אֵינוֹ נִכָּר בְּהַיָּד בְּעַצְמָהּ תַּבְנִית הָאָדָם, וְכֵן אֲפִלּוּ פְּנֵי הָאָדָם אֵינוֹ מְיֻחָד לְהָאָדָם בְּעַצְמוֹ, כִּי נִמְצָא גַּם חַיָּה שֶׁיֵּשׁ לָהּ פְּנֵי אָדָם, כְּגוֹן קוֹף, וְאֵין זֶה גֶּדֶר הָאָדָם, וְעַל כֵּן אֵינוֹ מְקַבֵּל כָּבוֹד כִּי אִם מֵהַדִּבּוּר, שֶׁבָּזֶה מֻבְדָּל הָאָדָם מֵחַי, וְעַל כֵּן מֵאַחַר שֶׁעִקַּר הַכָּבוֹד הוּא בְּהַדִּבּוּר. וְהַדִּבּוּר הוּא הֵיכַל הַמֶּלֶךְ, כִּי “הֵיכָל” גִּימַטְרִיָּא “אֲדֹנָי”, בְּחִינַת הַדִּבּוּר, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים נא): אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח (ע’ תיקון יח); אִם כֵּן רוֹצֶה לְקַבֵּל כָּבוֹד בְּהֵיכַל הַמֶּלֶךְ, וְאֵין בִּזָּיוֹן גָּדוֹל מִזֶּה, כַּיָּדוּעַ בְּחוּשׁ, שֶׁבְּוַדַּאי יִתְבַּיֵּשׁ הָעֶבֶד מְאֹד כְּשֶׁיַּחְלְקוּ לוֹ כָּבוֹד גָּדוֹל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל בַּמָּשָׁל הנ”ל”.
ורבי נחמן מסביר: הכבוד העיקרי שאדם מקבל מגיע מכוח הדיבור שלו, שכן הדיבור הוא הדבר היחיד שמבדיל בין האדם לבהמה. הדיבור מתאים לארמון של בורא עולם, וכאשר אדם מחפש כבוד באמצעות שבחים של אחר כלפיו, או באמצעות הנאום שלו כלפי אחרים או לגביו, הוא מחפש כבוד בארמון המלך – כבוד השייך אך ורק לבורא עולם, לא לו.
הכבוד העיקרי שאדם מקבל מגיע מכוח הדיבור!
ורבי נתן מוסיף, שעלינו להקפיד על כך שנשתמש בדיבור שלנו במיוחד כדי לכבד את בורא עולם והצדיקים – שדרך המילים והמעשים שלהם מגלים את הבורא לאנשים אחרים.
הלימוד הפשוט הזה תרם לכבוד הגדול שחסידי ברסלב העניקו זה לזה לאורך כל הדורות. רבי לוי יצחק בנדר זצ”ל סיפר פעם ש”קשה לתאר את האכפתיות והרגישות שבהן נהגו חסידי ברסלב זה בזה. הם מעולם לא אמרו שום דבר שיכול להתפרש כעלבון או משהו שהשפיל את חברם בכל דרך שהיא. הם דיברו זה עם זה בצורה רגועה ושלווה, דבר שנדיר למצוא היום”.
הסיבה שאנשים מחפשים כבוד היא בעיקרה בכלל שהוא נותן להם כביכול תחושה טובה, אבל כמובן שזאת טעות, כי הכבוד הזה הוא רק מעטפת חיצונית ומיותרת, ועל כבוד כזה אומר רבי נחמן “מי שרוצה כבוד, הוא שוטה”.
אבל מי שרוצה כבוד אמיתי, זה כבר עניין אחר לגמרי, זה דיבור שמוביל אותך לארמון של המלך, ועל זה אל תוותר!
(המאמר מבוסס על דברי רבי נחמן – ליקוטי מוהר”ן חלק א קצד, ודברי רבי נתן מתוך ליקוטי תפילות חלק א, קגב).
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.
