אחד היה אברהם, ולא סתם. בדרך שהוא סלל עבורנו הוא נתן לנו את המפתח לחיפוש המסור אחרי האמת, בלי ויתורים לשקרים גם אם כולם נגדנו!….
התורה, כאשר מספרת על אברהם אבינו, מאפשרת לנו לחיות ולחוות את מסכת חייו המופלאה של אברהם אבינו, ראש וראשון לאבות הקדושים והאמונה השלמה. ועם דברים אלה (הפרשות העוסקות בזה) התחלנו שוב מחדש, את השנה ואת התורה, תופסים תאוצה ו”מחממים את המנועים” לקראת שנה מלאה בשפע של עשייה רוחנית וגשמית, עבודה וקרבת השם.
כידוע, התורה מתחילה בסיפור הבריאה ומעשי האבות על מנת ללמד אותנו יסודות מוצקים לאמונה הברורה, ומאברהם אבינו אנו לומדים את מידת האמת והחיפוש המסור אחריה בלי שום ויתור לשקר הנפוץ סביבנו, גם כשזה כביכול מעמיד אותנו במצב שכולם נגדנו.
על זה כותב רבי נחמן מברסלב (בהשמטה הנמצאת בין שני חלקי הספר ליקוטי מוהר”ן א ו- ב) על הכתוב “אחד היה אברהם”, וזו לשונו:
“אחד היה אברהם” (יחזקאל ל”ג) שאברהם עבד השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחידי בעולם, ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחורי ה’ ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים, רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: “אחד היה אברהם”. וכן כל הרוצה לכנס בעבודת השם, אי אפשר לו לכנס כי אם על ידי בחינה זו שיחשב שאין בעולם כי אם הוא לבדו יחידי בעולם, ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואמו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: “אחד היה אברהם” כאלו הוא יחיד בעולם כנ”ל”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי ישראל מקארדן, אחד מחסידי ברסלב המופלאים בדור הקודם היה שואל, מדוע כתב רבינו מאמר זה בין שני חלקי הספר ליקוטי מוהר”ן כהשמטה ולא כלל אותו כאחת התורות באחד הספרים? והתשובה היא, כדי ללמד אותנו שאי אפשר לקיים לא את החלק הראשון ולא את החלק השני בלי דרך ויסוד זה של “אחד היה אברהם”.
אברהם היה אחד, לכן זה לא מנע ממנו לקום ולצאת לדרך ארוכה ולחשוב שהוא היחידי בעולם מבלי להסתכל על כל המונעים מסביב. זה המפתח להצלחה מול כל הרעשים ברקע שמבלבלים אותנו…
כי באמת, כל מתבונן יבחין בכך שעיקר המניעות ועיקר הצער ועגמת הנפש והייסורים ר”ל, שיש לו בחייו, הם רק מבני אדם אחרים, כי אפילו שיש ייסורים אחרי, חס ושלום, כגון חולי וכדומה, הרי שייסורים אלו באים רק לפרקים ואינם קבועים. לעומת זאת, הייסורים שיש מבני אדם הם תדירים ומצויים בכל אחד בלא שום יוצא מן הכלל, והם מונעים אותנו מאוד מעבודת השם, הן מצד העובדה שאנו כועסים ומאבדים על ידי זה את ישוב הדעת והשמחה, והן על ידי שאנו מפחדים מתגובותיהם של הסובבים ומהייסורים שיעשו לנו אם נלך בדרך השם, ועוד כל מיני השפעות של החברה על הביטחון העצמי והערך העצמי שלנו וכן הלאה. ממילא מובן, שכדי לעבור את העולם הזה באופן הראוי ולזכות להתעלות כמו שאנו באמת ממסוגלים, אנו צריכים תרופה מיוחדת לכך.
שני חלקים שמשלימים ליסוד האחד!…
על זה באה התורה להורות לנו כבר בתחילתה ללכת בדרכו של אברהם אבינו ושאר האבות וכלל ישראל לאורך שנות הגלות, שכולם הלכו בדרך זו, ואלמלא הלכו בדרך זו לא היה נשאר מעם ישראל חלילה זכר, ורק העקשנות לאחוז בדרך האמת והאמונה למרות הכל ונגד כל היגיון היא שהביאה אותנו עד הלום כעם שרובו נאמן לתורה, וגם היום שלכאורה העולם נעשה נאור ומודרני וכבר אין פוגרומים, עדיין, אנחנו צריכים לזכור היטב שכל אדם הולך בדרך זו כיחיד בעולם, כי אחרי הכל, כל אחד ואחד יצטרך לתת דין וחשבון לפני אבינו שבשמים לבדו בלי כל אלו שהתחשב בדעתם וחשש מלעגם, וממילא יתחיל כבר עכשיו לתת דין חשבון לעצמו – איך הוא מבלה ימיו ושנותיו בהבל החולף של העולם הזה.
אבל בואו לא נתעה בהבנת הדברים – אין כאן חלילה הוראה המתירה לנו לבזות אחרים או להתנהג איתם בדרך של ביזיון או כוחניות בטענה ש”אחד היה אברהם”, ממש לא! הרי היחס הטוב לבני אדם סביבנו הוא בעצמו חלק יסודי בדו”ח שלנו כלפי שמים, ועיקר הכוונה היא שהאדם בינו לבין עצמו יברר את האמת בלי להיות משוחד לכבוד העצמי שלו או בתועלת האישית שלו, אלא יחפש באמת אחר כבוד השם ורצונו יתברך.
מסופר על רבי נחמן מטולטשין, מי שזכה לשמש רבות את רבי נתן מברסלב, שהיה יתום וגדל אצל דודו שהיה תלמיד של רבי נתן, שיום אחד כאשר היה עדיין צעיר לימים שמע את רבי נתן מדבר, ואז בתוך דבריו אמר רבי נתן משפט שחדר לו עמוק ללב ונתן לו פרספקטיבה חדשה על המציאות כולה, ואלה היו דברי רבי נתן: “עולם הזה” הוא באמת כלום (איז נישט) וגם אי אפשר להשיגו. “תורה ועבודה” הם כן דבר אמיתי (איז יו) וגם אפשר להשיגם!
חזקו ואמצו! חורף בריא ופורה!
