האדם הוא יצור חברתי המושפע לגמרי מהסביבה שלו, כך פסק הרמב”ם, ואנחנו צריכים לעשות הכל כדי להרחיק את השטן המרקד בינינו שזורה שנאת חינם!…
אנחנו, עם ישראל, סובלים את הגלות הארוכה בגלל אותו שטן המרקד ביננו וזורה שנאת חינם וריחוק בנפשות ח”ו, וכל אחד מצידו צריך להתעלות ולהשתדל לראות אצל השני את אותם הדברים המשותפים ביניהם. במה מדובר? ביחסים שבין בעלי תשובה בשלבים המתקדמים של חייהם לבין בעלי המסורת, שלעיתים קרובות יש מתח ביניהם, וצריכים להתעלות ולחפש את השווה ולא להיתפס בשונה.
נקדים ונציין, שמאמר זה מיועד לבעלי תשובה ולכן מדבר על העבודה שלהם, למרות שגם לבעלי המסורת יש לא פחות עבודה בעניין.
גם בעל התשובה וגם היהודי שגדל בתורה – שניהם רוצים את אותו הדבר ומתמודדים עם אותו היצר הרע, כמו שנאמר: “הכל חפצים ליראה את שמך”. ההבדל הוא בסגנון ובמנטליות ובעולם המושגים הפנימי והרגשי ו, ועל ההבדל הזה צריכים להתעלות ולהשתדל להבין את השוני ולקבל אותו, ולשים דגש על המשותף.
תרגיל פשוט לזה הוא, שכאשר בעל תשובה רואה יהודי בסגנון שהכי רחוק ממנו, שיחשוב על כך שמתחת למעטפת השונה כל כך יש כאן יהודי שבדיוק כמותו נוטל ידיים בקומו ממיטתו, מברך ברכות השחר, הולך לבית הכנסת ולומד את אותה תורה, אותה גמרא ואותו ‘שולחן ערוך’ וכן הלאה. יוצא מכך, מצד היהדות יש להם אך ורק דברים משותפים. ואם כך, היש אחים יותר קרובים מהם?
צריכים להבין שההזדהות של כל אחד עם אחיו היהודים השייכים למחנה היראים היא ממש צורך קיומי – הן מצד האחדות והגאולה שתבוא בזכות זה, והן מהצד ה’פרקטי’, על מנת להצליח להיכנס ולהכניס את כל המשפחה חזרה עמוק לחיק היהדות, כמו שהיא הייתה צריכה להיות לולא הגלות שאבותיו של אותו בעל תשובה נפלו לתוכה.
הידבק בתלמידי חכמים
כל אחד יכול להתחבא מאחורי אמירות שנשמעות מאוד אמיתיות ולומר שהוא לא מסתכל על אף אחד, והוא עובד את השם ולא את החברה, אבל מה לעשות שהרמב”ם פסק שהאדם הוא יצור חברתי המושפע לגמרי מהסביבה שלו, שזה השורש למה שציוונו חז”ל להתרחק מחברתם של רשעים ולחפש את חברתם של צדיקים.
ממש כמו שכל בעל תשובה מבין שכדאי לו להתרחק מחברתם של אנשים הרחוקים לגמרי מתורה ומצוות, ולהשתדל לחיות בחברתם של אנשים שומרי תורה ומצוות, כמו כן הוא צריך להמשיך הלאה ולשפר עוד ועוד את הדרגה של האנשים שהוא מחובר אליהם. זה לא נעשה ביום אחד, ובוודאי מה טוב שיש לאדם חברים שדומים לו ומבינים את מה שעובר עליו, אבל יחד עם זאת, הוא צריך לאט לאט לחבר את עצמו גם עם אנשים מסוג אחר שיש להם שורשים עמוקים בתורה ויש לו הרבה מה לקבל מהם, דבר שלא יוכל לקבל מחבריו שהם בעלי תשובה כמותו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
נקדישך ונעריצך
ובאמת, ההתקשרות והאהבה לתלמידי חכמים ובעיקר לצדיק שהוא הוא התלמיד החכם בהא הידיעה, היא שורש ההזדהות עם כל הטוב וכל הקדוש, וממילא עיקר העבודה היא התקשרות באהבה לצדיק האמת, ומזה כבר מקבלת כל היהדות כוח. על מנת להתקשר לצדיק באהבה, כדאי מאוד להרבות בקריאת סיפורי צדיקים ובפרט ספרי רבינו הקדוש זצוק”ל, המתארים את דמותו ואת תנועותיו, כמו: ‘שבחי הר”ן’ ‘חיי מוהר”ן’, ‘ימי מוהרנ”ת’, וגם ספר ‘סיפורי מעשיות’ שרוב הדמויות שם הם צדדים לדמותו של הצדיק, כגון הבערגיר או הבעל תפילה וכדומה (להזמנת הספרים היכנסו לקישור הזה).
