שלא יטעו אתכם!

שלא יטעו אתכם! דרך בה מעורבות חכמות זרות לא משקפת את היהדות או את חסידות ברסלב! כנסו וגלו איך עושים את זה נכון!….

ההתקרבות ליהדות בימינו היא זמינה אבל גם מורכבת. מצד אחד, יש היום אפשרויות רבות כל כך ל’געת בה’: אתרי אינטרנט, חוברות, ארגונים, כנסים, שיעורים, רבנים, מופעים ועוד, ומצד שני יש גם כל כך הרבה דרכים בלתי נכונות ובלתי מבוררות המוצעות ב”שוק”, ומי שאינו מכיר ויודע את היסודות ההכרחיים ליהדות תמימה עלול לטעות. מה עושים?

אחריות לדרך הטהורה

ובכן, כאן יש אחריות רבה המוטלת על המתקרב שצריך להבחין האם הדרך בה הוא הולך מקרבת אותו ליהדות תמימה ושלמה, כפי דרכם של ישראל מדורות, או שמא היא מרחיקה מיהדות תמימה ומערבת חכמות חיצוניות ותכנים הלקוחים מעולמם של אנשים הרחוקים מקדושה וטהרה.

יתכן מאוד שאדם מקבל חיזוק, עידוד תקווה משיטה כלשהי המוצעת לקהל הרחב והטוענת ששורשיה כשרים, אבל הוא מרגיש אי-שקט כלשהו וחושש שמעורב כאן משהו זר. יש לו כאן ניסיון לא קל – מצד אחד הוא זקוק לעזרה ומרגיש שהוא מקבל אותה, ומצד שני הוא לא רוצה לבגוד בקב”ה ובתורתו. וכמו שסיפר מקורב אחד שהוא היה במצב רגשי מאוד קשה, והצטרף לקבוצה מסוימת שידוע שלשיטה שלה יש שורשים בדת אחרת בכלל ר”ל, אולם הרגיש שהוא כמו אדם שטובע בים ונאחז אפילו בקש כדי להציל נפשו. עם הזמן הוא התחיל להתקרב לרבי נחמן מברסלב ואז התחיל להרגיש את ההשפעה הלא טובה של אותה קבוצה על יהדותו, והתרחק משם.

כל דרך שמעורבות בה חכמות זרות, וכל שכן אמונות זרות, טוב יותר להתרחק ממנה אפילו שזה לכאורה עוזר, בפרט אם זה גורם לו בצורה מפורשת להתרחק ולזלזל ביהדות פשוטה ותמימה. כמו שמסופר על אדם שניגש לאחד מגדולי ישראל (נדמה לי שהיה זה ה”חזון איש”), ואמר לו שהוא רוצה ללכת לעבוד במקום הרחוק מתורה ומצוות ומבקש את אישורו וברכתו. הוא טען לפני הצדיק שהוא מספיק חזק והוא בטוח שלא יכשל חלילה בשום חטא. “אם כן” שאל אותו הצדיק, “בשביל מה באת לבקש ברכתי?”. השיב האיש, שבכל זאת הוא חושש אולי זה קצת “יקרר” אותו. אמר לו הצדיק: “להתקרר ביהדות זה ב”יהרג ולא יעבור…”

אולי גם זה יעניין אתכם:

לשקר אין רווח

אמת בשחור ולבן

רק האמת מנצחת

השקרים רבים, האמת אחת

דבר חדש לגמרי

על חבל דק

עולם הפוך ראיתי

להחזיק את המקל בשני הקצוות

קחו את האמצע

אנו, שמקורבים לברסלב יש לנו יתרון, כמו שרואים בדרך כלל שההתקרבות לרבי נחמן מוציאה את החשק לדברים לא טהורים, וכמו שמובא בספרים רבים שההתקרבות לצדיק בהכרח מולידה חשק ליידישקייט (יהדות פשוטה) וממילא מביאה לרתיעה מכל מה שנודף ממנו ריח כל חכמות זרות (אגב, על פי זה האדם יכול לבחון גם את מצבו בהתקרבות לצדיק, על ידי שיבדוק כמה חשק יש לו לעבודת הבורא בתמימות).

התלבטות בין אמת לבין אמת לאמיתה

השאלה היותר מסובכת מתחילה כאשר הברירה אינה בין משהו זר לבין הקדושה, אלא כאשר בתוך הקדושה עצמה יש לנו בירור. פעמים רבות אדם מקורב לצדיקים, תלמידי חכמים, קבוצות וכו’, שמצד אחד – מחזקים אותו בדרך היהדות הפשוטה, והוא גם מרגיש התקשרות נפשית עמם, אבל מצד שני – הוא מרגיש ואף יודע שהקשר איתם מונע אותו מלהתקרב לרבי נחמן מברסלב. אם בגלל שאותם צדיקים ותלמידי חכמים לא שייכים כלל לזרם זה ואינם מעודדים התקרבות לברסלב, או אפילו כשהם שייכים לברסלב מבחינה רשמית אבל המסר היוצא מהם אינו דוחף להתקרבות ולהתקשרות נפשית עמוקה עם רבי נחמן, רבי נתן ושאר התלמידים הנאמנים וללימוד מעמיק בספרים – מה עושים אז? נדגיש שוב, שלא מדובר על התקרבות לדרכים פסולות חלילה, אבל בכל זאת חסר משהו, אדם רוצה מאוד להתקשר עם רבי נחמן ומרגיש קרוע, האם יש פתרון למצב כזה? אפשר לחיות עם זה או שמוכרחים להחליט לכאן או לכאן?

