מאז שווירוס הקורונה הפך לחלק מהחיים שלנו אנחנו, מבינים שזה רק עניין של זמן עד שנחלים. כי זמן, הוא שם המשחק בכל היבט בחיים שלנו. הקורונה ואני – זה מה שלמדתי.
“למה אנחנו לא יכולים לשחק בחוץ?”
האוויר הנעים והשמש האביבית שזורחת מזמינים את הילדים החוצה, אבל הם לא מבינים למה הם לא יכולים לרוץ וליהנות כמו פעם, בגינה הסמוכה לבית, במקום להיות כלואים במה שמרגיש כמו נצח. כמותם גם אנחנו, הילדים הגדולים, רוצים לחזור “לחיים הרגילים”. עשינו תשובה, התפללנו מעומק הלב על החולים בכל מקום שהם ושנזכה לזמנים טובים יותר, שמענו שיעורים, הרצאות ודברי תורה מעוררים כמה פעמים ביום. מה, כבר לא הגיע הזמן לחיים טובים? למה אנחנו צריכים לחכות כל כך הרבה זמן?
מסתבר, שאנחנו לא הראשונים שמרגישים כך.
התורה מספרת לנו (בפרשת תזריע מצורע) על אדם שהפך למצורע. כן, זה שדיבר לשון הרע על חברו ועכשיו נגעים החלו להופיע על עורו בגלל עוון זה. וברגע שהכהן אישר שאדם זה אכן מצורע, הוא מוכנס לבידוד עד שהוא מחלים. בהמשך, הוא נבדק שוב על ידי הכהן וכאשר הוא רואה שהוא החלים לחלוטין, הוא מתיז עליו דם ציפור ומים במשך שבע פעמים. אחר כך, הוא חייב לכבס את בגדיו, לגלח את שיער ראשו, להתרחץ ולהישאר בבידוד עוד שבעה ימים. לבסוף, ביום השביעי, הוא שוב מכבס את בגדיו, מגלח את שיער ראשו וטובל במקווה טהרה. אחרי כל התהליך הזה, ברור לנו שיורשה לו לחזור לחיי חברה תקינים, חיי משפחה, לימודים, עבודה – כל מה שכולנו כל כך רוצים היום יותר מתמיד … אבל לא. ההוראה מן התורה היא לחכות ליום השמיני, כשיקריב את קורבנו. רק אז, סוף סוף, הוא טהור לחלוטין.
ונשאלת השאלה: למה התורה דנה אותו לזמן המתנה כזה ארוך? למה הוא לא יכול לעשות תשובה מידית, להתחרט, לפשפש במעשיו, לטבול במקווה ולהיות טהור?
אולי גם זה יעניין אתכם:
קורונה – עלים של עידוד וחיזוק מרבי נתן
קורונה – אל תיתנו לפחד להשתלט עליכם!
באותו עניין, כהן שהיה חשוף למשהו לא טהור לא יכול לקחת חלק בתרומה עד שהוא טובל במקווה, ורק אחר כך – “וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ, וְטָהֵר; וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים, כִּי לַחְמוֹ הוּא” (ויקרא כב, ז). למרות שהכהן עשה את פעולת הטהרה – הטבילה במקווה, הזמן – שמיוצג על ידי שקיעת החמה והתחלתו של יום חדש – הוא הזרז הסופי והעיקרי לשינוי.
ככל שאנו מרגישים את ההגבלים של הזמן, כך גדלה היכולת שלנו לפתח את התשוקה וכוח הרצון לגדול באמת ולהיות רוחניים…
ולאור העובדה שאנחנו לא מבינים למה בורא עולם שלח לנו את וירוס הקורונה, כך שבפעם הראשונה בהיסטוריה של כל העולם הזה הוא מאוחד בגלל משימה משותפת שגורמת לריחוק החברתי, לכולנו ניתנה הזדמנות כביכול של מצורע להשיג את השינוי הנצחי המיוחל.
מבחינה רוחנית, אנחנו לא יכולים להחלים בלי זמן. למרות שאנו רואים אותה ורוצים – המטרה הרוחנית הנכספת לא מאפשרת לנו לקפוץ באופן מידי למקום הזה. ככל שאנו מרגישים את ההגבלים של הזמן, כך גדלה היכולת שלנו לפתח את התשוקה וכוח הרצון לגדול באמת ולהיות רוחניים.
כל יום הוא בריאה חדשה לגמרי, הפיקו ממנו את הטוב ביותר!…
כל יום (ולא משנה שהיום כל הימים נראים אותו דבר) הוא בריאה חדשה לגמרי. יכול מאוד להיות שנרגיש שהכל קפא ועצר מלכת. בהחלט אפשרי. אבל עלינו לדעת שהניסיונות שאנו חווים בחיים תפורים עלינו כמו חליפה שהזמנו בדיוק רב אצל החייט. בורא עולם משפיע ושותף באופן תמידי בכל אינטראקציה שלנו, דבר שמעניק לנו זרימה רוחנית תמידית. אם נשים את כל מבטחנו בתהליך שהבורא מוביל אותנו בו, כל יום יספק לנו הזדמנות חדשה לראות את המטרות שלנו ויגביר את הגעגועים והרצונות להשיג אותן, על מנת שנהיה כלי קיבול ראויים לברכתו של הקב”ה.
שבעת השבועות של ספירת ימי העומר דומים לימי נידתה של האישה, שסופרת שבעה ימים נקיים עד שהיא מטהרת. למה היא לא יכולה באופן מידי ללכת למקווה הטהרה? ולמה אנחנו חייבים לספור שבעה שבועות עד שנהיה ראויים מספיק לקבל את התורה? התשובה היא – שעל מנת שנהיה נקיים ונצליח להשתנות, אנחנו חייבים לרתום את כוח הרצון שלנו. רק אז, בורא עולם יבין שאנו מסוגלים מספיק להשיג ולהישאר במקום החדש אליו הגענו.
במקום לשבת בבתים שלנו ולחכות בחוסר סבלנות בימים אלה שהכל ייגמר ויעבור כבר, הבה נתחיל לספור את הימים ונפנים שכל יום הוא מיוחד במינו, הזדמנות שאין כמותה. פעולה זו תעצים את היכולת שלנו להשתנות כך שנוכל לקבל לא רק את התורה, אלא גם את הישועה הנצחית ואת ביאתו של משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן!
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות ברכות השחר ה).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