לכל אחד יש דמויות בחייו שהוא אוהב, מעריץ ומזדהה, וכנגד ההזדהות והאהבה עם דמויות המושרשות בטומאה, שהיא הרסנית לנשמה, מידה טובה מרובה והתקשרות לצדיק האמת משפיעה טהרה וקדושה לנשמה ויכולה להביא את האדם לתיקונו בצורה פלאית ממש, לכן חשוב לבטל את האהבה והתקשרות לכל מיני דמויות מהעבר, ולרכז את האהבה וההתקשרות ברבינו הקדוש ותלמידיו האמיתיים.
האילן הוא אילן
כמובן, שצריכים להיות מציאותיים ולדעת שלא כל מי שגדל בחברה היהודית המסורתית והיראה הוא מושלם ויכול להוות דוגמה ליהדות. אבל מה שכן, הדוגמה שלי אכן צריכה להיות מתוך העולם הזה והעיקר להידבק בתלמידי חכמים וצדיקים, וכמובן שעיקר ההשתדלות צריכה להיות למצוא את אותם חסידי ברסלב שגדלו בחיי תורה וקיבלו את המסורת המקורית של ברסלב ושוקדים על תורת רבינו הקדוש וכו’.
שהרי, אצל היצר הרע אין הבחנה בין ‘חרדי’ לבעל תשובה ובוודאי שבכל מקום יש גם אנשים שטועים, אבל מה שבטוח הוא שאני כן צריך לחפש אנשים יראים שהם כן יהוו לי דוגמה וגורם להשפעה חברתית חיובית, כמובא לעיל בשם הרמב”ם, והם קרוב לוודאי צריכים להיות מתוך עולם התורה והיראה. ממילא, בעל תשובה המרגיש מנותק מזה צריך לשבור את ההתנגדות שיש לו על הסגנון של אנשי שלומנו שגדלו בתורה, בגלל שהוא צריך להיות מקושר עם כל חסידי ברסלב, וכל נתק מאיזו קבוצה מהם מהווה חסרון בהתקשרות שלו עם הצדיק, ובפרט שבתוכם נמצאים מאנשי שלומנו המיוחדים שהם תלמידי חכמים אמיתיים שרק מהם הוא יוכל לינוק את האווירה והרוח של הדברים הנקראת ‘אידישקייט’ או יהדות.
עיקר ההשתדלות צריכה להיות למצוא את אותם חסידי ברסלב שגדלו בחיי תורה וקיבלו את המסורת המקורית של ברסלב ושוקדים על תורת רבינו הקדוש! – זו ההנחיה הכי גדולה וחשובה במסע החיפוש אחרי האמת!…
ישנה שיחה מרבינו השופכת עוד יותר אור על הסוגיה של העולם היהודי המסורתי עד כמה הוא חשוב, גם אם הוא לא מושלם ואפילו שיש בו קלקולים, וזו לשונו (חיי מוהר”ן תס”ד):
“מֵעִנְיַין הַסִּיפּוּר מִבַּרְדִּיטְשׁוֹב, שֶׁסִּפְּרוּ לְפָנָיו כַּמָּה מִינֵי מַעֲשִֹיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם מֵעֲשִׁירִים וּשְׁאָר אֲנָשִׁים וּמִמְּפֻרְסָמִים שֶׁל עַכְשָׁיו וְכוּ’ (הערת המלקט – והמובן שסיפרו מכמה עוולות ועניינים לא טובים שאירעו שם), עָנָה וְאָמַר: אִם נְצָרֵף יַחַד כָּל אֵלּוּ הַמַּעֲשִֹיּוֹת שֶׁל כַּמָּה מִינֵי בְּנֵי אָדָם הַנִּמְצָאִים בְּבַּרְדִּיטְשׁוֹב, עִם כָּל הַצַּדִּיקִים הַלָּלוּ, הַיְינוּ הַמְפֻרְסָמִים הַנַּ”ל הַכֹּל אֵינוֹ כְּלוּם. וּכְמוֹ שֶׁיֵּשׁ אִילָן שֶׁגָּדֵל בְּפַרְדֵּס אוֹ בְּשָֹדֶה וְשָׁם גְּדֵלִים כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת, וְגַם בְּאִילָן אֶחָד יֵשׁ כַּמָּה שִׁנּוּיִים, יֵשׁ שֶׁנִּכְמְשׁוּ עָלָיו בְּאֵיזֶה עָנָף, וְיֵשׁ שֶׁנִּתְקַלְקֵל הַגַּרְעִין שֶׁנִּכְנַס תּוֹלַעַת שָׁם, וְיֵשׁ בְּאֵיזֶה עָנָף שֶׁהַפְּרִי סָמוּךְ לָרֹאשׁ נִתְקַלְקֵל, וְכֵן כַּמָּה וְכַמָּה שִׁנּוּיִים וְקִלְקוּלִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה שֶׁנִּמְצָאִים בְּאִילָן אֶחָד בֶּעָלִין וּבַפֵּרוֹת וְכַיּוֹצֵא, וְאַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הוּא אִילָן, מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת.