כשההבדלים ברורים לא קשה לנו לבחור, אבל מה קורה כאשר אנו נדרשים לברר משהו מתוך צד הקדושה? נכון, כאן מתחיל הקושי אך גם הבירור האמיתי שלנו, החיפוש אחרי דרך האמת! ומי שמחפש אותה מוסרים לו מלאך של אמת לסייע לו…

יש כאלה האומרים, שאדרבה, לכל יהודי צריך שיהיו שני רבי’ס, אחד הרבי שלו והשני רבי נחמן מברסלב… כמובן שלא זו המלצתנו, כי אנו מאמינים שצריכים להיות דבוקים ברבי אחד, צדיק הדור שתיקון הדור עד ביאת משיח נמסר בידיו, אבל יתכן מאוד שיש לזה מקום אצל מי שכבר מקושר מאוד בנפשו לרבי מסוים ולדרך מסוימת. ומצד שני ,צריך את המציאות של רבי נחמן בחייו. במאמר מוסגר, נדגיש שזה ברור שכל אחד צריך את רבי נחמן בחייו. אמירה זו אינה באה מקנאות חסידית, אלא שמציאות העולם הזה על כל תאוותיו והחושך של סוף הגלות מכריחה את כולם למצוא מזור בגילויים של רבי  נחמן ובנחמה שיש בעצם זכרו, כפי הידוע שאפילו הכי רחוקים מרגישים חיבה ונחמה בעצם הזכרת שמו של רבי נחמן מברסלב.

אלו ואלו דברי אלוקים חיים

ובכן, בכל בירור מסוג זה צריכים לזכור שהתורה אחת היא ואלו ואלו דברי אלוקים חיים, ולפני הכל ואחרי הכל משה רבינו נתן לנו תרי”ג מצוות שהן העיקר, וכל השיטות והדרכים כולן מיועדות על מנת לקיים את תורת משה, וממילא יהודי שחי על פי שולחן ערוך וחז”ל וכתבי האר”י, וכל שכן בדרך הבעש”ט וממשיכיו, בוודאי לא יפסיד דבר אם יתחזק בעצות שגילה צדיק או תלמיד חכם מסוים, למרות שהוא שייך לחסידות אחרת או שאינו חסיד כלל רק שייך לזרם הליטאי וכדומה. כל עוד דבריו של תלמיד חכם וצדיק מחזקים אותנו בקיום תורת משה, בוודאי שהכל טוב ויפה ואין זה צריך לסתור כלל את ההליכה בדרך של ברסלב. אם בכל זאת נראה לנו שדבריו ודרכיו של אותו מנהיג סותרים בפירוש את הוראותיו של רבי נחמן, גם אז אין לקפוץ למסקנות פזיזות, אלא צריכים לברר האם הם באמת סותרים את דברי רבי נחמן או שמא לנו זה נראה כך? יתכן גם שלא הבנו את דברי רבי נחמן נכון. על זה צריכים להכיר היטב את משנת ברסלב ולשמש רבות את הוותיקים ולקבל את עצתם כיצד לנהוג, כמובן לא לפני שהרבינו בתפילה וצעקה על כך.

כל זה כאשר אנו יחסית בני חורין מבחינה נפשית וכל שיש לנו לעשות הוא לברר את ההנהגות והדרכים, אז אפשר בקלות לשלב דרכים, לדלג מאחת לשנייה, לצרף ולנווט, כמו שרבים עושים ובהצלחה. אכן, כאשר מקושרים מבחינה נפשית למנהיג או קבוצה, וזה מבלבל אותנו מההתקשרות עם רבי נחמן ודרכיו אז זה הרבה יותר מסובך, כי התקשרות הנפשית כאן נחלקת וזה כבר לא פשוט לשלב בין השניים, ואז אין ברירות הרבה אלא להרבות בצעקות מקירות הלב ובהתבודדות ולבקש מבורא עולם את ההכוונה.

