הרצון להתנצח לא יכול לקבל את מידת האמת. איך זה שתי מידות אלו קשורות למחזור הדם שלנו?
מי שאוחז במידה הרעה של רצון תמידי לנצח יותר מהזולת, אומר רבי נחמן מברסלב, לא יכול לקבל את האמת! כשאנשים רוצים להיות צודקים תמיד, אפילו כשהאמת ברורה לנגד עיניהם ממש – הם יעוותו אותה כדי להתמיד בעליונותם המדומה. כך הוא בכל תחומי החיים. (על פי ליקוטי מוהר”ן קכב).
במקום אחר, קובע רבי נחמן, שמידה רעה זו דומה לסכסוך. ומסביר, שמקור הדחף לנצח, יחד עם השאיפה לשלוט בזולת, אינו אלא דמו של האדם.
“ויז נצחם” אומר הנביא ישעיה (סג, ג). שורש המילה נצחם (=דמם) הוא נצח, שעניינו ‘ניצחון’.
הרצון לנצח מולד, הוא בדם.
אבל, מי שעובד את השם בכל הווייתו מצליח לטהר את הדם שלו מתאוות רעות. כך הוא יכול לפרק בתוך עצמו את תכונת הסכסוך ואת הרצון לשלוט באחרים, ובכך יחולל שלום (שם עה, א, ד).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אי אפשר לומר אמת מוחלטת, אומר רבי נחמן, אם לא מזככים קודם כל את מחזור הדם מהיסודות המזהמים אותו, המציינים שקר. וכן להיפך: אי אפשר לדבר שקר, אם לא נעכר מחזור הדם (שם נא, א).
בדבריו שוזר רבי נחמן מספר רעיונות הקשורים זה בזה. הוא פותח בקביעה: “השקר מזיק לעיניים בגשמיות וברוחניות”. יכולת ראייה מוחלשת גורמת להצגת מראה שקרי, חפץ גדול עלול להיראות קטן, וחפץ יחיד עלול להיראות כפול. אלו הם עיוותים – למעשה, הם שקרים.
רבי נחמן ממשיך וטוען, שעיניים דומעות גורמות לראייה מעורפלת. דמעות הן נוזלי גוף מיותרים המופרשים דרך בלוטות מסוימות (שהן חלק ממערכת הטיהור של הגוף).
יתירה מזו, בהסתמכו על הפסוקים “נפשי יצא בדברו” (שיר השירים ה, ו) ו”כי הדם הוא הנפש” (דברים יב, כג), רבי נחמן אומר שהדיבור, הדם והנשמה – קשורים ביניהם. פגימה בדיבור – על ידי אמירת שקר, למשל – גורמת לפגימת מחזור הדם, ומכאן – לפגימה בעצם הנשמה.
האמת היא אחת, אך שקרים ישנם הרבה!
מי שאוחז במידה הרעה של רצון תמידי לנצח יותר מהזולת, אומר רבי נחמן מברסלב, לא יכול לקבל את האמת! כשאנשים רוצים להיות צודקים תמיד, אפילו כשהאמת ברורה לנגד עיניהם ממש – הם יעוותו אותה כדי להתמיד בעליונותם המדומה.
ישנה אמת אפשרית אחת, אך את השקר אפשר להציג בדרכים כה רבות – באלפי רעיונות ואמירות שאינם אמת. לכן, השקר הוא בעצם מיותר, סרח עודף על העיקר. משום כך, הוא גורם לייתור נוזלים, המביא בעקבותיו דמעות, שהן בתורן מערפלות ומעוותות את הראייה (שם א, נא).
אבל גם ההיפך הוא הנכון, כפי שמלמד אותנו רבי נחמן. אמירת אמת מטהרת את הדם. כדי להגיע לרמת האמת המוחלטת ולהשתחרר כליל מהשקר, ללא אשליות לגבי החיים, צריך לטהר את המערכת כולה. זוהי המדרגה שהשיג הצדיק.
אבל כל אדם יכול לטהר את מחזור הדם שלו על פי המאמץ שישקיע בשאיפה שלו לאמת. בנוסף לכל, הבכי והדמעות עשויים לשמש כמכשירים לטיהור מחזור הדם או לזיהומו. כשאדם בוכה בגלל שהוא לא מצליח להשיג בחייו דברים מיותרים, הדבר מזהם את הדם – ודמעות שאינן נחוצות גורמות לייתור ולפסולת.
לעומת זאת, הבכי והתפילה להסרת מחסומים ותאוות מיותרים מסייעים לטהר את מחזור הדם מכל מה שמיותר ולא רצוי!
ההתנצחות והרצון התמידי לנצח הם דבר שזורם בדמו של האדם…
בושה וביזיון – דרכים נוספות לטיהור הדם
ישנן דרכים לטהר את מחזור הדם כולו בבת אחת, כך מלמד רבי נחמן. הרי החטא נגרם מיצר הרע הממוקם בלב, שמזרים דם מזוהם לכל איברי הגוף.
דרך אחת לטהר דם זה היא – להיאלם דום כסופגים עלבון, להבליג בעת המבוכה. בשתיקתו האדם מפגין את היכולת שלו לכבוד את רצונו להשיב למעליב כגמולו, ואת הימנעותו מלכעוס, שכן כעס הוא גילוי של יצר הרע. הדבר ניכר במה שהאדם חש לאחר שספג עלבון: כשהוא נבוך, הוא מסמיק ופניו מאדימות מרוב בושה. אחר כך הוא מחוויר, כאילו נשאב מגופו כל דמו. הדם מסמל את חטאיו, והחיוורון מסמל טיהור מהחטאים שחדרו למחזור דמו. למרות שהדם עוד זורם בגופו, השליטה העצמית וההימנעות מתגובה הן תשובה אמיתית, שהרי הן מהוות מעשה משמעותי של שליטה ביצר הרע.
לתשובה בדרך זו, כך ניכר, ישנם חסרונות. קשה מאוד לשאת בושה. נוסף על כך, למרות שהבושה יכול להופיע מעצמה, למשל, כאשר האדם טועה בפרהסיה, לעיתים קרובות היא נגרמת מדי אחרים, וידוע לכל שאסור לבייש אדם בפרהסיה. התלמוד משווה בין הלבנת פני חברו של אדם ברבים ובין שפיכות דמים וקובע: “כל היורדין לגיהינום עולים, חוץ משלושה שיורדין ואין עולין, ואלו הן: ….והמלבין פני חברו ברבים!…” (בבא מציעא נח, ב).
רבי נתן מברסלב דן בבעיה זו, ומסביר שהבושה עלולה אומנם להיגרם על ידי אחרים, שהרי לכל אחד יש בחירה חופשית לפעול כראות עיניו, אבל אל לו לאדם לבקש זאת. טוב יעשה מי שמשפילים אותו אם יזכור את היתרונות הרוחניים המתלווים לסבל שהוא סובל.
אבל הרגשת הבושה לא חייבת לבוא ממקור חיצוני. לעיתים קרובות, אנשים יודו בינם לבין עצמם, שלמעשה פעלו בלא שכל וירגישו מידה מסוימת של בושה – אפילו כשהם לבדם. להרגיש השפלה על טעויותיך וחטאיך, פירוש הדבר להרגיש בשפלותך לפני בורא עולם. בושה מהסוג הזה לא מחייבת את האדם לכבוד את כעסו, אך עצם ההודאה בחטא מייצגת שליטה – החלטה לרסן את התשוקות ולחדול מלחטוא, ועל ידי זה להימנע מתוספת בושה. לכן, כל מי שמבקש באמת לעשות תשובה יחוש בושה על חטאיו.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.