וְהַנִּמְשָׁל מוּבָן קְצָת לַמֵּבִין, כִּי אַף עַל פִּי שֶׁנִּמְצָאִים עַכְשָׁיו בָּעוֹלָם מַה שֶּׁנִּמְצָאִים הַרְבֵּה שֶׁהֵם מְקֻלְקָלִים לְגַמְרֵי, וְיֵשׁ שֶׁהֵם כְּשֵׁרִים קְצָת וְאַף עַל פִּי כֵן יֵשׁ בָּהֶם כַּמָּה וְכַמָּה מִינֵי קִלְקוּלִים, וּמֵהֶם הַמְפֻרְסָמִים שֶׁל שֶׁקֶר, אֲבָל אַף עַל פִּי כֵן הָאִילָן הַקָּדוֹשׁ הוּא אִילָן מִכָּל שֶׁכֵּן הַפַּרְדֵּס כֻּלּוֹ שֶׁגְּדֵלִים בּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה אִילָנוֹת הַיְינוּ נְשָׁמוֹת. כִּי כָּל הַנַּ”ל אֵינָם נֶחְשָׁבִים לִכְלוּם כְּעִנְיַין הַמָּשָׁל הַנַּ”ל:” ע”כ.
זו שיחה מאירת עיניים ממש לעניין ההתפכחות הכואבת של בעלי תשובה שמגלים שלא הכל “ורוד”, ובגלל איזה ‘עלה כמוש’ או ‘גרעין עם תולעת’, כלומר בודדים שבאמת אינם מתנהגים כראוי, בשביל זה הם פוסלים בליבם את כל העולם המוגדר אצלם ‘חרדי’, כאשר באמת העולם הזה הוא האילן והוא הפרדס המגדל את גדולי ישראל ושומר על דרך היהדות במשך שנות גלות ארוכות.
ולמעשה, הריחוק של בעלי תשובה מהעולם המוגדר אצלם כ’חרדי’ הוא המשך ישיר של הריחוק של אחינו הרחוקים מתורה ומצוות. אמנם הבעל תשובה לכאורה כן עבר להשתייך לעולם הזה, כי בתחילת דרכו כשהתלהב והתקרב הוא הבין שכאן “זה קורה”, אבל אחרי שהתפכח או שנכווה, או שסתם ראה שאין באפשרותו להשתלב בעולם הזה, הוא חוזר לסורו להסתכל בעין רעה על אלה שמייצגים את עולם המסורת.
האילן הוא אילן, אל תפסלו בגלל עלה כמוש אחד עץ או פרדס שלם…
מעט ענווה
כאשר מתבוננים על עולמם של בעלי תשובה ומנסים לראות חתך של הצלחה בחזרה שלמה לחיק היהדות, רואים שאלו שהצליחו היו האנשים שהייתה להם מספיק ענווה כדי לקבל את העובדה שהם צריכים להיות כפופים לעולם התורה המסורתי ולהשתדל להשתלב בו, ויחד עם זאת, הייתה להם גם מספיק ענווה לקבל את זה שהם עצמם באמת ‘בעלי תשובה’, וממילא לא לצפות שעכשיו יקבלו אותם מיד פנימה על כל המשתמע מכך.
אבל בעלי תשובה שלא מקבלים את מרותה של ההשקפה היהודית המקובלת – הם נשארים בינם לבין עצמם ובוראים בריאה חדשה עם סגנון מיוחד לבעלי תשובה, דבר שיכול להיות מוצלח אך ורק עד שילדיהם גדלים וצריכים להשתלב במוסדות תורה וכו’, שאז אותם ילדים לא יודעים מימינם ומשמאלם ואין להם שום זהות עצמית והם לא יודעים מה הם: חרדים הם לא, וגם חילונים הם לא – הם בנים של בעלי תשובה, שזה מקום לא פשוט ולא קל להיות בו בלשון המעטה.
