לפעמים, מספיק לעצום עיניים, להיות בשקט לכמה רגעים ולהרגיש את הזכות הנפלאה שנפלה בחלקנו – שאבא בחר בנו! זהו, לא יותר מזה.
אנחנו הילדים של בורא עולם.
בראת אותנו יהודים, “שלא עשני גוי” כך מברכים.
איי איי איי, זכיתי קצת להבין (מעט מתוך מיליונית) מי הוא הבורא.
רגע, ומה אני קשור בעצם אליו? מה זאת אומרת? אני הבן שלו?
מה? הבן של מי?
של הבורא!
אולי גם זה יעניין אתכם:
אז איך אני לא קופץ, לא מתרגש, ככה רגוע?
לא מאמין. אני….הבן…של…הבורא!
“ברוך שלא עשני גוי”…
וואו!, רק לומר זאת ולשתוק ולהרגיש את זה ללא כל תוספות, זהו, אין יותר שמחה מזה.
אם אני מבין אפילו בידיעה שלי, מי הוא הבורא, כשאני מבטא בפה: אני הבן של בורא עולם.
זהו, נעתקה לי המילה מהפה, אין לי עוד מה לומר, רק:
אבא. תודה שבחרת בי.
הקב”ה! תודה!
בלי תוספות, רק תרגישו את זה, תרגישו איך המילים נעתקות מהפה שלכם –” אבא, בחרת בי!” ותתמלאו בשמחה!
