תאירו את הלילה! זה חנוכה זה חג שבעזרתו אנו מקשרים את הלילה עם האור של היום ומגדילים את האחדות עם בורא עולם!…
אחד הזיכרונות היפים שעולים בראשי מהתקופה בה הייתי בארץ ישראל כבחור ישיבה, הוא הרגע בו אני עומד מחוץ לדלת הבית ומדליק את החנוכייה. ומכיוון שהייתי עם עוד כמה בחורים, אז באותו זמן הודלקו כמה חנוכיות והמראה היה מדהים. השותף שלי לדירה היה טיפוס מוזיקאי, היה לו קול מדהים וביחד שרנו שירי חנוכה אל תוך הלילה. בהמשך, היינו מוזמנים לבתים הירושלמים והאווירה הייתה מיוחדת במינה. זה זיכרון שלא אשכח לעולם.
ועד כמה שזה היה מוזר לראות בחורים אמריקאים מצטרפים לשכנים הירושלמים, הרעיון של להדליק את החנוכייה מחוץ לבית היה מוזר עוד יותר. למה? כי את נרות שבת בדרך כלל מדליקים בבית, רצוי בחדר בו אוכלים את סעודת השבת, על מנת לראות את הנרות וליהנות מהאור המיוחד של היום השביעי שהם מקרינים עלינו. הרעיון להיות מחוץ לבית היהודי, מקום הקדושה של התא המשפחתי היהודי, ולקיים את המצווה היקרה הזו של הדלקת החנוכייה הוא דבר מאוד מיוחד.
בקריאת “שמע” אנחנו אומרים שאנו מחויבים לומר את דברי התורה “בשבתך בביתך ובלכתך בדרך…” (דברים ו, ז). הבית – מגלם בתוכו את רעיון הקדושה והאחדות עם בורא העולם. למעשה, התורה מתחילה עם האות ב’ כדי לציין שעל ידי קיום המצוות אנחנו מתחברים לאחד שהוא האדון והשליט של הבית.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חודש כסלו – לעשות את הבלתי אפשרי
מצד שני, המושג “ובלכתך בדרך” תמיד טעון בסכנה. רחל אימנו ע”ה נפטרה במהלך הדרך, “בלכתך בדרך” מסמל את הסכנות והריחוק הרוחני הטבועים בעצם היציאה מהבית. בכל אופן, מצוות התורה מסייעות לנו אפילו במגרש הביתי כך שאנחנו יכולים להתחבר לבורא עולם לא רק אם אנחנו, למשל, בבית הכנסת או בישיבה או בבית, אלא גם בחוץ, בלכתנו בדרך. בעזרת המצוות כל פעולה חיצונית ושגרתית בה אנו עוסקים מעלה אותנו עוד ועוד במדרגות המובילות לאחדות עם הבורא.
הבית מגלם בתוכו את רעיון הקדושה והאחדות עם בורא העולם, היציאה מחוצה לו להדליק את החנוכייה מחזקת עוד יותר את הקשר והאחדות שלנו איתו…
הפסוק ממשיך ואומר “ובשכבך ובקומך”. אדם בדרך כלל הולך לישון בלילה. ולילה, הוא זמן של חושך ואי וודאות, כשהבורא נסתר או חלילה מנותק מאיתנו. אבל אנחנו רק אומרים “השם אחד”! (שם ו, ד). אנחנו מאמינים בנחישות שגם אם יש מרחק בינינו – אנחנו תמיד מחוברים לבורא עולם. לכן אנו מקשרים את חשיכת הלילה עם האור של היום, ומגדילים ומושכים את האחדות של הבית שלנו עם ההליכה בדרך.
חז”ל מלמדים אותנו שנוכחות הבורא, השכינה הקדושה, לא מגיעה למקום שנמצא מתחת לעשרה טפחים. ולא רק, את נרות חנוכה אנחנו מדליקים דווקא בגובה הזה! למה? כדי להראות שגם במקום הנמוך הזה, מקום שבו בורא העולם בדרך כלל לא מגלה את עצמו ואת האור שלו, האחדות שלנו איתו מתקיימת גם שם.
ובנוסף, אנחנו מדליקים את החנוכייה ליד פתח הבית, מול המזוזה, כדי לסמל שגם אם אנחנו מנווטים בין אתגרי וקשיי החיים ומרגישים שזזנו ממקום הקדושה הטבעי שלנו, בורא עולם תמיד איתנו.
את החנוכייה אנחנו מדליקים דווקא בלילה כדי להראות שהחושך הוא לא יותר מאשר אשליה…
את החנוכייה אנחנו מדליקים דווקא בלילה כדי להראות שהחושך הוא לא יותר מאשר אשליה. בעזרת האמונה שלנו בבורא עולם, ואור החנוכייה, אנו זוכים ל”ולילה כיום יאיר, כחשיכה כאורה” (תהילים קלט, יב).
לילות חנוכה הם הלילות הכי ארוכים בשנה. כמו מזג האוויר של החורף, הקור שבחוץ, זה הזמן בשנה בו החיים נוטים להיות מרירים עם אתגרים רוחניים. בכל אופן, האור הפשוט והמיוחד של נרות חנוכה מגיע מהמקום הכי גבוה למקומות הכי נמוכים על מנת להמחיש לנו שבורא עולם תמיד לצידנו.
כשאנחנו לוקחים צעד אחד לאחור מכל מה שקרה וחווינו ומדליקים את האור הזה, אנו מעוררים את הניצוץ היהודי שבתוכנו ומגדילים אותו כל לילה עוד קצת עם עוד נר שנוסף לחנוכייה, עד שיהפוך ללהבה גדולה ויפה.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב מליקוטי הלכות, שלוחין ג).