ואם הם כן מקבלים את מרותה, אבל חושבים שבזה שהם לבשו מעיל ארוך וכובע ואימצו מיד את כל תהלוכת החיים המוגדרת בעיניהם ‘חרדית’, בזה הם כבר ‘חרדים’ והם נפגעים ומתרעמים על כך שלא מקבלים אותם למוסדות אלו או אחרים, אזי הם גם נשארים ערומים מכאן ומכאן וגם ילדיהם של אלו מתמודדים בהתמודדות לא קלה.
לא תתגודדו
צריכים להבין, שלא להיות שייך לחברה של אלו שגדלו בתורה פירושה, להיות שייך לחברה אחרת, וחברה זו מורכבת על פי רוב מאנשים שלא קיבלו את המסורת מדור דור, וממילא אצל רובם הדעות לא מבוררות ממש, וכל אחד מהם דבוק עדיין בכל מיני צורות התנהגות שונות וצורות התבטאות וסגנון ומראה וכן הלאה.
וגם אם כל זה לא מפריע לרבים מבעלי התשובה, מכיוון שהם בעצמם ב’חצי הדרך’ וממילא נוח להם להיות עם אנשים שגם הם בשלב דומה, אבל כאשר הם מקימים משפחה והילדים שלהם גדלים באווירה כזו של בעלי תשובה, בלי שיהיו לנגד עיניהם דמויות של יהודים שהיהדות ‘זורמת להם בדם’ מדורות, והסביבה שלהם לא מורכבת מקהל מגוון שיש בו גם תלמידי חכמים וגם זקנים וגם אנשים יהודים פשוטים וכו’, שהיהדות היא דרך חייהם באופן הטבעי והפשוט ביותר, אלא כל סביבתם היא של בעלי תשובה שמצד אחד יש להם ‘אורות’ ומצד שני עוברים משברים – ילדים אלו נשארים אחרי זה ‘תקועים’ ואינם יודעים להיכן הם משתייכים.
כי להשתייך לחברה של ההורים שלהם, של בעלי תשובה, הם לא ממש משתייכים מכיוון שהם לא בעלי תשובה ואין להם את החוויה של ההורים בעלי התשובה, את הלב הבוער, את המשברים והמעברים וכדומה. ולחברה של אלו שגדלו בתורה מדורות בוודאי אינם משתייכים, מכיוון שמעולם לא היה להם מפגש אתם והם היו סגורים בין בעלי תשובה כל ימיהם. וכאשר ילדים אלו גדלים וצריכים לצאת לישיבות קטנות, רבים מהם לא מצליחים לצערנו הרב, ואז מתחילה נשירה, ה’ ירחם.
ממילא, הצורך להשתלב עם יהודים החיים ביהדות מדורות הוא חלק בלתי נפרד מתהליך התשובה והדרך הנכונה היא לשני הצדדים, היינו מצד אחד – עבודת הזדהות עם המהות היהודית שלי ושל משפחתי, וממילא קרבת דעת ואהדה לצורה המסורתית ומציאת אנשים בתוכה שיעודדו ויקרבו אותנו כאשר העיקר הם תלמידי חכמים שבהם. ומצד שני, לזכור היטב שאנחנו בעלי תשובה, וממילא לא לצפות שיתנהגו אלינו כאל חרדי מלידה וגם לא להרגיש נחיתות מכך, אלא לדעת את המציאות ולמצוא את הדרך בתוכה.
מי שילך כך עם וירבה בתפילה – ימצא את הדרך! כי בוודאי על ידי הידידות והאהבה שיש לו לחברים ואנשים חשובים מתוך הקהילה המסורתית, הוא ירגיש גם אהדה בחזרה. וכאשר יכירו אותו בתור בעל תשובה אמיתי, יש סיכוי גדול שילדיו יצליחו להשתלב בעולם היהודי המסורתי באיזו דרך שתהיה, כמו שרבים הצליחו.
צריך להדגיש, שבכל מה שכתוב פה אין שום כוונה לדחוק בבעל תשובה לשנות את הרגליו וצורת לבושו תיכף ומיד, ולהפסיק עם הדברים שעושים לו טוב שהם בתוך גדר ההלכה, אבל כן יש כוונה לדחוף אותו לשאוף להתקרב יותר ויותר לצורת החיים היהודית כולל כל המנהגים הקדושים שבה, כי זהו חלק בלתי נפרד מהחזרה בתשובה לאבינו שבשמים.
(הובא ונערך מתוך הספר “באמצע הדרך”).
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!