צרכים חברתיים וארגוניים אינם דבר של מה בכך

לפעמים ההתלבטות בין השתייכות לקבוצה מסוימת או רב מסוים, לעומת ההשתייכות לברסלב – היא בכלל עניין המתרחש בשני מישורים שונים, וממילא יתכן ואין כאן שום סתירה בין השניים. ונבאר. כל אדם זקוק לסדר בחיים, לעזרה וארגון. ישנן חסידויות, ישיבות, קהילות וכדומה, שמהוות בסיס ארגוני מאוד נוח. יש בית כנסת פעיל שמתפקד היטב, התפילות בזמן, יש סעודה שלישית בשבת, פעילויות לילדים, עזרה בחגים, מוסדות חינוך, יהנחיות ברורות לסדר היום, דף יומי, הלכה יומית וכן הלאה – את כל זה קצת יותר קשה למצוא בברסלב בצורה ממוסדת (מלבד בקהילות מסוימות שלא תמיד ניתן להשתייך אליהן). ברסלב ביסודה רחוקה מכל העניין הממסדי, והיא בעיקר דרך פנימית אישית שאדם מתחבר אליה במקום שהוא נמצא. זו הסיבה שבחסידות ברסלב תמצאו את כולם – ספרדים, אשכנזים, חסידים, מתחזקים, את הדתי הלאומי, הליטאי, האמריקאי ועוד.

חסידות ברסלב היא דרך פנימית ואישית שאדם מתחבר אליה, זו הסיבה שתמצאו בה את כולם…

על פי זה, יתכן מאוד שאדם חושב שהוא קשור לרב או קבוצה מבחינה רעיונית, ונראה לו שזה מתנגש לו עם הקשר לברסלב בזמן, שלמעשה, הוא קשור בעיקר לפן הארגוני של המקום משום שזה נותן לו בסיס בטוח לחיים. אם אדם מבחין שכך הוא הדבר, יתכן שטוב לו להישאר במקום הזה וליהנות ממה שיש בו להציע לו, ואת התקרבותו לברסלב יעשה בשקט וימלא את החוסר הרוחני בעסק בספרי רבינו, שיחה עם חברים, נסיעה לאומן, קיום העצות וכן הלאה.

צריך לדעת היטב שזה לא דבר קטן כאשר הדברים מסודרים ומאורגנים היטב ויש מענה ארגוני לכל דבר כמעט, וזה דבר שאדם מאוד זקוק לו ואכן חסר למתקרבים החדשים לברסלב – שאין להם שום מענה ארגוני והם מרגישים לבד שם בג’ונגל, אומנם מצוידים בכלי נשק עוצמתיים ובערכות הישרדות מופלאות, אבל הם לבד… לכן אין לזלזל במקום המציע לנו קצת שלווה מבחינה ארגונית. ישנם אנשים שהבדידות הארגונית בברסלב יכולה לשבור אותם, לכן כל אחד צריך להכיר את עצמו. יתכן וזה מכוון באופן ברור וגדול משמים לפזר את חסידי ברסלב בכל מיני מקומות כדי ששם יאירו את אור רבינו, כי אם הכל היה מאורגן היטב בברסלב היינו נסגרים בתוך עצמנו והעולם לא היה יודע מאורנו…

על פי דברים אלה, ההתקשרות למקום הראשון יכולה להיתפס על ידי האדם כהתקשרות לחלק הארגוני (יכול להיות ארגוני גם מבחינה רוחנית), וההתקשרות עם רבי נחמן התקשרות יחידנית כמורה דרך אישי ומקור כוח, חיזוק, נחמה ותקווה (כאן יכניס כל אחד את מה שהוא יודע שהקשר עם רבינו עושה לו). יתכן שעם הזמן הוא יתחזק יותר ויותר בדרך של ברסלב ואז יקשה עליו להתפשר על דברים שלא תואמים את דרך רבינו. אבל  כל עוד זה לא כך, טוב שיישאר במקום האהוב עליו עם המשפיעים והתכנים הנעימים והמועילים לו, וייקח מרבי נחמן מה שהוא צריך לרפואת הנפש באופן שהוא מציע.

נאמנות לבורא עולם היא הנאמנות האמיתית

סוגיה נוספת בבירור זה היא, כאשר מקושרים נפשית לרב או צדיק מסוים אז מרגישים שבוגדים בו אם מקבלים חיזוק מרב אחר. צריך לדעת היטב, שכל עוד ההתחברות עם עוד צדיקים נובעת מחיפוש אחר האמת ורצון כנה ועז לאמת של תורה – אין בזה שום בגידה! כי אין שום “תחרות” בין הצדיקים וכולם עושים רצון בוראם, בפרט בדורות אלו שכולנו צריכים להיאחז במה שיש כדי להינצל, ובוודאי לא יקפיד עלינו צדיק א’ על שתפסנו בקרש ההצלה שזרק לנו צדיק ב’ רגע לפני שטבענו. וברור שזה פחות גרוע מלתפוס בקרש הצלה שנזרק על ידי מיסיונר…

לכן המסקנה עד עתה, ממעט הבירור שעשינו, היא – שהדבר העיקרי הוא לחפש אחר קיום התורה באמת, ומצד שני לדעת את צרכינו הפשוטים ולהתחשב בהם. וכאשר החיפוש נעשה על ידי לימוד בספרים הקדושים, התייעצות עם תלמידי חכמים ובעיקר בעזרת תפילה והצעקה לבורא העולם, ביחד עם רגישות למצבנו האמתי, אז בוודאי הולך בתום ילך בטח והחפץ באמת מוסרים לו מלאך של אמת. אמן כן יהי רצון.